אורית: את יכולה לספר על הסדרה החדשה של המיגונית?

–

אניסה: הסדרה של המיגונית מספרת את הסיפור המשפחתי של המלחמה הזאת בתמציתיות. היא נוצרה בעקבות הריצה אל המיגונית שנמצאת באמצע השכונה בעכו. על הקיר של סדנאות האמנים תלויות שש עבודות יחד ועוד אחת שתלויה בנפרד. אני מתחילה את הסדרה במילה "רוצי" בערבית ואחריה מופיע המשפט "זה לא הזמן". "רוצי" אמרתי לאחיינית שלי או לאחיין הקטן שלי, ו"זה לא הזמן" אמרתי לאמא שלי, שהמשיכה לנקות ולבשל גם שנשמעה האזעקה והתעקשה לשמור על השגרה. מופיעות בסדרה גם המילים: "תשתקי", "אלוהים ישמור", "בטוח", "כנסי פנימה" ו"חיבוק".

–

Anisa Ashkar, Mobile Shelter (Run), 2024, pastel and ink on cotton paper, 20×50 cm. Photo by Yossi Zabari

–

כיוונתי את ההתראות באפליקציה לראש הנקרה ולנהריה, כדי להכין את עצמנו ולתת לנו קצת יותר זמן להתכונן. לא היינו מגיעים בזמן כי אבא על כיסא גלגלים, והיה צריך לצאת למיגונית שמחוץ לבית. במהלך הריצה והשהייה במיגונית, לעתים מאוד תכופות, חשבתי איך אני רצה, עובדת ומנסה לשרוד את היומיום. רוב הנפילות היו קרובות אלינו, לאזור התעשייה בדרום עכו.

–

אורית: ספרי עוד על המפגש המשפחתי במיגונית בעכו.

–

אניסה: המפגש במיגונית הפך להיות למפגש הכי אינטימי של המשפחה, וזה החזיר אותי לימי הקורונה. התקרבתי בזמן הזה יותר לאחיינית שלי בת ה-23 ולתינוקת שלה בת השנתיים. הסתכלתי על שתיהן רועדות  מפחד, לא מסוגלות לזוז, ופשוט לקחתי אותה לידיים. בהמשך, בפעמים הבאות, הקטנה הסתכלה עלי ולא על אמא שלה, ופשוט רצתי איתה למיגונית. דרכה ועבורה למדתי להיות רגועה. בת השנתיים היא היחידה שהרגיעה אותי, זאת הייתה הרגעה הדדית. זה חיזק מאוד את הקשר שלנו. בסדרה מופיעה גם המילה :"צאי", כי כולם יצאו מהמיגונית אחרי 10 דקות, ואני, שתפסתי את הפינה, כי היה שם צפוף ודחוס, נשארתי קצת יותר כדי להרהר. אמא שלחה את האחיין שלי לחפש אותי, והוא אמר לי: "תצאי כבר אניסה". עניתי  לו שאני בסדר, וחשבתי על זה שאחרי שאתה נכנס למיגונית, זה מן מצב של שקט, והמחשבות היומיומיות עולות. בתוך דקות השקט האלה במיגונית הטריד אותי שאני צריכה לדחות את התערוכה, ושאלתי את עצמי מתי כבר אחזור לצייר וליצור עם המלחמה הזאת.

Anisa Ashkar, Mobile Shelter (Get Out), 2024, pastel and ink on cotton paper, 20×50 cm. Photo by Yossi Zabari

–

אורית: יש הקשר בין שם התערוכה "מטר זהב" ובין המלחמה?

–

אניסה: בטח שיש קשר – דמיינתי שהרסיסים שנפלו מהטילים ומהיירוטים הם לא סכנה אלא "מטר זהב". זה כמו איחול טוב שמחליף את הדבר הרע – מטר זהב במקום מטר שברי טילים. פניתי למיתולוגיה היוונית, כדרכי. ככה אני עושה מילדות כשאני במצוקה, פונה לסיפורי המיתולוגיה. הפעם פניתי לדנאה, דמות מהמיתולוגיה. בגרסה אחת של הסיפור, זאוס שחשק בדנאה הגיע למקום המחבוא שלה כגשם של זהב ועיבר אותה. מי שמכיר עבודות שלי יודע ששנים אני עובדת עם זהב. אבל הפעם למיתולוגיה נוספה גם השפה. חיפשתי את המשותף בשפה (בין העברית לערבית). מטר בעברית ובערבית זה גשם חזק. בחרתי במטר בגלל החוזק, העוצמה והכוח, וגם הברכה שבמטר. זה גם כתוב בסדרה של עשר עבודות :"מטר זהב" בערבית.

