• דנה יואלי, מתוך ׳אולימפיה׳ במוזיאון הרצליה (מתוך הספר)

פריוויו תערוכות #16.1 מאת יהונתן ה. משעל

הוזמנתי לבקר בסטודיו של אמן שאני אוהב, והתרגשתי מההזמנה. נכנסתי לחלל קטן מסודר ונקי, עם שולחן קפה מוכן לאירוח, ספה וכורסא. האמן הציע לי תה ונכנס לשטח הקטנטן של המטבח כדי לשים קומקום. שאלתי אם אפשר להציץ במחסן, וצעדתי שני צעדים לעבר הפתח של מה שהיווה את רוב שטח הסטודיו. היה שם מרחב ענק דחוס ומלא בצפיפות בחומרי גלם, צמיג של טרקטור, חפצים משומשים, שלטים, קנווסים, בובות פלסטיק ענקיות, חלקי מכונות ואם אני זוכר נכון, סירה קטנה שזיהיתי איפושהו במרכז. ״מחסן? זה בכלל לא מחסן,״ שמעתי צחוק מכיוון המטבח. ״אלו כל העבודות שכבר אף פעם לא אציג״, אמר.

אם לבליל המילים שהן השפה המדוברת יש תהליך סינון בזמן אמת, הוא נמצא ברגעי השתיקה. אחת הסיבות בעיני להווצרות הפלא של האמנויות כולן, הפלסטית, התיאטרון, המחול, הספרות והקולנוע, היא שאין צורך להראות בהן את ההפסקות שנועדו לחשיבה. אפשר לייצר שיחה אמיתית שאף אחד אף פעם לא יקיים, רצף מבריק של אירועים, או מופע יוצא דופן של חומרים.

דנה יואלי, מתוך ׳אולימפיה׳ במוזיאון הרצליה (מתוך הספר)

דנה יואלי, מתוך ׳אולימפיה׳ במוזיאון הרצליה (מתוך הספר)

דנה יואלי רצתה להציג תערוכה שעוסקת בעריכה, לצד ספר האמן החדש שיושק בסטודיו שלה ביום שבת הקרוב.

״ ׳אולימפיה׳ הספר הוא מין היבריד בין ספר אמן לבין קטלוג.״ מספרת יואלי. ״עצבה אותו נועה שורץ, שעבדה בצורה מאוד מעניינת ביחס לחומרים שהצגתי בפניה, בין אם ביחס לרפרנטים שנמצאים מאחורי הקלעים ובין אם ביחס לחלקי הפרוייקט הגמור. הספר מלווה את התערוכה שלי "אולימפיה" שמוצגת במוזיאון הרצליה עד 3 פברואר 2018. מטבע הדברים, מכיוון שבתערוכה מוצגים לראשונה אצלי שני סרטי וידאו, שלשניהם סטים מיניאטורים שבניתי בסטודיו, המתח בין מה שיש בסטודיו לבין מה שיש בתערוכה ליווה אותי בעבודה הזו כל הזמן. בתערוכה, אני בוחנת מודלים שונים של יצירת זהות או גיבוש קהילה דרך שימוש באטריבוטים תרבותיים כמו ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה ציבורית ופיסול הנצחה. כל אלו מייצרים אתוס, ומציעים הצעה ממלכתית לקשור קשר עממי בין קבוצת אנשים. כבר בעבודות קודמות, שאולי אתה זוכר, התעניינתי איך שפה חזותית מאפשרת בנייה של תודעת השותפות הקולקטיבית דרך מערכות החינוך והקהילה. פינטזתי ותפרתי את התערוכה למוזיאון הרצליה, בשל היותו המוזיאון הראשון בישראל שנבנה כחלק ממתחם ׳יד לבנים׳, מתוך תפיסה של מרחב עירוני וקהילתי שאמור להכיל גם את ה"נופלים". "

מה יש בספר?

״בספר יש תיעוד של התערוכה, חומרים נוספים ושני טקסטים. אחד של אוצרת התערוכה ד"ר איה לוריא, ואחד של ד"ר יהושע סיימון. שניהם מרחיבים ומאירים את תהליך העבודה. למרות זאת יש משהו שקורה בסטודיו של אמן שהוא יותר אינטימי ואינטואיטיבי מאשר דרכי הקריאה האקדמית של אוצר.

לכן החלטת להפוך את ההשקה לתערוכה שמשקפת את ההתלבטויות שלך לאורך בניית הספר?

את הדבר החמקמק הזה הרגשתי במהלך העבודה על התערוכה, וגם במהלך העבודה על הספר. בגלל שאחד הכוחות המעניינים בחיי הם הקולגות שלי, רציתי להזמין אמנים שאני אוהבת את עבודתם לספר על הרגע הזה שעבודה נוצרת אך נשארת מחוץ לגוף העבודה המוצג. לפעמים יש בעבודה הזו משהו חשוב לשאר היצירה, והיעדרה הפיסי לאו דווקא מצביע על חוסר החשיבות שלה. מהאמנים, שעובדים בדיסציפלינות רבות ושונות ביקשתי רק שישלחו דימוי של עבודה שלא הוצגה וכמה מילים על נסיבות יצירתה. רציתי להשאיר את האפשרות להראות עבודות שנהרסו, או שנמכרו לפני שהספיקו להיות מוצגות או כל סיבה אחרת שבגללה עבודה נמצאת ואז איננה, ולכן בתערוכת פופ-אם הקבוצתית "עבודה מהמגירה", יוצג התיעוד של העבודות, ולצידו הטקסט עליהן.״

כפולה מתוך הספר ״אולימפיה״ של דנה יואלי

כפולה מתוך הספר ״אולימפיה״ של דנה יואלי

השקת ספר אמן וקטלוג "אולימפיה" של דנה יואלי, ופתיחת "עבודה מהמגירה", תערוכת פופ-אפ קבוצתית ליום אחד.

יום שבת, 20 לינואר 12:00-16:00 בית רומנו, דרך יפו 9, קומה ד', תל אביב

בין המשתתפים: איילה לנדאו, גבריאלה קליין, אלין אלג'ם, אלעד רוזן, נעמי יואלי, מאיה אטון, ניבי אלרואי, איתמר שמשוני, עדי שמעוני, מיטל כץ מינרבו, אורן בן מורה, גילי אבישר, גליה פסטרנק, דנה יואלי, דנה לב לבנת, הילה לביב, הילי גרינפלד, טל ירושלמי, יעל רוכמן, מאיה שמעוני, מתן בן-טולילה, שי יחזקאלי, שי זילברמן, אבי סבח, תומר ספיר, רקפת וינר עומר ועוד

לאיוונט: https://www.facebook.com/events/1780829885324529/