"אפים ארוכים"

–

תערוכה #1 פיליפ רנצר "אבנים טובות" בגלריה גורדון

–

סטינג – גורדון הגלריה הולכת וגדלה ולוקחת חלק הולך וגדל ברחוב בו היא נמצאת. פיליפ נמצא בגלריה וציין בבדיחות הדעת שאמר לבעלי הגלריה, אמון יריב שהוא צריך לבקש שישנו את שם הרחוב לשם הגלריה. במקרה כזה יהיו בתל אביב שני רחובות גורדון כמובן. רחוב גורדון, מקור שם הגלריה היה פעם רחוב שריכז חלק גדול מסצינת האמנות המקומית. אי אז בימים בהם מרבית הגלריות היו מרוכזות בלב העיר. לדברי מר או פרופסור רנצר החלל החדש מזכיר לו גלריה לונדונית משנות השישים.

–

בנקודה הזו בקריירה שלו פיליפ לא צריך להוכיח שום דבר. זו נקודמה מעניינת באופן כללי ביחס לאמנים/ות. לאחר הצלחה של מאבקים פנימיים ודרמות אישיות, אופנות מתחלפות, וסוגי שיח מתחלפים והנטייה הציבורית הכללית לשכחה. ויתן בשלב הזה להשתקע בפרספקטיבות, מיצוב, שימור שו שחזור שפה אמנותית מבוססת וקיימת. במקום זו תערוכה קאמרית הנראית שונה. במבט לא מיומן ניתן לראות בתערוכה סוג של הצבה נקייה יותר, ידידותית יותר אל מול המיצבים הדורשניים והעמוסים של רנצר. אך קשה לדמיין מצב בו ניתן לטעות בנקיון ולייחס אותו לנסיון לתקשר יותר או למכור. יש בעבודות את כל ההומור שאפיין תדיר את יצירתו, כמו בדיחות קטנות או המצאות והברקות שניתן למצוא בוריאציות אחרות אצל אמנים מאותו דור כמו יאיר גרבוז אך אין זה אומר כלל שסוג וביטויי ההומור דומים.

–

PHILIP RANZER, HEAD OF A WOMEN

–

ראיון קצר עם פיליפ רנצר:

–

ש: איך הפנסיה?

פ: מבורך מי שהמציא את הפנסיה

–

ש: התערוכה מרגישה אחרת, זו החלטה או מהלך מכוון?

פ: יש כאן מחשבה על פורמליזם, משהו ברדיקליות הזו בתפיסה הפורמליסטית תופס אותי יותר בשנים האחרונות.

–

ש: החומריות גם אחרת , יש משהו מהאלתור שקיים בעבודות אחרות, יש שילובים של אבנים ושל גבס שנראה לבן כמעט כמו החלוקים, הצבעוניות לבנה ושחורה, נקייה וכמעט אלגנטית כמו אבן שיש.

פ: יש כאן משחק עם גבס, בחלק מהעבודות התהליך כולל לעשות יציקה בתוך קופסאות קרטון, ואז אני מקווצץ' את הקופסאות וככה נוצר פסל בעשר דקות. מקור ההשראה של המהלכים וחלק מהדימויים הוא מהפסלים של ברנקוזי והשימוש שלו בצורות בסיסיות. למשל ראשי הנשים שלו, ה'ראש של אבן' אצלו זה מייצג מחשבה על נשיות מתוך תפיסה של סטריאוטיפ שמפגין כוח ושליטה מסוגים שמסורתית לא מקושרים לגבריות. זה סוג או דרגה הרבה יותר גבוהים של יכולת ושליטה.

–

ש: לגבי הפורמליזם, התחושה היא שאולי יש התרחקות מנארטיב כולל, יש אולי גם קצת תחושה שקיימת הפרדה מטקסט או מצורך לספר סיפור או להמציא תאוריה או נארטיב.

פ: יש אולי חזרה לאמנות מושגית שנשענת פחות על טקסט. באמנות יש מחזוריות או מעגליות. כמו אופנה גם שיש חזרה לטרנד או לרעיון גם תמיד קורה משהו חדש ואחר, כמו עם מכנסי פדלפון שטיאטאו פעם את הרצפה וחזרו קצת לאופנה אבל בצורה שונה משנות השבעים.