–

Anisa Ashkar, Golden Rain II, 2024, oil, gold leaves and ink on cotton paper, 35×25 cm. Photo by Yossi Zabari

–

אורית: ספרי קצת על תהליך העבודה בסדרה הזו?

–

אניסה: העבודה על הסדרה הייתה לא קלה פיסית. זאת הייתה עבודה קשה, וממש היה לי מאבק עם הנייר כדי למלא שטחים בפסטל הקשה. הפעלתי המון לחץ עד שהידיים שלי מאוד מאוד כאבו. הפיזיותרפיסט אליו הלכתי  להתייעץ, הציע לשים וולטרן, משחה לכאבים ודלקת במקום סתם קרם. עד כדי כך זה כאב, לא קלטתי עד כמה הפעלתי לחץ בציור הזה.

–

אורית: אז יש הבדל בין הצביעה של המשטח בשחור בצבע פסטל קשה ובין הקליגרפיה שמאפיינת את הציור שלך?

–

אניסה: הקליגרפיה והכתיבה של המילים בערבית היא בעט דיו יפנית שהוא רך וזורם. המילה הכתובה היא יותר רכה מהצורה השחורה של המיגונית, שעבדתי עליה כמו שעובדים לכסות את ה"חלל הריק".

–

Anisa Ashkar, Call of the Hour (I), 2015-2025, gold pigment, spray, and ink on cotton paper, 75×56 cm. Photo by Yossi Zabari

–

בספריה הלאומית החדשה, בתצוגת הקבע, הוסיפו עבודת קליגרפיה שלי, עבודה קטנה ושמה "כתב חופשי". קליגרפיה חופשית זה למעשה כתב, פונט שרשום על שמי. מה שכתבתי שם זה: "עצמאות", כי העצמאות האישית והחופש הנשי חשובים לי מאוד. בעיני כאמנית, את החופש צריך לייצר ולא לחכות לו – החופש של האני והסולידריות בין נשים, שעושות אחת עבור השנייה.

–

אורית: לכל הקהל שלך של דוברי העברית, המגיע לסדנאות האמנים, קשה לקרוא את מה שכתבת כחלק מהעבודות, ממש כמו בקליגרפיה בערבית שאת רושמת יום יום על הפנים כמיצג בתנועה, את יכולה להסביר ?

–

אניסה: בקליגרפיה נקודת המוצא היא קושי לקרוא או לפענח את המילים. אם אתה לא קורא קליגרפיה ערבית, גם מי שקורא ערבית מתקשה להבין את המשמעות של הטקסט. צריך ללמוד את חוקי הכתב הערבי. בעבר היו חוברות לימוד שהיינו קונים והשתמשנו בהן עד כתה ה' – איך ללמד כתב ערבי. היה כתב שגור שהשתמשו בו הרבה, שנקרא: "רוקה", כתב שהוא מינימליסטי יותר.

–

Anisa Ashkar, In Arabic, 2023, monotype ready-made and oil on cotton paper, 29×40 cm. Photo by Yossi Zabari

–

אורית: אז המיגוניות בציור נוצרו למעשה בכל יום ויום כמו יומן? אני מכירה כמובן גם את הפעולה היומיומית שלך של כתיבה על הפנים, שהיא כמו יומן כי נוכח בה הזמן. מה ההבדל עבורך בין לכתוב על הפנים בכל יום ויום ובין לכתוב על הנייר?

