השקת גלריה סקלר-לוי במודיעין
שבת 10.11 בין 18:00 – 22:00
'סידורי בטחון'
אוצרת: שירלי וגנר
10.11 – 15.2
אמנים מציגים: לארי אברמסון, גלעד אפרת, יעל אפרתי, יאיר ברק, מלי דה קאלו, זאק חכמון, הדר סייפן, רון עמיר, חיימי פניכל, רועי קופר
–
התערוכה ״סידורי בטחון״ מבקשת לשרטט קווי-מתאר למנגנונים שונים ופעולות שונות של סדר וארגון הקשורים ליצירת סביבה בטוחה. העבודות בתערוכה פורשות בפנינו אפשרויות לחוויה של מושג הבטחון דרך הדיכוטומיה אותה הוא נושא והמתח הטמון בו: כשם שהגנה מצביעה על נוכחות האיום; כשם שבנייה מצביעה כבר על קריסתו העתידית של המבנה וכשם שביצור מצביע על המתקפה שקרתה או על זו שבדרך; כך מושג הבטחון מצביע על היפוכו, זה הממתין כבר בצילו ומאיים על אי-אפשרות התממשותו. על רקע מרחבים דמיוניים וקונקרטיים של סכנה אורבת, נגלים לפנינו דרך הדימויים בתערוכה מנגנונים של סדר וארגון המוצאים ביטוי דרך אוסף פעולות הכורך בתוכו גם את קריסתו האפשרית.
–
לארי אברמסון, עיר III, שמן על בד, 120X180 סמ, 2016
–
עבודות המשתתפים בתערוכה, מהיוצרים הבולטים בשדה היום, הופכות למעין מודלים חזותיים ל״סידורי בטחון.״ מודלים אלו מציעים פעולות של ארגון, בנייה, ביצור, איסוף, ריבוד והיערמות כמנגנונים ליצירת בטחון, אך בו בזמן הם מעידים על אפשרות נפילתם, הריסתם ואף היעלמותם, כמו משמרים בתוכם יחסי ניגוד בין פעולה והדימוי אותו היא יוצרת: המודלים הארכיטקטוניים של לארי אברמסון המוצגים כתצריף הצף על קרש עץ אך ללא יסודות; ערימת קרשי הבניין של חיימי פניכל שכמו לקוחה היישר מאתר בנייה אך נגלית לנו כיצוקה מחול וחלולה; ציוריו המופשטים של גלעד אפרת שדרך המחווה הציורית של היערמות הצבע ומחיקתו יוצרים דימויי נפילה וקריסה; הנוף הפסטורלי של חופי דנמרק בצילומיו של רועי קופר המקפל בתוכו את צלו המאיים של עברו, דרך שדה המוקשים והבונקרים הנמצאים תחתיו; המבנים הניבטים אלינו מעבודותיו של רון עמיר שנידמים כנסיונות חוזרים ונשנים ליצור מרחב ביתי ומנחם בתוך מה שנראה כמרחב עוין; והאובליסק הקורס של יאיר ברק שספק ניצב, ספק נופל לנגד עינינו דרך שלושת הפריימים המנסים לשחזר את הזדקרותו. אותם אלמנטים של בטחון מהמרחב הפוליטי והציבורי מהדהדים גם בנושאי בטיחות בעבודות של הדר סייפן, יעל אפרתי וזאק חכמון. הדר סייפן מייצרת מקצב שבין אור וחושך החושף בפנינו סידורי פנים בתוך מקלטים; יעל אפרתי ממירה אובייקט של שלט אזהרה מפני החלקה המוכר מהמרחב הציבורי בפסל עשוי טרצו המתיק את הדימוי מהקשרו ומחזיר אותנו לסביבת מגורים דרך הבלטה עצמה, וזאק חכמון מציג בפנינו אובייקט העשוי מוט אחיזה מברזל המחובר לאריחים ביתיים שכמו קורא לנו לאחוז בו באותה עת שהוא קורס וכושל למול עינינו. אותם אלמנטים משמשים בערבוביה בין מרחבים שונים ומצטרפים למרחב המשפחתי-אינטימי בעבודתה של מלי דה קאלו המתבוננת בקו הנחצה אצל אמהות בין רוך ושגעון ובין אהבה ואלימות באמצעות פעולות הקשורות לשפת הוידיאו ולעריכה.
