רעש רקורדס (RR) גאים להציג:

“The Last Shall be First”

אלבום חדש מאת אשר.זקס

השקה: 5/5/2020

שירה ואלקטרוניקה: מאירה אשר

נו־אינפוט מיקסר: ערן זקס

–

מאירה אשר וערן זקס השתמשו בטכניקות קצה של קול ושל רגש וכיווננו את מכשירי המוזיקה בתוך הסקאלה ומחוצה לה במטרה לחקור חשיבה רדיקלית ופעולה קיצונית.

האלבום נוצר בהשראת דמויות אקטיביסטיות בולטות – הפסיכיאטר והפילוסוף ממרטיניק פרנץ פאנון, הלוחם וחבר הפרלמנט האירי בובי סנדס, המשוררת הפלסטינית דארין טאטור, המשורר והמחזאי אנטונין ארתו הצרפתי, הוגה "תיאטרון האכזריות".

זהו האלבום הראשון מתוך טרילוגיה של שני האמנים המנוסים. האלבום יצא לאור בקלטת בהוצאת רעש רקורד(RR)  ב 5 במאי – היום שבו נפטר בובי סנדס במהלך שביתת רעב כנגד תנאי הכליאה ומעמדם של הלוחמים האירים בבתי הכלא הבריטים. האלבום השני צפוי לצאת לאור בסתיו 2020.

–

Listen & Order here

http://tiny.cc/ky8snz

–

Asher.Zax. photo by Mary Ortilane

–

על האמנים:

מאירה אשר 

מוזיקאית־מלחינה ופעילת זכויות אדם. מרצה בחוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת CalArts בקליפורניה במחלקה לכלי הקשה ובאמנות בינתחומית, וקונסרבטוריון Koninklijk  בהאג, במחלקה לסונולוגיה. עבודותיה עוסקות בסאונד ארט, רדיו ארט ובעבודה עם רחשי הגוף, בעיקר סביב תיעוד חברתי וסביב השפעותיו של הכיבוש הישראלי.

אָשר ערכה מופעים חינוכיים רבים וסדנאות בבתי ספר, בפנימיות, במרכזים לנוער אוטיסטי ובמוסדות תרבות ואמנות ברחבי הארץ. במהלך חייה באירופה היא ייסדה עם המוזיקאי גיא האריז את קרן האמנות bodylab (2001־2011), ב 2018 יזמה עם שותפות פלסטיניות וישראליות את פרויקט רדיו הנשים RadioVOW ששידר במשך חצי שנה בצפון בקעת הירדן, ומאז 2014 היא משדרת תוכנית רדיו עצמאית – radioart106 ברשת הרדיו ארט העולמית Radia‪.fm. בינואר 2019 יצא אלבומה הכפול "כדי לשים סוף למשפטו של אלוהים", בו הלחינה את מחזה הרדיו של אנטונין ארטו, תחת אותו שם (לראשונה בעברית). האלבום הופק בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות, והושק בהשקה משולשת בתיאטרון עכו, בתיאטרון "תמונע", ובמועדון "המזקקה".

ערן זקס

מלחין, אוצר, אמן סאונד ומאלתר במוזיקה. חי בת"א, פועל גם בירושלים. עורך התוכן של התזמורת הסימפונית ירושלים, מרצה במוסררה – בית הספר לאמנות ולחברה ע"ש נגר, ומנהל את התוכנית הבינלאומית למוזיקה בפסטיבל מוסררהמיקס. זקס הוא בוגר תואר שני מ Bard College לאמנות בניו יורק. הוא מתמקד במערכות אנלוגיות מיוחדות, כמו מיקסר No Input, ומתחמה בהלחנה אלקטרואקוסטית.

זקס היה ממייסדי להקת Lietterschpich (שאינה פעילה עוד) והוא אחד מצמד Cadaver Eyes וחבר בלהקת Soleil Bone. במהלך שנות לימודיו היה חבר בהרכב הבינלאומי Hyperion, שעסק בעבודותיהם של המלחינים הרומנים איאנקו דומיטרסקו ואנה מריה אברם. יצירות הסולו שלו יצאו לאור בחברת התקליטים Sub Rosa  ובחברת התקליטים Mille Plateaux. הוא הציג את עבודותיו במסגרת פסטיבלים בינלאומיים, בין השאר ב Transmediale/CTM בברלין, בפסטיבל לתרבות יהודית בקרקוב, וכן בחללים ובפלטפורמות מגוונות לאמנות, והעביר סדנאות אומן והרצאות במוסדות רבים, בין השאר באוניברסיטת ניו יורק, במכון Den Haag לחקר מוזיקה אלקטרונית בהאג, ובאוניברסיטת אדינבורו. זקס גם ייסד את פסטיבל THRICE בניו יורק, שפעל משנת 2009 עד 2011, והיה אחד מהאוצרים של תוכנית ctrl-alt-del באיסטנבול ב2007, שפעלה בד בבד לבּיאנלְה באיסטנבול.

דארין טאטור

משוררת, צלמת ופעילה חברתית. זוכת פרס Oxfam Novib PEN למשוררים שנרדפו בגלל יצירתם (2019), פרס על שם המשורר הדְני קארל שארנברג (2017), ופרס "יצירה במאבק" של כתב העת מעין (2016). עבודותיה עוסקות בעיקר בשאלות זהות לאומית, ובקשר השתיקה סביב סבלן של נשים פלסטיניות.

טאטור השתתפה באירועי ספרות ושירה רבים, מתוכם באירוע ליום האישה הבינלאומי בנצרת, ובאירוע לזכר הרוגי הטבח בכפר קאסם. שיריה תורגמו למעל 15 שפות ופורסמו במדינות רבות ברחבי העולם. בשנת 2010 יצא לאור ספר השירים הראשון שלה "הפלישה האחרונה", וב2017 מִספר משיריה התפרסמו באנתולוגיית השירה "להב של דשא: שירה פלסטינית חדשה". ב2018 עלה בתיאטרון "תמונע" המחזה "אני, דארין טאוטר" שכתבה עם השחקנית עינת ויצמן. באותה שנה נערכה תערוכת הצילומים שלה "אני, אסירה מס' 2042438" בתיאטרון "אלסאריא" ביפו. תערוכת הצילומים הראשונה שלה "ספר לי על המולדת שלך" הושקה ב 2012 והוצגה בין השאר בנצרת, בחיפה, בטמרה, בריינה, בשפרעם, בירדן ובסוריה. בשנת 2019 יצא לאור ספרה "השיר המסוכן שלי" (תרגום מערבית), שבו היא מגוללת את סיפור חייה ואת חוויותיה במהלך מעצרה עקב פרסום השיר "התקומם עמי, התקומם נגדם".

השקה: יום שלישי 5.5 בשעה 21:00

בעמוד הפייסבוק של רעש 

הצטרפו אלינו