בתמונה: האמנית אסנת בן דב. צילום: מיכל רביבו

–

מה רצית להיות כשתהיי גדולה:

דיילת או זמרת ופחדתי להיות – עורכת דין.

–

מחוץ לתמונה:

אני נשואה לפסל יואב בן דב וחיה עם משפחתי וכמה חיות אחרות בשכונת שפירא בדרום תל אביב. אני אמא לשלושה ילדים מקסימים- יותם ויהלי שלומדים פיזיקה ומדעי המחשב והבת שלנו עדיה – זמרת ומוסיקאית, אפשר לאמר, שהגשמתי את החלום דרכה.

–

אסנת בן דב. עגבניות ישראליות. טבע דומם בעת המלחמה.

–

מה את עושה בימים אלה? איך נראה סדר היום שלך בעת זו? 

בימים כתיקונם, יש לי המון שקט במהלך היום שמאפשר לי את ההתבוננות הממושכת שאני זקוקה לה.

מאז המלחמה, סדר היום שלי השתנה.

אני נרדמת בשעות הקטנות של הלילה, הנשימות הפכו קצרות יותר, ואני עמוסה מאוד בשחזור והקמת התערוכה והספרים שנכחדו בבארי ביום האסון.

התערוכה "צל של ציפור חולפת" הוצגה בגלריה בקיבוץ ביום האסון ונשרפה כולה, יחד עם הגלריה היפיפיה של הקיבוץ ויחד עם 80 ספרי אמנית שגלריה בארי באדיבותה הוציאה לי לקראת התערוכה.

בימים הראשונים לאחר האסון, קיבלנו הצעה רחבת לב ממוזיאון יאנקו דאדא לשחזר ולהקים אותה מחדש, זה עורר בנו תקווה לחיים ונעתרנו להזמנה.

הרבה גופים נרתמו לנו וסייעו בהקמתה מחדש ואני מודה לכולם מעומק הלב!

השבוע, כחודש אחרי, תלינו את התערוכה במוזיאון בעין הוד והחל מיום שבת 18/11 היא תפתח לקהל.

ב 9/12 תהיה פתיחה רשמית ולשמחתי גם הספרים יודפסו מחדש.

–

–

הבת של מי את?

ההורים שלי, נור ויוסף עלו מבגדד בשנות העשרים המוקדמות לחייהם.

לאבא שלי יש ראש מתמטי ואמי היתה מאוד פעילה – טיפלה בנו הילדים תמיד עזרה לכל מי שהיה לידה.

היתה לה נפש של אמנית למרות שאצלנו בבית לא דיברו על אמנות, זה היה החיפוש הפנימי שלי מאז שאני זוכרת את עצמי.

סבי היה סוחר בדים, ובארץ הפך לכורך ספרים כך שעבודות יד, בדים וספרים היו תמיד חלק מעולמי.

מגיל צעיר התחלתי לנגן על חליל צד ואפשר לאמר שזה היה העיסוק המרכזי שלי עד גיל 18.

–

היכן גדלת?

גדלתי בשכונת קירית יובל בירושלים, היום אני חיה ועובדת בדרום תל אביב.

–

היית מקובלת?

כן, אפשר לאמר. קיבלתי כמה תארים בילדות שאף פעם לא הסתדרתי איתם, בתוכי הרגשתי תמיד לא שייכת ומאוד שונה.

–

עברות פליליות: 

חלילה.

–

השכלה:

למדתי אמנות במדרשה לאמנות וצילום במכללה האקדמית הדסה, ירושלים.

–

פרנסה: 

אמנות והוראה.

–

הכי נמוך: 

מצבים כלכליים קשים.

–

הכי גבוה:

לאן שהאמנות לוקחת אותי.–

–

אסנת בן דב, ספארי טבע דומם

–

הכי מפתה:

ילדים! הם האהבה האמיתית.

–

הכי דוחה:

בצע כסף, רוע, אלימות.

–

מה חסר לך בחיים?

מדינה שתאפשר לתרבות ולאמנות לצמוח ושתכיר בחשיבות שלה.

ושלום, שלום עושים עם אויבים, אני מתפללת לשלום בית ושלום מבחוץ כתהליך רחב שיאפשר לנו להעניק בית טוב יותר לדור הצעיר.

–

מה הבאת לנו:

"ליזיאנטוס על מפה רקומה" העבודה הזו כעת תלויה על קירות המוזיאון בעין הוד, וזה בשבילנו אור גדול בקצה האפלה.

–

אסנת בן דב, ליזיאנטוס על מפה רקומה

–

הסוד האמנותי האישי שלך? 

צילום, אולי כמו כל עבודת אמנות,  במובן מסויים הוא כמו תפילה, צריך להתכוון אליו מהלב.

אני מתאמנת עם עצמי למקום הזה, זה דומה למדיטציה ולהקשבה יותר מלהתבוננות פנימה והחוצה.

–

יוצר/ת שהפתיעו אותך לאחרונה?

האוצרת של התערוכה שלי, סופי ברזון מקאי היא צלמת נפלאה בעצמה.

היא מרחיבה את גבולות המדיה של הצילום למרחבים פנימיים והיכולת של הצילום להתרחב יחד איתה מפתיעה אותי.

–

את מי הכי היית רוצה לפגוש בעת זו?

אשמח להיפגש עם הצייר מוראנדי.

אני מרגישה אליו קירבה גדולה- הצניעות שלו כאמן, העבודה הנזירית מתוך חדר קטן, עם כמה בקבוקים, כלים ופרחים, ומתוכם לברוא את העולמות הפיוטיים שהוא יצר.

הייתי יושבת איתו בסטודיו כשהוא מצייר.

–

למה את עוסקת במה שאת עוסקת?

זה מה שנותן לי אויר לנשימה.

–

אסנת בן דב. ספרים כחולים

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

מוזיקה, מחשבות פילוסופיות והמשפחה האהובה שלי.

–

מה החלום הבא שלך?

להמשיך בדרך.

–

פתגם לחיים:

כל דבר יגלה לך את סודותיו, אם תאהב אותו מספיק. (קארבר).

–

אסנת בן דב, לימונים בעת מלחמה

–

אסנת בן דב 3>

–