–

אניסה: מה שמרתק בכתיבה היומיומית על הפנים, שאני עושה את זה כבר 25 שנה, זאת העובדה שזה  נמחק בכל יום ויומו. פעולת הכתיבה על הנייר היא חתומה, נשארת וחקוקה לעד. הקליגרפיה ליד העין שלי היא סקיצה. כאן, בסדרה של המיגונית אני מנסחת לעצמי את הדברים שאני באמת זקוקה להם בחיים, כמו השאלה ששואלים : "מה היית לוקחת לאי בודד" או תיבת נוח, הדמות המקראית שלקח איתו דברים לפני המבול. כי בעיני אלו הדברים החשובים – צריך לרוץ בשביל לשרוד, ודרך חיבוק אפשר להישאר אנושי. אתה צריך כאילו להתאקלם בתוך הסכנה. גם המילה "תשתקי" שכתבתי מתמצתת את הצורך שלי בשקט לחשוב.

–

Anisa Ashkar, Mobile Shelter (Shut Up), 2024, pastel and ink on cotton paper, 20×50 cm. Photo by Yossi Zabari

–

עניין הזמן הוא משמעותי עבורי תמיד באמנות, ויש לי אפילו עבודה שמתייחסת ללוח שנה, שעדיין לא חשפתי. היו גם ההליכות שעשיתי, בפעולות שאצרה רותי דירקטור בחיפה באירוע :"הליכות חיפה" בשנת 2011, שהיה בהן משך ומחשבה על זמן. קראו לעבודה "תשמור את התאריך: אחר צהריים".

–

אורית: כשראיתי את הצורות השחורות זה הזכיר לי את הצייר קזימיר מלביץ והריבוע השחור שצייר, וגם את אמני המופשט האמריקאי ואמני "שדות הצבע". היו אצלם משטחים רציפים של צבע אחיד ואקספרסיה יחד עם הפשטה.

יש כמובן את הדיבור הפוליטי על זהות, אבל נדמה לי שהפעם זה פחות קשור לשיח על "שחורות" ופוליטיקה של זהויות של האחר – הערבי או המזרחי.

–

אניסה: אני מחוברת מאוד לזה והתכתבתי בעבר עם הריבוע השחור של מלביץ וגם עם השחור על שחור שלו ועם ה"לבן על לבן", בשנים 2003, 2004. השחור זה אני. השחור הוא לא נחות אלא להפך. גם במיצגים שלי מופיע הצבע – אני מאוד אוהבת את השחור כי הוא נותן לי כוח ועוצמה ויופי ומלווה את היצירה שלי מתחילת הדרך. יש בו בעיני יוקרה ואלגנטיות והוא עולם ומלואו, כי יש בו את כל הצבעים. השחור כאילו פולט אותם (את הצבעים), כמו שהים של עכו העיר בה נולדתי פלט. זה כבר היה בעבודה הכי מוקדמת שלי בבית הגפן כשהייתי בת 19, בה הצגתי אמבטיה מלאה בשמן מכונות שחור. הצבע השחור הוא כמו בולען, ממש כמו אחת העבודות שלי בסדרת המיגוניות, כמו בולען שבולע את הטקסט של החיבוק.

–

אבל בסוף יש את החיבוק האמיתי לבת של האחיינית. החיבוק המרגיע ששווה לי זהב.

–

Anisa Ashkar, Life, 2024, readymade monotype and oil on cotton paper, 26×39 cm. Photo by Yossi Zabari

–

7 דברים שלא ידעתם על אניסה:

1. הקשר החזק למיתולוגיה

2. טיפוח אמנים צעירים במשפחה

3.הקשר לעכו ותל אביב עובר גם דרך הים

4. היצירה בשבילה היא צורך כמו מים ולחם

5. יש לה קירבה נפשית ליפן למרות שעדיין לא הייתה שם

6. לעבודות שלה לוקח זמן רב להתייבש ויש להן חיים משלהן

7. חברים שלה מספרים שהיא מצחיקה מאוד*) .

אניסה אשקר

"מטר זהב"

30.1-15.3.2025

אוצר: איתן בוגנים

סדנאות האמנים ת"א–

–

שעות פתיחה: ימים רביעי – חמישי: 15.00-19.00 | שישי – שבת: 10.00-14.00

–

* צילום ראשי: אגריה מאתיה (העיניים הפראיות), 2006. תצלום באדיבות האמנית

–