• דפנה אלוני, צילום אניה קרופיאקוב

פריוויו תערוכות #28.5 מאת יונתן ה. משעל

הכל קורה בבת אחת, או שלא קורה שום דבר. תקופות השקט הן משך הזמן שדרוש לתהליכים להתפתח למעשים, ולפעמים מדובר על זמנים ארוכים מאד שנראים כאילו ימשכו לנצח. כמעט אי אפשר להתכונן לשינוי, גם אם ברור וידוע שהוא יבוא. ההרגלים, מהר מאד, פשוט נהיים חזקים מדי. בסרט "Koyaanisqatsi" מ1982 מתוארת ההתרחשות האנושית כאירוע אחד רציף ומתמשך של השמדה ויצירה ללא סיבה או תכלית, כאוטית וחוזרת על עצמה. בני האדם זזים במהירות מקום למקום, צורכים מזון ובידור, ונראה שאין להם שום מודעות להשלכות של מעשיהם חסרי המחשבה. תמיד חשבתי שהסרט הזה הוא דוגמא ייחודית וקיצונית למנגנון של החיים האנושיים ומתאר אותו לא רע, גם אם באופן עצוב מאד. עדיין, הוא לא מצליח להתייחס לעולם כפי שחווים אותו באמת, לרגשות, מחשבות ותחושות שמרכיבות את מערכות היחסים שלנו – תוכן ומשמעות החיים עבור מרביתנו. בסוף השבוע הקרוב, תהיה התפרצות של התרחשויות בעיר ומחוץ לעיר, שהושקעו בהן תשוקה, ידע, אהבה, המון זמן ויכולות טכניות.

בחלל של המקרר הענק בשוק הסיטונאי לשעבר, תוצג תערוכה קבוצתית מתחת לאדמה. ביקשתי מאיריס פשדצקי, מאוצרות התערוכה, לספר איך הפרוייקט התחיל:

"הסיפור  של בית הקירור, החלל העצום והמהפנט הזה, הובילו אותי לחפש שותפים לרעיון שהיה נראה אז מופרך – למלא את כל ה1,900 מטר האלו באמנות. הפרוייקט הוא יוזמה עצמאית שלי ושל חברי גילי זיידמן ועמרי בן ארצי. הזמנו אמנים ואמניות להצטרף להרפתקאה הזו. בקול קורא שהוצאנו, הדגשנו חיפוש אחר תכנים שקשורים לסיפור של בית הקירור, אורבניות, מרכז ושוליים, תכנים של שימור, אוכל, זמן וכל מה שמתייחס לסיפורים או מצבים "מתחת לאדמה" סיפורים סמויים מן העין.
פתחנו פרויקט הדסטארט שעזר לנו להיות עצמאיים כלכלית, ומעבר לכסף עזר לנו לגייס עוד אנשים שלא הכרנו לשותפות איתנו. המקרר פותח את שעריו מחר לשלושה ימים ולאחר מכן חוזר להיות חלל מסחרי."

בתערוכה יוצגו בעיקר עבודות חדשות. רותם מנור וקטורה מנור עבדו על פרוייקט שמבוסס על שימור בתים:

"הכרנו במסגרת עבודה בשימור ציורי קיר, שם המשפחה שלנו זהה ממש במקרה… חלקנו סטודיו בקריית המלאכה. כבר הבנו שאנחנו פשוט עובדות ממש טוב ביחד. החיבור שלנו בעבודה הוא בין שימור לקירור- שניהם תהליכים שמטרתם להאריך "חיי מדף" של אלמנטים שסופם להתכלות. רצינו לאתר בתים תל אביבים, חלקם מוסדות תרבות כמו גימנסיה הרצליה וקולנוע מוגרבי וחלקם אלמוניים, שלא שרדו את השינויים שעברו על העיר. קצת כמו סיאנס, העלנו את הרוח של אותם בתים, באמצעות רישום ידני בעפרון על גבי עץ בלזה. אחרי שנים של העדרות, הם יוצרים יחד מבנה חדש, מגדל בבל, מונחים אחד על גבי השני על עמוד תומך של המבנה, ומאחוריהם ציור קיר באורך של 15 מטר המכיל את כתובות ושמות הבתים."

לאיוונט: https://www.facebook.com/events/1471249779832886/

במסגרת אירועי "אוהבים אמנות" סטודיות ברחבי העיר יהיו פתוחים לקהל למשך סוף השבוע, לפי הרשימה שמתפרסמת באתר של העירייה: www.lovingart.co.il. שני פרוייקטים מיוחדים שיקרו במסגרת אירועי סוף השבוע הם "מטרופוליס2" של ערן אייזנהמר וקרני ברזילי, שיהפכו את שכונת מונטיפיורי לבית ספר שבו אפשר ללמוד אצל אמנים הפועלים במקום, ו"מעבורת חלל" של הילה כהן-שניידרמן, בו האמניות והאמנים המשתתפים מציגים תערוכה בתוך חלל הסטודיו שלהם/ן. שני הפרוייקטים שותפים לתפיסה של אמנות אורבנית, בה הגבול בין מדיומים, היררכיות של אמנות ותפישות מקובלות של תצוגה ולימוד עומדים למבחן.

