בתמונה: נועה רשף. צילום: גילי אבישר.

–

מחוץ לתמונה:

הגוף שלי ושל גילי אבישר שחתכתי החוצה, בגד שגילי עשה, ערד, מדבר, והחופש הגדול של ימי תחילת הקורונה.

–

מה את עושה בימים אלה?

עובדת על ההקמה של התערוכה שלי "על אלים וזוחלים" שאוצרת אורית מור ותפתח בשבת 2.7 בגלריה 4 בפלורנטין. אני אמנית פרפורמנס ובדרך כלל מופיעה באופן כזה או אחר, ונמצאת  בתוך העבודה. אף פעם לא היתה לי תערוכה, וזה מאוד מרגש ומבלבל ומוזר. אני מנסה להבין את הדבר הזה כרגע.

–

נועה רשף, צילום מאשה רובין.

–

הבת של מי את?

ההורים שלי עבדו בעבודות שלא אהבו, יצאו לפנסיה ועברו מירושלים לתל אביב.

–

היכן גדלת?

בירושלים. עברנו דירות כל הזמן אז אין לי זהות שכונתית כמו לרב הירושלמים.

–

היית מקובלת?

בילדות היו כל מיני תקופות, אבל לפני חמש שנים עבדתי במחלקת אביזרים בטלוויזיה החינוכית (רגע לפני שהיא שבקה חיים) והעובדות במחלקה עשו עליי חרם לראשונה בחיי. זה היה הלם וכמעט מרגש מרב שזה היה משונה.

–

עברות פליליות: 

מה נחשב פלילי? אם יש על זה תיק? נלך על משהו קל: כשגרתי בברצלונה ולא היה לי כסף הייתי גונבת לפעמים ספרים וחומרים לעבודה משתי חנויות קבועות (שתיהן רשתות כמובן).

–

פרסים:

פעם זכיתי במאתיים יורו בהגרלת הלוטו של חג המולד, גם בברצלונה.

––

התנדבות:

לפני כמה שנים הצטרפתי לאמן יואב וייס שהפעיל עגלת תה בלילות בקריית המלאכה לטובת הנשים שעבדו בזנות, כששאר האמנים מקריית המלאכה רצו שהן ילכו משם. היינו מביאים קפה, תה, עוגות, ומנהלים שיחות לילה עם כל מי שהיה שם ורצה. לימדתי עברית בספריית לוינסקי. מדי פעם אני עושה סיורים בחינם למי שמגיע.

–

השכלה:

למדתי בחזותי בירושלים, ועשרים שנה אחר כך למדתי מאסטר בפרקטיקות מופע ותרבות חזותית במדריד. בשני המקרים לא קיבלתי תעודה.

–

פרנסה:

אני מספרת אצלי בבית. מדריכה סיורים בנווה שאנן ובתחנה המרכזית. מדי פעם מעבירה סדנאות. מתרגמת מספרדית. עשיתי גם עריכה לשונית ועוד אלף דברים. ולפעמים מגיע גם קצת כסף מהאמנות.

–

הכי נמוך: 

פעם ברגע של משבר עברתי לגור בים המלח לכמה חודשים. זה היה נמוך ומאושר.

–

הכי גבוהה:

הרגע שבו קורה שינוי, שמרגישים את התזוזה ממקום למקום או ממשהו למשהו.

–

נועה רשף, צילום מתוך ההופעה "תותחים קלים", בתערוכה "רודפי מדרכות" שאצרו עומר שיזף ויואב וינפלד באוהבים אמנות האחרון, אוקטובר 2021. צילום: דדי אליאס

–

הכי מרגיז:

שתלטנות ושתלטנים.

–

הכי מפתה:

ריחות שמרמזים.

–

הכי דוחה:

גם ריחות, אבל אחרים.

–

מה חסר לך בחיים?

חופש מוחלט בלי שום מגבלות.

–

אדם/מרצה שהכי השפיע עליך:

אני לא מושפעת בקלות. הייתה תקופה שז'אן ז'אנה העסיק אותי הרבה והשפיע באופן מסוים, בעיקר הספר "המדונה של הפרחים" וראיון מוקלט שעשו אתו קצת לפני שמת במוסד שבו גר.

–

אמן/אמנית שלא מספיק מוערכים בעינייך?

כמעט אף אמן פרפורמנס לא מוערך מספיק (חוץ אולי ממרינה אברמוביץ'). מביאה לדוגמה את האמנית הספרדית המצוינת Ana Matey.

–

למה את עוסקת במה שאת עוסקת?

כי זה עוזר לי לפענח את עצמי ואת מה שמסביב, ונותן לי לרגעים הרגשה של חופש, ושאני מצליחה למצוא את המקום שלי.

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

כנראה שכל מה שמעסיק אותי קשור גם ליצירה איכשהו. אני מתעניינת בשפות, בנסיעות, במקומות שלא הייתי בהם אף פעם, במורכבות שביחסים בין דברים.

–

מה הדבר שאת הכי מחכה לו עכשיו?

לנסוע לסיני אחרי התערוכה.

–

קשה לאהוב:

אגרסיות.

–

קל לשנוא:

הנגאובר

–

נועה רשף. צילום: שלמה סרי

–

הצטרפו לאיוונט 3> נועה רשף

–