בתמונה:

דן אלון. צילום: עומר פרג'י.

–

מחוץ לתמונה: 

רווק, בן 42, מתגורר בנתניה, חובב כלבים, בישול, תופים ואימונים (אבל רק בבית חחח).

–

מה אתה עושה בימים אלה?

בימים אלו אני מציג חלק מהפרויקט החדש שלי FREEZE בתערוכה "מחוץ למקום" בגלריית מנשר לאמנות. הפרויקט שהוא מיצב קומיקס גדול מימדים הוצג במלואו, ביולי במסגרת תערוכת בוגרי תכנית 2024 MFA התואר השני באמנות. בנוסף לציורי הקיר הגדולים, שנמחקו עם רדת התערוכה, יש גם שלוש חוברות ושלושה שירים מוקלטים, ועבודת סאונד באורך של עשר דקות. הפרויקט מספר על רשימה שהפסיכולוגית שלי המליצה לי לעשות, ומתארת את המפגשים שלי איתה ואת הרשימה עצמה, בפורמט של נובלה גרפית.

–

–

הבן של מי אתה?

שאלה מעולה. ההורים שלי פנסיונרים, שמעון אבא שלי איש טכני וחשמלאי, ומרים אמא שלי פקידה ועקרת בית. אבא שלי ממוצא מרוקאי ואמא שלי צברית ממוצא גרמני שנולדה לפני קום המדינה. אני דומה להם בהמון דברים – אנחנו שמאלנים (ששש אסור להגיד), חרדתיים באותה מידה, דייקנים באותה מידה ואוהבים שפות. מי שמכיר את העבודות שלי בטח כבר יודע את הדברים האלו כי הם מככבים בהן כל הזמן.

–

היכן גדלת?

אני יליד נתניה וגר בה גם היום. באמצע עשיתי סיבוב של 15 שנה בתל אביב, רמת גן וברלין.

–.

מה רצית להיות?

תמיד רציתי להיות אמן. יצא לי די קרוב, אם כי אני לא בטוח שהדרך שלי ישרה ואסטרטגית במיוחד.

–.

היית מקובל?

לא יודע אם הייתי מהמקובלים, אבל הסתדרתי עם רוב הילדים מכל הסגנונות והחבורות, בעיקר כי הייתי מצחיק וידעתי לצייר. עד היום אני שומר על קשר עם חברים מבית הספר היסודי ומהתיכון.

–.

–

השכלה:

תואר ראשון בתקשורת חזותית משנקר, תעודת הוראה ולימודי חינוך במכללת אורנים ומכללת לוינסקי במסגרת תכנית חותם, תעודת לימודים מתקדמים באמנות – התכנית ללימודי המשך של המדרשה בבית ברל, ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. גם התחלתי תואר שני בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב פעם, ולמדתי שנתיים גם במכללת עלמא במסגרת קבוצה של יוצרים.

–

פרנסה:

אני מרצה בשנקר ומורה ורכז שכבה בחטיבת ביניים בנתניה. בעבר לימדתי גם במכון הטכנולוגי בחולון, והשנה לימדתי גם בבצלאל. וכמובן מוכר עבודות או מקבל פרויקטים מוזמנים, כמו למשל ספר קומיקס שיצא בתחילת השנה בשם "אני רואה אותך היטב", שהוזמן ממני במסגרת שהות אמן של שנתיים בספריה הלאומית, במסגרת תכנית שדה. אפשר להשיג אותו כרגע בחנות של הספריה הלאומית, דרך אגב.

–

הכי נמוך:

צפירות של משאיות או אוטובוסים בצומת באמצע אוגוסט, כשהולכים ברגל ומחפשים צל ואין. תודה ישראל.

–

הכי גבוה:

כוס יין לבן קר, מזגן, וסמבה.

–

הכי דוחה:

ביצה שנשברת על הרצפה במטבח. נורא.

–

הכי מפחיד:

משבר האקלים, המצב הפוליטי והחברתי במדינה, המלחמה ומה היא עושה לנו כבני אדם ומה הם עושים לצד השני, פחד מה יהיה על המקום הזה, וגם על התא הקרוב אליי – בני המשפחה מקרבה ראשונה וחברים. וגם מחלות כי אני recovered היפוכונדר.

–

טקס לפני שינה: 

מדיטציה מיינדפולנס של 10 דקות, וכמובן צחצוח שיניים. אך לפעמים אני פשוט נרדם, עוד לפני שאני מספיק להגיע לטקס.

–

מה הסוד האמנותי/מקצועי האישי שלך?

להקשיב ולראות כל הזמן מה קורה סביב – המציאות מטורללת מספיק כדי לתת השראה בלי הפסקה.

–

מה ריגש אותך לאחרונה?

אני בוכה בקלות בסרטים. נראה לי שבכיתי בשיחה בין רובין וויליאמס למייט דיימון ב"Good Will Hunting", בכלל אני מתרגש מקולנוע ניינטיז. צ'יזי, אני יודע.

–

את מי הכי היית רוצה לפגוש בעת זו?

את האיש/ה שיעשו שלום. המלחמה, ההרג, ההרס, והעתיד שנראה כבעירה עגומה וחסרת תקנה – מדכדך מאד.

–

מה החלום הבא שלך?

לפרסם ספר של מאמרים אקדמיים בפורמט של קומיקס, שזה בתקווה יהיה הפרויקט הבא שלי. לעשות מוסיקה שוב, מזמן לא עסקתי בכך. וגם חופש.

–

–

פתגם לחיים:

dastehen wie bestellt und nicht abgeholt – עומדים כמו חבילה שלא אספו אותה… זה משפט גרמני שאמא שלי אומרת הרבה, והוא בעצם אומר – שצריך להיות פרואקטיביים ולקבל החלטות בחיים, כי אם לא, החיים פשוט יקרו ויחליטו בשבילך. ברור שאין שליטה על הכול ויש כאלו שיאמרו שאין שליטה על כלום, אבל להשתדל לתרום במשהו למה שקורה, מומלץ.

–

danallon.com

שום פלפל ומין אנאלי

המדור של דן אלון במגזין בנדיטקה