• אפרת קליפשטיין, מתוך ״בוקר צהריים ערב״. צילום: לנה גומון

הדבר הבא: ״בוקר צהריים ערב״, אפרת קליפשטיין במשכן האמנים הרצליה

מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.

אפרת קליפשטיין: בוגרת לימודי תואר ראשון במדעי התנהגות וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון, ולימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון. למדתי אמנות במסגרת התכנית הפתוחה של המדרשה לאמנות.
מתעניינת ב'דרך', ביחס שלה ליציבות וביתיות, ולשלל הכלים שקשורים למציאת הדרך. לפעמים העבודה באה לידי ביטוי באובייקט קיים שעובר עיבוד; בדרך כלל אובייקט ביתי, ולעיתים, רישום של מהלך במרחב.
חומרי הגלם שלי מגיעים מעולמות התוכן שבהם אני מתעניינת – גיאולוגיה, קרטוגרפיה, פסיכולוגיה וספרות, בשילוב חומרים מהסביבה הקרובה אלי, מהמציאות והיומיום. החומרים האלו עוברים עיבוד שמרחיק אותם מהמקור, אבל שומר על זהותם, בדומה לטרנספורמציות שעוברים גיבורי מסעות באפוסים ספרותיים. הם לעולם לא חוזרים לביתם כפי שיצאו ממנו.
בארבע השנים האחרונות ניהלתי את תכנית הלימודים ב׳בסיס לאמנות ותרבות׳.

אפרת קליפשטיין, מתוך ״בוקר צהריים ערב״. צילום: לנה גומון

איפה אפשר לראות עבודות שלך?

תערוכת היחיד שלי 'בוקר צהרים ערב' מוצגת בימים אלו ב'גלרית המשכן לאמנים' באוצרותו של רן קסמי אילן.

אפרת קליפשטיין, מתוך ״בוקר צהריים ערב״. צילום: לנה גומון

ספרי על התערוכה.

התערוכה היא חלק מפרויקט שאני עדיין עסוקה בו. זהו מהלך שמפרק לצורות, צבעים וחומרים את המרכיבים של ״דרך״ והתשוקה שמניעה לצאת אליה. שם התערוכה והפרויקט נשענים על עבודת קולאז' שעוקבת אחרי רישומים של הנתיב בין ביתי לבית אהובי, בבוקר בצהרים ובערב. הקו שנוצר מחבר בין אפליקציית מפות טכנית לחלוטין לשיקוף של מדד רגשי. יצקתי בזכוכית את הסדקים שמופיעים בכביש לאורך הנתיב, ביטוי טופוגרפי למרחב שלא קיים.
מרבית מרכיבי התערוכה, כמו אובייקטים גדולי ממדים מעץ, עבודות קולאז', יציקות, הדפסי בלט של קוצי ורדים והטבעה של דוגמת צמיגי הרכב שלי, נעשו בשיטות העבודה קלאסיות ואפילו רומנטיות, כמו הדפס, יציקה, קולאז' ופיסול בעץ. המיומנויות הללו ביטאו את העמדה הרומנטית הנטועה בלב העשייה ואיפשרו עבודה בסף רגישות גבוה. בימים אלו אני עובדת על סדרה של יציקות בטון ועבודת וידאו ארט שישלימו את המהלך.

אפרת קליפשטיין, מתוך ״בוקר צהריים ערב״. צילום: לנה גומון

נשמע כמו תהליך ארוך.

הפרויקט נמשך כמעט 7 שנים. הוא התחיל במעקב אחרי הרישום והקו שמייצרת הדרך בין שני הבתים. העניין ברישום של תנועה ממשיך מהלך שהתחלתי עוד כסטודנטית במדרשה, בו מיפיתי את רישום התנועה שלי במרחב הביתי במשך חודשיים. הרגישות לדרך הובילה ליציקה בסיליקון של הסדקים בכביש האספלט. במהלך מיפוי הסדקים והיציקה שלהם הרגשתי כמו כורה יהלומים שעושה עבודה קשה ומסוכנת ורק לעיתים רחוקות מוצא משהו ראוי.
הדימוי שעולה מול המלה ״סדק״, אין לו דבר וחצי דבר עם העולם הצורני שהחללים הללו מייצרים. עבודת הפסיפס מהפייטים שמופיעה בתערוכה, ובניית האובייקטים מהעץ, כמו לא מעט עבודות קודמות שלי, דורשים הרבה מאד עבודה פיזית. למעשה, היקף העבודה הזה לא יכול להתאפשר בלי עזרה אדירה. ואכן, העשייה שלי בסטודיו נשענת על הרבה עזרה ממתנדבים שמצטרפים אליי לחלקים מהפרויקטים. גם בעבודה על התערוכה הזו עזרו הרבה אנשים, חלק שבאו ללמוד מיומנות ספציפית, וחלק שבאו לעזור דרך מיומנויות שהכירו. מעבר לעזרה הפיזית יש לי עניין מיוחד בסוג עבודה שנעשית כמו מפעל קטן עתיר עובדים שלא מייצר מוצר, אלא רעיונות. כשעובדים בסביבה כזאת, לעולם לא תישאר לבדך בדרך.

אפרת קליפשטיין, מתוך ״בוקר צהריים ערב״. צילום: לנה גומון

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכלי לספר עליה?

התערוכה האחרונה שראיתי היא 'חומרי בניין' שאצרו שלומית ברויר וטולה עמיר בגלריית בית ספר בסיס. זו תערוכת פיסול מרתקת שממשיכה מסורת של תערוכות מצוינות בגלריה. העבודות שהוצגו בתערוכה הונחו על שולחן ארוך והציעו טווח רחב של התייחסות לחומר ולגבולות שלו, ובו זמנית הפכו למרחב כמעט פוליטי שמעמת חומר מול חומר ומציף רגישויות, דקויות וזמנים.

בחרי דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר!

Astra Parker, 'A plane at drift'. Work for the Palmer sculptures biennial, 2020


בחרתי בעבודה ' A plane at drift' של האמנית האוסטרלית אסטרא פרקר. זה מהלך פואטי ואסתטי שהוא לכאורה פשוט אולם, מעניין המופע השונה של העבודה לאורך היממה והאופן בו היא מפעילה את הצופה בה.

״בוקר צהריים ערב״, תערוכת יחיד לאפרת קליפשטיין במשכן האמנים הרצליה
אוצר: רן קסמי אילן
פרטים נוספים: באתר