–

Philip Rantzer, Untitled, 2025, acrylic and pastel on plywood, 40×47

–

ש: משונה לראות את העבודות שלך שלא בתוך סוג של עומס בפרטים, אבל זה גם נותן הזדמנות למבט וריכוז בכל חלק. אתה לא נכנס למקום מוצף ומנסה למצוא את הדרך, זו היתה הכוונה?

פ: אני שמח על זה, ואוהב את הדיוק של כל החלקים והמינונים. יש בתערוכה עבודות עם שפות שונות אבל אין בה עומס, היא מאוד שקטה אולי זה גם עניין של גיל. אפשר לראות ולהבין אותה במבט אחד אם אתה מסובב את הראש.

–

ש: זה פחות פיסולי, כלומר פחות עובד עם חלל תלת מימדי מהמיצבים?

פ: לא ממש לא. זה ממשיך את הקו של מה שאני תמיד עושה, אני למשל אף פעם לא עושה פסל שאני לא יכול להרים עם הידיים. אז גם במיצבים הגדולים הפסלים היו במידות דומות. אבל כן, הפעם זו לא סימפוניה, זו יצירה קאמרית. יצירה שאין בה חזרות ווריאציות, אני לא אוהב וריאציות, יש בזה משהו שמרגיש חנפני.

–

Philip Rantzer, Untitled, 2025, plaster, 80x23x22

–

ש: יש למשל בכניסה פסל אחר, פיגורטיבי שדומה קצת לפנים של פסלים שיצרת אבל עם גוף אחר וטיפול שונה בתכלית.

פ: זו קצת הדמות הסטריאוטיפית של היהודי המכוער. יש לו כרס, ואנג'לה אמרה שהוא נראה בהריון אז שמתי את הידיים שלו לפני הבטן כאילו שהוא מחזיק אותה או מסתיר אותה. בסוף קצת תיקנתי את הדמות הזו, חתכתי וקיצרתי לה את האף כדי שיראה פחות יהודי. יש בחלק הפנימי של החלל את ההמשך של אותה דמות רק מפורקת, ובמבט מהגב.

–

Philip Rantzer, Untitled, 2025, plaster, 74x15x10 1

–

ש: זה שונה מאוד מהאבנים למשל, יש עדיין כמה שפות ויזואליות שונות.

פ: אולי לא היה לי אומץ לעשות רק תערוכה של אבנים.

–

ש: אז עכשיו אתה לא מלמד או מרכז מסלולים באקדמיות וכולי, אתה כל הזמן בסטודיו?

פ: כן, אבל אני כן מלמד קצת בפנימייה ליד הבית, היתה מחשבה לעזור להקים שם מגמת אמנות אבל זה הסתבך, אני חושב שרוב התלמידים היו עוברים ללמוד אמנות לו היתה להם אפשרות.

–

Philip Rantzer, Untitled, 2025, Wood and plaster, graphite, 29x128x19

–

תוך כדי השיחה נכנסה מישהי ושאלה אם הוא האמן, היא גדלה איתו בנס ציונה, המשפחה שלה היגרה קצת אחרי זו של רנצר לנס ציונה. היא מבקשת שיסביר יצירה אחת והוא, לא נהנה להסביר מנסה בסבלנות לתאר את היצירה ולתאר את החלקים השונים בהתאם לשאלות תוך כדי התעכבות על החלקים שקל אולי יותר לתאר. בשלב מסוים שניהם עוברים לדבר רומנית.

–

פ: בעבודות בעבר, למשל אלו של הבתים על האופניים אנשים קראו אותן כקשורות לטראומה והגירה, אבל מבחינתי זה ביטוי של חופש ולא של משהו שמגיע ממצוקה.

–

תערוכה #2 איזבלה וולובניק "הלסקייפ" בגלריה רוזנפלד

–

Izabella Volovnik, Buratino in Kinneret, 2025, oil on linen, 80×100 cm, photo credit Maya Zehavi

–

סטינג – נראה שעולם האמנות התעורר אחרי המלחמה, אם אפשר לסמן את התקופה הזו כאחרי המלחמה הג'נטריפיקציה של קריית המלאכה ממשיכה בנקודה בה עצרה, עם העיכוב הבלתי נמנע בין לבין. משפחות צעירות מסתובבות עם ילדים ברחובות הנקיים יחסית. הזנות והסמים עדיין שם אבל עברו לתוך המבנים, לפחות נכון לשבת בצהריים.