–
הדר סייפן, סטילס מתוך וידאו, Border Disorder, 2015
–
כמשחק הקוביות של הפעוט המניח נדבך אחר נדבך עד שזה מתמוטט כליל, העבודות בחלל מצטברות לשרשרת של תנועות ומקצבים שממסגרים פעולה דיכוטומית אחת החוזרת על עצמה ללא תוצאה: פירוק והרכבה, כיסוי והסתרה, הגנה וחשיפה, ביצור וחדירה ובנייה וקריסה מתרחשים לפנינו כפעולות לסידורי בטחון מיותמים: בהיעדר הקשר למקום, לנוף ולמקומיות מסוימים אותם סידורי בטחון מחזירים מבטנו אל המרחב הפנימי והאוטונומי של כל עבודה כאל מרחב בעל חוקיות פנימית משל עצמו. בתוך מרחב לא ידוע זה, אותם ״סידורי בטחון״ חוזרים ונערמים לעינינו כמכניקה ריקה המנסה לשווא להפיח בטחון באותו המרחב.
**
“Security Measures” provides a blueprint for different systems of order and regulation that are the foundation for a safe environment. The works in this exhibition offer up the possibility for the viewer to experience security, or lack thereof, via the dichotomy the very word “security” offers and the tension in the unattainability of the very thing the word purports to suggest. When protection essentially emphasizes the presence of threat, when buildings and structures hint at impending destruction, and when fortification implies a recent or brewing siege, the concept of security measures proffer the very opposite. This antithesis lurks in the shadows and threatens the unlikelihood of manifesting our personal sense of comfort. In both literal and metaphorical spaces laden with underlying peril, the works in this exhibition survey various models of organization that work together to create a space of impending doom.
–
רועי קופר, מתוך הסדרה חומה אטלנטית, הדפסה דיגיטלית 50X75 סמ, 2017
–
These works, by some of the most renowned contemporary Israeli artists, present a sort of visual model of “Security Measures”. These models reflect arrangement, order, fortification, and compilation as a mechanism for achieving safety while, at the same time, reflect looming collapse, destruction and even disappearance. In doing so they contain, in their very essence, the contradiction of these forces. Larry Abramson’s indisputable architectural forms hover precariously on a rootless floating beam; Haimi Fenichal’s building materials, seemingly snatched directly from a construction site, reveal themselves to be hollow and fragile sand castings; the adding and substraction of the brushstroke in the paintings of Gilad Efrat are a metaphor for the very construction/destruction of the edifices which are alluded to in his abstractions; the pastural landscape on the beaches of Denmark in Roi Kuper’s photographs encompass the menacing shadow of its past, with land mines and bunkers which are suppressed beneath the surface; the structures evidenced in Ron Amir’s works insinuate a repetitive attempt to embody a familiar and domestic space in what may, in fact, be an unnerving one; Yair Barak’s crippled obelisk which is unconvincingly of its stability, alludes to a disconcerting lack of dependability which is the very negation of such a monolith’s iconic and prominent role. What is an examination of security in the broader political and public domains are paralleled in the works of Hadar Saifan, Yael Efrati and Zac Hacmon. Saifan provides a rhythmic examination via light and darkness alongside a melodic beat which gradually reveals the internal organization of fall-out shelters; Efrati reconfigures familiar, flimsy, plastic, cautionary street signs into a stone tile reminiscent of the domestic sphere; and Zac Hacmon offers an ordinary handlebar affixed to common household or institutional tiles in a manner that undermines, in its failed and defective state, the simple safeness suggested. This same mixture of elements echo in Mali de Kalo’s work where she deals with the domestic-intimate space and examines the struggle between comfort and hysteria and between love and violence via videographic manipulation that underscores the conflicted dynamic of motherhood.
–
מלי דה קאלו, סטילס מתוך וידאן שמונה הרמות, 2013
–
As a toddler piles his or her building blocks, raising their clumsy structure to ever higher heights until it inevitably tumbles, the works in this exhibition have their own chain reaction as they combine with one another resulting in a continual sense of doom manifesting itself in the exhibition space. They indicate a certain repetitive and futile dichotomy: construction and destruction, shielding and revealing, protection and vulnerability, fortification and infiltration, building and ruination all occur simultaneously as a fruitless and counterproductive security measure. Lacking in any specific geographical context, these security measures draw our awareness to to an inner and autonomous space of each individual piece with its own internal set of governance. “Security Measures” are built and destroyed before our eyes as an empty and futile mechanical exercise falsely attempting to provide a sense of security.
–
הסתת 16 מודיעין
ג' – ד' 11:00 – 18:00 ובתיאום 0543164080
