אחת התופעות המעניינות בעיני בשיבושים שקורים לאנשים היא סינסתזיה, בה מילים יכולות להתפרש כטעם, ריח יכול להחוות כקשור לצבע ועוד חיבורים חושיים משונים שכאלה. לא ברור לגמרי מה קורה בתופעה הזאת, אבל אחת הסברות היא שהחוטים במוח פשוט מחוברים קצת אחרת ולכן החושים מפרשים בו זמנית מה שבדרך כלל מפורש רק באופן אחד. מבלי להכנס לחוויה האישית של מי שחי את העניין, כרעיון זה אדיר. דרכו יכולתי להבין לראשונה את המושג ״תמונה שווה אלף מילים״. ובכלל, להבין איך לאנשים יש את היכולת לעשות סדר, או לפחות לייצר לעצמם את האשליה שיש סביבם סדר במציאות החושית.

–

לפני כמה שנים הכרתי שני אמני סאונד, אלכס דרול ודודיק אופנהיים, שפתחו לי דלת למדיה שכמעט לא הכרתי ועשו לי סדר בתוך העולם הכאוטי שהם פועלים בו. כדי להבין את מה שהם עושים, הרגשתי שאני צריך למתוח את גבולות ההבנה והיכולות שלי באמנות. זה מאתגר, בין השאר מכיוון שסאונד זאת מדיה שכל כך רגילים לחוות באופן מסויים, שכשהיא נשברת או משתנה, עולים חסמים שעבורי לפחות, לוקח זמן ומיומנות מסויימת לחצות אותם, ואני שמח שהיתה לי את ההזדמנות הזאת. השבוע, האמן נועם ענבר יקיים אירוע בבית הספר בסיס, יחד עם דרול, אופנהיים ואמניות/ים נוספים. זה שימח וסיקרן אותי, וביקשתי שענבר יספר על האירוע ומה הולך להיות בו:

–

מתוך ׳רעם׳ של נועם ענבר ועומר שיזף

–

״זה אירוע משך, הקהל מגיע לבניין בין 20:00 ל-22:00, נכנס ופוגש בשישה מתופפים הפזורים בין הקומות, מאזין למה שהם יוצאים יחד, חווה את הארכיטקטורה במישרין ובעקיפין דרך הסאונד והתאורה המשתנה. ליצירה יש אמנם נקודות התחלה וסיום וגם מבנה מוגדר, אבל היא פועלת על משכי זמן ארוכים למדי ואני חושב (ומקווה, כי זו יצירה חד-פעמית!) שכל רגע בה הוא שלם, ומעביר את החוויה כולה.

–

מאיפה הגיע הרעיון?
בעצם זו הפעם השנייה שאני מתארח ב”בסיס לאמנות ותרבות”, בפעם הראשונה השתתפתי במפגש וידאו-ארט שהנחתה האמנית רותי סלע. אחריו הגיעה ההזמנה לעבודת סאונד תלוית מקום, במבנה החדש של בית הספר. הרגשתי שזה כיוון מצוין לחשוב על סאונד דרך הארכיטקטורה, וכמובן שפיר המדרגות המרכזי בבניין משך אותי מיד. יש איזה דחף כשרואים פיר כזה לקפוץ לתוכו ולהימרח על הרצפה. יותר מאשר סתם וורטיגו, זה דחף לממש את הפוטנציאל של הפיר כמקום שקופצים לתוכו, מקום של נפילה, של התמוטטות.

–

המעגל הבא זה ה׳ברוטליזם׳ של הארכיטקטורה, הבטון החשוף המוכר לנו מאין-ספור מבני ציבור ישראליים, שמייצגים את התפיסה של תרבות מודרניסטית גולמית, המבליטה מאוד את החומריות בתכנון המבנה.

–

יש עוד מעגל – הסביבה שבה הבניין נמצא באזור התעשייה הרצליה, שהיא מאוד לא אופיינית לבית-ספר לאמנות. באופן גס הייתי אומר שיש כאן חוויה אל-זמנית ואינדיווידואלית (נפילה, התמוטטות) המכוסה בחוויה של נרטיב היסטורי (ברוטליזם המייצג ערכי עבר) המוקפת בחוויה עכשווית (הי-טק). בלי יותר מדי לפרש את מה שעומר שיזף (שותפי ליצירה והאחראי על גופי התאורה) ואני יצרנו, הייתי אומר שניסינו על דרך ההפשטה לעסוק בשלושת המעגלים הללו וביחסים ביניהם. הסאונד הוא חלק מזה אבל גם ההוראות שקיבלו המתופפים (אותן אפשר לקרוא בדפים שיחולקו לקהל), הנוכחות החיה של המתופפים ובכלל הבחירה בהם – כל אחד מהם הוא טיפוס ייחודי של מוזיקאי, כמו גם נוכחות האור. אפשר לראות בזה מעין אירוע דאדא משועשע. זה יהיה בסדר גמור ואפשר, אם רוצים, לקרוא בזה עוד דברים.״

–

לכרטיסים: https://goo.gl/vAqtt2

פרטי האירוע: בסיס לאמנות ותרבות, הרצליה, 27.12, 20:00

רעם / RUMBLE
יצירה לשישה מתופפים ותאורה // מאת: נועם ענבר ועומר שיזף
בביצוע: דודיק אופנהיים, עופר ביימל, טום בוליג, אלכס דרול, מיה פרי, חגי פרשטמן