גיל יפמן, שיתוף פעולה עם בית הספר ידלין סדנא אקולוגית 3

גיל יפמן, שיתוף פעולה עם בית הספר ידלין סדנא אקולוגית 3

מחוץ לתל אביב ביום שבת, בסדנא לאמנות רמת אליהו, האוצרת אורית חסון ולדר מציגה פרוייקט גדול של תערוכות, חלקן בשיתוף תלמידי בתי הספר ידלין ומקיף י' השותפים לעשייה בסדנא לאמנות. בין הפרוייקטים שיוצגו, יהיו פסלים של שי עיד אלוני, עבודות וידאו של לוסיאנה קפלון ואמנים אחרים. 

שיתוף פעולה עם בית הספר ידלין סדנא אקולוגית 8

שיתוף פעולה עם בית הספר ידלין סדנא אקולוגית 8

ביקשתי מגיל יפמן שיספר על העבודה שלו ״חזון העצמות הרטובות״ שיוצג בתערוכה:

"הפרוייקט הוא שכלול של סדנת סריגה אקולוגית שהנחיתי במוזיאון "לייקסייד" ביפן. הפעם אורית חסון חיברה אותי למאיה צוקר מביה"ס ידלין וליוליה רבסקי מתיכון מקיף י' ויחד במשך כמה חודשים אספנו, חתכנו, חיברנו וסרגנו עצמות משקיות זבל וקניות. לאחר מכן מילאנו אותן באדמה וצמחיה ובעקבות חזון העצמות היבשות של יחזקאל הענקנו להם חיים חדשים. אני חש בר מזל על ההזדמנות לשתף פעולה עם נוער בראשון לציון ולייצר ערך חיובי במרחב הציבורי.״

שי עיד אלוני, פרט מתוך קו גבול מגרש, שיתוף פעולה עם בית הספר ידלין סדנא אקולוגית

שי עיד אלוני, פרט מתוך קו גבול מגרש, שיתוף פעולה עם בית הספר ידלין סדנא אקולוגית

לאיוונט: https://www.facebook.com/events/470472069777327/

תפסנו את דפנה טלמון מתכוננת לתערוכה ״לוליפופ״ בגלריה של גבירול, כחלק מהפעילות של קבוצת האמנות ״הועדה״. זוהי התערוכה המשותפת הראשונה של הקבוצה, שחבריה פעילים מאד בנפרד, ואולי חזקים יותר יחד:

דפנה אלוני, צילום אניה קרופיאקוב

דפנה טלמון, צילום אניה קרופיאקוב

״הפוזה המפתה והמבט המצועף, המלווים בשפה תחתונה משורבבת מטה, נשקפים אלינו מכל עבר, אי אפשר להימלט מהם. פיתוי אל מול תמימות וקו גבול המתעתע בין ילדות למיניות.

"לוליפופ״, תערוכה של קבוצת האמנים "הוועדה", בוחנת את הפרדוקס בחברה המקדשת את הצעיר, הילדותי והתמים ובה בעת מחבלת בו.

דפנה אלוני, צילום אניה קרופיאקוב

דפנה טלמון, צילום אניה קרופיאקוב

חברי "הוועדה" – דפנה טלמון, האמן הסודי, מיה לנדמן, נילי בן סימון, עירית בראל בסן, קארן בן סימון, שגיא לוי״. התערוכה תיפתח לצד אירוע מיוחד של מופעי פרפורמנס חד פעמיים ברחבי הסטודיות של גבירול, מאת הכוריאוגרף הנודע ״פטיט מאל״:

קארן בן סימון

קארן בן סימון

״מתחם גבירול מתרגש לארח אירוע פרפורמנס-משך התאבדותי של 48 שעות, במסגרת סופ"ש "אוהבים אומנות". זהו שיתוף פעולה חד פעמי, ראשון ואחרון מסוגו, בו סטודנטים מהסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א יעלו את מיטב עבודות המייצג השנויות במחלוקת, של מטאור האומנות העכשווית, אומן הניתוק הבינלאומי- "פטיט-מאל" (מצרפתית, התקף ניתוק של אדם הלוקה באפילפסיה).

העבודות שיוצגו באירוע, עלו לראשונה במוזיאון ה"מומה" שבניו יורק ובביאנלה של ונצייה.

לאחר שנתיים של מגעים, הסכים "פטיט-מאל" להגיע בפעם הראשונה לישראל, תחת אבטחה כבדה וללוות אומנותית את הסטודנטים, בדרכם למסור את מניפסט הניתוק והשנאה, של מי שמגדיר עצמו כטרוריסט של עולם האמנות, למתחם, לאומנים ולקהל עצמו.״

לוליפופ: https://www.facebook.com/events/1661231624098294/

לאיוונט פרפורמנס: https://www.facebook.com/events/862809477145865/