"חול בעין"

אוצרת: עפרה חרנ"ם

התערוכה מוצגת בגלריה חזי כהן עד 20 לינואר 2018

שעות פתיחה: שני-חמישי 10:30 – 19:00, שישי 10:00- 14:00, שבת 11:00 – 14:00

–

אלין אלג׳ם על תערוכתה של טל ירושלמי:

מאז שאני מכירה את טל אני מכירה אותה כציירת בעלת ניצוץ שמפעיל פעולה אינסופית.

אי אפשר להגיד מתי הניצוץ- כמו רגע ההתנעה- קרה והפעיל מחרוזות מסוחררות של פעולה ציורית. הוא רגע מיתי אבל בלתי ניתן להכחשה, הניצוץ הזה, קבור אי שם מתחת לקליידוסקופ של צורה כמו אגדה שכבר שינתה גרסתה עשרות פעמים.

בשנים האחרונות הציור של טל עזב את הדימוי הנרטיבי לטובת פיגורטיביות סמלית שכוחה או סיבת הופעתה טמונים בעצם באיך שהציור מבקש להצטייר:

הציור מופיע כמשטח של פעולה חזרתית שמבקשת לאושש איזה קיום, לרדוף אחרי, אחרי מה, בעצם?

הציור כשטיח, כמרבד, כתחבושת, כשמיכת טלאים:  מונע מתוך עצמו, מגן, שומר, מהעולם שמבחוץ. אפשר ממש לדמיין את טל בסטודיו, מוקפת על ידי מרבדי הציורים, כמו במעגל וודו שהיא במרכזו, ורוחות הציורים צפים סביבה. לצייר כדי להשמר.

–

(rope, board, and wood (hole

–

יש המון משחק וריקוד במיצב הציורי של טל בתערוכה זו. כצופה, את מרגישה כאילו נכנסת לפארק שעשועים ומציעים לך בנדיבות מתקנים של מפגשים ויזואלים. דווקא הרגעים בתערוכה בו את נותרת ללא מענה או פתרון, הם הרגעים החזקים בעיני. השאלה, למה, ולמה זה כל כך דחוף, כשאלה שלא מבקשת להפתר, מאפשרת פאוזה יפה ומהדהדת בה הציורים רוחשים להם יחד בריחוף במסתורין אבל גם בסמכותיות, המחמיאה להם מאד.

יש תעוזה בפריסה המדיומלית שטל מציעה לראשונה בתערוכה זו בה הציור מתפרק לאובייקטים בחלל, אני מרגישה שפירוק זה על משחקיותו המפתיעה וההומור שלו, הוא אינדקסלי במובן מסויים ומבקש להשתבש, להתחרפן, להשתלט או להתעמלן עוד יותר. להיות בטוח בעצמו ככדור אש מושטח ליריעה ארוגה, לא להשאיר שבויים בחלל.

–

Assembly no.1, acrylic and oil on canvas, 150×220 cm, 2017

–

הציורים גדולי המימדים אוסף מספר 1 ואוסף מספר 2 הם בעיני רגע חזק ושלם בתעורכה ובעבודה של טל. הם משכנעים בהגיון פנימי שאין לערער עליו: הגיון צבעוני חד, שכבתיות צלולה, וליבידו של היווצרות הדימויים הצפים בתוכם, לכדי סידור מושלם. התבייתות האבן המעופפת בגומחה בלתי נראית. נשקים פגאניים- כלייה של הציירת.

בעיני, לצד העושר של טקסטורה והופעה בתערוכה של טל, שני הציורים האלה מהווים את הליבה וגם ההזדקקות של התערוכה. אם נראה את העשייה האמנותית של טל כמו נסיעה ברכבת במסלול הררי סוריאליסטי, אז הציורים האלה הם כמו תחנה: הנה הרכבת עוצרת, אפשר לשמוע את שאונה, לראות את ברק המתכת המרשים/ מטיל מורא, אפשר להשתהות של הפלא שבכלי כזה שכל כולו תנועה, ברגע של דממה מהפנטת.

–

אלין אלג׳ם (נולדה 1981) סיימה לאחרונה את השתתפותה בתכנית שהות אמן של הקונסטלרהאוס בטניאן בברלין, וכעת מחלקת את זמנה בין ברלין ותל אביב. עבודותיה של אלג׳ם הוצגו בגלריות ומוזיאונים בארץ ובחו״ל, והן נכללות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובעולם.

במרכז המיצב הפיגורטיבי של אלין אלג׳ם עומד הדימוי המצוייר. הדימוי המצוייר על קנווסים גדולי מימדים פוגש את האובייקט המצוייר והדימוי הנע, ולמרות היותו ״היפר מובחן״, טכנית כמו גם קונספטואלית, הוא נשבר לפרגמנטים, משוכפל, מעובד, מועצם, נבחן על התוקף שלו, ה’אפיל’ והמטען התרבותי שלו.

בזירה הזאת, על דחיסותה החושית, גבולות בין מדיום כמו גבולות בין גבוה ונמוך מרצדים ונעלמים. הם הולכים וחושפים ללא הרף, נתחים של עולם הפנטזיה הויזואלית המתוסרטת בו אנונימיות, פורנוגרפיה, חלום ופטיש מציעים סחרור עמוק יותר: ג׳נדר וזהות, שליטה והעדרה, הם נושאים הנצבים בליבה של עיסוקה של אלג׳ם.

–

Aline Alagem, Photo by Yoonhee Kim