–

Izabella Volovnik, Rusty Bearsuit, 2025, oil on linen, 100×80 cm, photo credit Maya Zehavi

–

התערוכה של וולוביק נראית כמו פריסה של ספר ילדים בו היא הגיבורה. כמו היצירות של רנצר יש טקסט או סיפור אבל אלו נחים ברקע. אפשר לקשור בין דימויי הגיהנום, המיתולוגיה הקיימת והמומצאת הקשורה לשאול וחיבורן לשנים האחרונות כקשר תמטי. אך הוא אינו מקבל קדימות בשום שלב מעל הדימויים. גם בטקסט האוצרותי של מיה פרנקל טנא מצויין שהסיטואציות המתוארות בציורים נמצאות אל מחוץ לשפה. במובן הזה המלחמה מצאה את דרכה לתוך המיתולוגיה. הנוכחות של המלחמה בציורים גורפת גם בהופעת דימויים של טילים ברקע אחד הציורים, בציור דימוי שנראה לקוח מהחדשות ברקע של ציור אחר, ובאופן כללי יותר בגוון הכתום המאיים המופיע בכמה מהעבודות אפשר לזהות את החיבורים בין איום לאינטימיות. אולי גם לסוג של פיתוי המיוחס לגיהנום. יש חיבור למסורות של אמנות סוריאליסטית. פרידה קאלו כדוגמא קלה למשל, גם כאן יש אוטוביוגרפיה ציורית, הדמות של איזבלה שזורה בתוך הדימויים, כמעט כולם. היא הגיבורה, האיקונה. הלבוש שלה הוא הלבוש של הדמות, כמו בסוריאליזם האינטרוספקטיבה נעשית דרך אמצעי העזר של דמיון או פנטזיה. אלו מחוברים לרעיונות הפסיכואנליטיים ולתחומי התת מודע אך הם במידה שווה מכניזם של התמודדות עם הגיהנום, עולם פלאי המחליף מציאות בלתי נסבלת.

–

Izabella Volovnikbreakfast on the grass, 2025, oil on linen, 60×40 cm, photo credit Maya Zehavi

–

הציור של וולובניק לפעמים מוקצן, הדיוקנאות מקבלים פרופורציה אחרת במסגרת שלל ההמצאות השונות. לא מתוך העדר יכולות טכניות אלא כהקצנה או שבירה בדרך שאינה תמיד משרתת את הציור, אך כמכלול התערוכה פלאית בדיוק באופן שנראה שתוכננה או נועדה להיות. גם עבודות הפחם העדינות יותר שיוצרות הפוגה מונוכרומטית מראות כיצד אותם ביטויים מתגלמים בתרגום לשפה ציורית שונה. נקודה מעניינת נוספת היא היעדר המגע. גם כאשר וולובניק מציירת דמות אוחזת משהו, או דמויות המחזיקות זו את זו תמיד הכל מתקיים ברובד, בשכבה אחרת ולעולם אין מגע או מפגש.

–

נקודות השקה:

בשתי התערוכות תמצאו דימויים של אנשים עם אפים ממש ארוכים!

התנערות מהצורך להישען על טקסט או קונספט תפור, היכולת להציג תערוכות חזקות ללא שיצטרכו לעשות לוליינות מילולית ולהסביר את עצמן.

–

Izabella Volovnik, Cheaters (tribute to Caravaggio), charcoal on paper, 66×70 cm. 2025

–

"אבנים טובות" של פיליפ רנצר מוצגת עד 15.11 בגלריה גורדון פרטים נוספים כאן

"הלסקייפ" של איזבלה וולובניק מוצגת עד 20.12 בגלריה רוזנפלד פרטים נוספים כאן

–

מגזין BANDITKA הוקם בשנת 2015 והתבסס כאחת הבימות העצמאיות הבולטות בישראל, עם מספר רב של מדורים ושורה ארוכה של כותבים, אוצרים ואמנים אורחים. המגזין מפרסם באופן תדיר ראיונות, ביקורות על תערוכות והמלצות על אירועי תרבות.

–

תרומתכם תאפשר לנו להמשיך ליצור, לעורר מחשבה, לעודד סקרנות ולהעשיר את השיח התרבותי.

–

תמכו ב- BANDITKA

והפיצו רק אהבה 💗

–