• מתוך העבודה של דנה לוי PIPELINES AND SINKHOLES

פריוויו תערוכות #31.8 מאת יהונתן ה. משעל

היום בערב תיפתח תערוכה במרכז לאמנות עכשווית בשם ׳חיים בין לבין׳ שמתארת את המצב הפיזי, הנפשי והמנטלי של אמנים/יות מהגרים/ות, תוך רצון להתחקות אחרי המשמעויות וההשלכות של מצב ההגירה על יצירת האמנות:

״כמה מן האמנים בַתערוכה הגרו כילדים עם משפחותיהם או נולדו במקום אחר, אך הם נושאים עמם תרבות שונה, מורשת הוריהם או צבע עורם, ובוחרים להפוך את הפרדוקס הזה להיבט או לכוח מניע של יצירתם. אחרים הגרו מאוחר יותר, כבוגרים, במהלך מודע שנועד לשפר את אפשרויותיהם המקצועיות. אחרים עקרו למקום אחר פשוט כדי לשרוד.״ (מתוך האיוונט)

אסלן גאיזומוב, מתוך התערוכה

אסלן גאיזומוב, מתוך התערוכה

זה נושא מעניין וראוי, ושמות האמניות והאמנים שמציגים נושאים הבטחה לתערוכה מעולה. אך ייתכן שמתוך הפרספקטיבה של אוצרים ותיקים (סרג׳יו אדלשטיין, ג׳וסף דל פסקו) חומקת התמונה הרעיונית הגדולה יותר בהתייחסות התערוכה למצב ה׳בין לבין׳ כביכול שהוא מצב ההגירה. למעשה, הגדרות זהות פלואידיות הן המצב הנפשי והפיזי עבור מספר הולך וגובר של אנשים בעולם, כשכל ההגדרות שניסחו עבור בוגרי המאה ה20 את מסגרות החשיבה והתוקף החברתי הולכות ומאבדות את תוקפן, עד להתפרקות מוחלטת במרבית המקרים של מרבית ההגדרות. לא צריך ללכת כאן רחוק: הפרדות בינאריות בין נשים לגברים, בין אדם למכונה, נפש לגוף, בין ילדות לבגרות, בין נוכחות וירטואלית לממשית, בין טבע לתרבות, בין אנושי לחייתי, בין שכל לרגש, בין מסגרת ותוכן מכל כך הרבה סוגים, שקשה לשים את האצבע על הגדרה אחת ויחידה שיכולה להשאר כמסגרת מארגנת של מחשבה. הדברים כל כך נטועים בהקשר שלהם שעבור רובנו, תהליך גיבוש הזהות לעולם לא מסתיים. ההגירה במאה ה21 רק מצטרפת לסל ההולך וגדל של ההגדרות שנמצאות בתהליכי שינוי מתמשכים שמתוכם אדם מגבש את זהותו. בלי כניסה לעומק של הדברים הם נשארים תחת מעטה רומנטי וכותרת שלא מסגירה קושי, להיפך:

״הם [האמנים/ות, י.מ.] שייכים לאליטת ההגירה, לצד אנשי רוח ואנשי עסקים המקדימים ברגיל את תנועות ההגירה הגדולות. מאז תחילת המאה ה-20, אמנים נטו לעקור למרכזים תרבותיים כדי לזכות בחשיפה ולרקום קשרים עם אמנים אחרים, עם קהלים מתוחכמים יותר ועם שוק סולידי יותר, בפריס, ולאחר מכן בניו יורק ובלונדון, והיום – בברלין, במקסיקו סיטי ובבריסל.״

סביר להניח ששני אוצרים מנוסים יבחרו עבודות טובות, ומעניין לראות מדוע בחרו דווקא את החיבור או את המסגרת המאחדת הזאת לעבודות של האמניות והאמנים ברשימה המגוונת שמציגים בתערוכה. 13 האמניות והאמנים שמציגים מגיעות ומגיעים מעולמות תוכן שונים, מדיות, גילאים, רקע וותק שאי אפשר לתמצת ל״מהגרים שחיים בין לבין״; זאת הגדרה משטחת שמאגדת מעט מאד מתוך השפע והיופי שעבודותיהם מביאים איתם והמקורות שהם שואבים מהם את השראתם.

Life in between

עולם האמנות נהנה מפריווילגיה שאולי לא תמשך עוד זמן רב, של לחיות מחוץ להגדרות ומוסכמות כל עוד הוא מסוגל להתנגד אליהם. ׳המרכז לאמנות עכשווית׳ חוטא לעניין הזה, כשהוא מציג מסגרת שמרנית של מחשבה על הגירה כמצב ביניים שיכול להוות הסבר לעבודת אמנות. ומה שאולי יכול להסביר עבודה אחת, לא יכול להיות המנגנון שמצדיק אוסף מגוון ורחב כל כך של יצירה.

המרכז לאמנות עכשווית, רח׳ צדוק הכהן, תל אביב.
פתיחה: 31.8 20:00
נעילה 28.10

לאיוונט
שיח גלריה ב3 לספטמבר, פרטים כאן