בתמונה: אירנה גורדון.

–

מחוץ לתמונה:

יובל בן 21, איתי בן 19 ודניאל כמעט בן ה-13 – הבנים המופלאים והחכמים שלי, שתמיד מעמידים מולי מראה, מלמדים אותי, ועומדים לצידי.

–

מה את עושה בימים אלה?

"אם עץ נופל ביער" –תערוכה שאצרתי במוזאון פתח תקוה לאמנות בשיתוף עם גן החי פתח תקוה וכחלק מחממות הפיס לאמנות, והיא עוסקת במושגים של טבע-אדם-סביבה. היא תפתח ב-30 ביוני, ומציגה עשרה פרויקטים אמנותיים חדשים, מלהיבים, ביקורתיים, של עומר אבן-פז, שי עיד אלוני, ניב גפני, אביב גרינברג, מיכל סופיה טוביאס, דנה יואלי, איילת השחר כהן, עינת עריף-גלנטי, מורן קליגר ואמיר תומשוב.

–

פרט מתוך מיצב של איילת השחר כהן. צילום באדיבות מוזיאון פתח תקוה

–

הבת של מי את?

עליתי עם הורי מרומניה ב-1973. שניהם אוהבי אמנות. אימי ציירה כל השנים. אבל כמובן רצו מאד שאלמד רפואה.

–

היכן גדלת?

עד גיל ארבע גדלתי בעיר יאש ברומניה. אחר כך מרכז קליטה במכמורת, על הים, אח"כ שנה בבת ים ומשם לחולון, תחושת המהגרת ליוותה אותי תמיד.

–

היית מקובלת?

בזמנו הרגשתי שלא, אבל חברים שפגשתי במהלך השנים אמרו דברים אחרים, אז תמיד ישנם פערים בתפיסת המציאות.

–

עברות פליליות: 

טרם.

–

פרסים:

לא.

––

התנדבות:

לא מספיק.

–

השכלה:

תואר ראשון ספרות אנגלית באוניברסיטה העברית, תואר שני בביקורת אמנויות ב-City University בלונדון ותואר שני ושלישי בפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן.

–

פרט מתוך הצבה של אביב גרינברג. צילום באדיבות מוזיאון פתח תקוה.

–

פרנסה:

אוצרת ראשית מוזאון פתח תקוה לאמנות.

–

הכי נמוך: 

לשפוך קפה, פירורי עוגה ומים על הבגדים בזמן נהיגה על הכביש המהיר ואז לגלות שנוצרה עיסה בוצית ולא ניתן לעצור בצד.

–

הכי גבוהה:

חברויות טובות ואמיצות, האידיוט של דוסטוייבסקי, בליני בכנסיית סן זכריה בוונציה.

–

ענקים בגן – הצבה של שי עיד אלוני. צילום באדיבות מוזיאןן פתח תקוה.

–

הכי מרגיז:

היעדר ביקורת עצמית.

–

הכי מפתה:

בני אדם, דימויים, מילים, צלילים, בריזה על פני המים.

–

הכי דוחה:

רוע.

–

מה חסר לך בחיים?

זמן.

–

מה הבאת לנו:

הזמנה לתערוכה "אם עץ נופל ביער" שעיצבו טלי ליברמן ואיל זקין בכישרון רב.

–

–

כמה זה עולה לנו:

בפתיחה הכניסה חופשית ואח"כ כרטיס משולב למוזאון ולגן החי.

–

אדם/מרצה שהכי השפיע עליך:

אריק קילמניק, מנהל סדנת ההדפס ירושלים, שקיבל אותי לעבודה כאוצרת, לראשונה, ובמשך עשרים שנים עבדתי לצידו וזכיתי להכיר את שדה האמנות הישראלית, וללוות אמניות ואמנים ביצירתם. ד"ר לאה דובב שליוותה אותי בחלק הראשון של הדוקטורט וד"ר דומיניק לוי-אייזנברג ז"ל שהביאה אותי לגמר הדוקטורט, עודדה ותמכה והאמינה בי. שתיהן השראה גדולה לאהבת אמנות, להתבוננות ולכתיבה.

–

אמן/אמנית שלא מספיק מוערכים בעינייך?

אמנות ככלל לא מוערכת מספיק כחלק מהותי בחיים של כולנו, כיחידים וכחברה.

–

למה את עוסקת במה שאת עוסקת?

אוצרות מאפשרת מפגש ומחקר של כל תחומי האמנות והתרבות, פילוסופיה, היסטוריה ומדע, ובינם לבני אדם. אלה מפגשים חיים, נושמים, פרפורמטיבים שמתרחשים במרחב הפיזי והמחשבתי.

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

הילדים, לנסות לדעת יותר ולהעניק יותר והבירוקרטיה האינסופית שמשתלטת על חיינו.

–

מה הדבר שאת הכי מחכה לו עכשיו?

שהפרויקטים והאמנים בתערוכה יקבלו את החשיפה שמגיעה להם והקהל יגיע ויראה, ויגיב ליצירות.

–

קשה לאהוב:

ג'וקים, למרות שהם ישרדו אחרינו.

–

קל לשנוא:

נהגים על הכביש, בישראל.

–

פרט מתוך הצבה של דנה יואלי – ארמונותיהן של החיות. צילום באדיבות מוזיאון פתח תקוה

–

הצטרפו לאיוונט

–