אחיזה / Holding

תערוכה קבוצתית בגלריית החללית, הירקון שבעים בת"א

אוצרת: שרי גולן

אמנים: מיכל היימן, איל תגר, מירב הימן, יעל ברונר, יעל שחר, אנה פרומצ'נקו, לירז פאנק, אבישי סיון, מיטל סעדון, חיים גל און


פתיחה: 6.9.2014 מוצ"ש 20:00, הירקון 70, ת"א

דבר לא הכין אותי לבדידות הזו, לתחושות האשם והבושה הכרוכות בלהיות אם. לא הייתי מוכנה לוותר על המיניות שלי, על הקריירה שלי, איפה החיים שלי?! שאלתי.

אהבתי את התינוקת שנולדה לי בכל ליבי אבל לא הייתי מוכנה לוותר עלי. הפכתי לאמא והייתי מאושרת ואומללה בו זמנית. נראיתי לעצמי ״אם רעה״ על אף שויניקוט ודאי היה מכנה גם אותי "אם טובה דיה". אני לא רציתי להיות "טובה דיה" רציתי להיות האם המורכבת שאני ובכל זאת להיות אם מצוינת.

יחידת "אם-תינוק" והמושג "Holding" או "אחיזה" נתבעו על ידי דונלד ויניקוט באמצע המאה העשרים. וינקוט היה פסיכיאטר ילדים, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי. בניגוד לפרויד או קליין הוא ראה את מצבו הפסיכולוגי של התינוק כבלתי ניתן להפרדה מהדמות המטפלת, לרוב האם. הוא דיבר על חשיבותו של מושג ה"אחיזה" או "החזקה" בהתפתחותו הנפשית של התינוק אשר תלויה באופן טוטאלי באשליה שהדמות המטפלת אמורה ליצור: הרגשת הגנה וביטחון אינסופי לתינוק בעולם והרגשת אומניפוטנטיות. תיאוריה זו מחד מאפשרת מקום משמעותי ביותר לאם-דמות המטפלת ומאידך מפעילה עליה לחץ עצום על גבול הבלתי אפשרי לקיים אשליה מסוג זה באופן רציף ומוחלט.

התערוכה מבקשת לבחון את הגבול בין ייצוגי הורות ומיניות באמנות, כשהיא בודקת את הספקטרום הרגשי והפיזי בין תשוקת החיים למשאלת המוות. בניגוד לייצוגי הורות נורמטיביים בתרבות הפופולרית, יוצג עולם דימויים הרוצה להציף את האינדיבידואליות של ההורה-הסובייקט-המטפל, ביחס לעולמו הרגשי המורכב וכלפי עצם ההורות שלו. ביחסו למיניותו וביחסו למשאלת המוות, הנמצאת בבני האדם באשר הם, גם במהלך יצירת חיים חדשים.

עוזרת אוצרת: קמה מרקשייד

נעילה: 18.10.2014

ההזמנה לאירוע בפייסבוק