מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.
צילום פורטרט: אוריינה ברנד

–

נועה רבינר: נולדתי ב-1974. גדלתי בגדרה. ציירתי מגיל צעיר והרבה. בעיקר על ניירות וקצת על קירות. התחלתי וסיימתי תואר ראשון במשפטים עם חטיבה באמנות, ובאמצע הסטאז' הבנתי שאם אני לא רוצה בטעות להפוך לעורכת דין, כדאי שאפרוש. חזרתי למה שאהבתי: למדתי ציור, איור ותוכנות גרפיות בקורסים בארץ ובניו יורק, ואז התחלתי ליצור קומיקסים ואיורים לחברות מסחריות כמו פלאפון וגלובס.

איור זה אחלה אבל אחרי כמה שנים של עבודה לסרוגין בתחום, הבנתי שפחות מתאים לי ליצור לפי תכתיבים חיצוניים ושאני רוצה נטו לצייר.

–ב-2012 הצגתי את "מאורות", תערוכת ציורי פנטזיה דיגיטליים בגלריה "גרוס" וכעבור שנה הצגתי במקום את "מה הסמכויות שלך כאן" שעסקה בעלילות חלום. ב-2017 יצרתי סדרת ציורים דיגיטליים של אנשים ישנים. בין לבין הצגתי וגם מכרתי בתערוכות קבוצתיות כמו "לחם ושושנים".

–במקביל, לאורך השנים עבדתי כמתרגמת כתוביות, דוגמנית ידיים, ביטית בסדרות טלוויזיה, בין היתר "משיח" ו"ביום שהאדמה רעדה", כמורה פרטית לאנגלית וסופרת צללים.

פרט מתוך ׳תנינים׳, מרקרים על נייר, 2020

ב18.2 נפתחת לך תערוכה בשם ראיית.לילה. מה נראה בה?

"ראיית.לילה" מבוססת על יומני חלום שלי. יהיו בה כארבעים ציורי אקריליק ופסטל שמן. אורי דרומר אצר אותה. התערוכה תיפתח בפברואר בבית האמנים בתל אביב, ותוצג במקום במשך שלושה שבועות, ובמהלכה נקיים גם מפגש חלימה (בזום) עם משתתפים ובהנחיה של הפסיכולוג אור נתנאלי.

–

נועה רבינר, מתוך התערוכה

איך יוצרים עבודות מתוך חלומות? 

התחלתי לעבוד לקראת התערוכה לפני כשנה וחצי, אבל בעצם הרבה לפני. אני מתעדת חלומות מגיל צעיר. בהתחלה זה היה בעל פה. אמנם אני לא זוכרת, אבל אחותי הגדולה טלי אומרת שהייתי קמה בבוקר ומספרת לה ברצף חלומות. בהמשך תיעדתי בכתיבה וברישומים, ומאז פייסבוק גם בפוסטים. הציורים ב"מה הסמכויות שלך כאן" מ-2013 נבעו מעלילות חלום. בעבודה לקראת "ראיית.לילה" גם דרך היצירה הושפעה מהאופן שבו חלומות נוצרים ונצרבים בזיכרון.

חלום שואב לתוכו אלמנטים ומערבב אותם יחד. ההיזכרות בחלום דומה בעיניי לניסיון להרכיב פאזל מנייר שנגזר ופוזר על מים. ברור שרק חלק מהחלקים יינצלו. את כל זה ניסיתי להעביר לציור – ערבבתי דימויים בציור אחד, גזרתי והדבקתי, עליתי בשכבות והסתרתי, חרטתי והפכתי. לפי אותו רעיון, אורי ואני החלטנו שהתלייה בתערוכה תהיה אחרת, דומה יותר לעץ מאשר לקיר לבנים.

–

נועה רבינר, ללא כותרת, אקריליק על נייר, 36X48 סמ, 2020

כיוון שאני עובדת מתוך זכרונות של חלומות שהם תמהיל של הכל, אפשר להגיד שהכל הופך להשראה; כל דבר שראיתי, שמעתי,  קראתי, צרכתי בחיים, אנשים שהיו לי קשרים אתם בעבר וכאלה שהיום, חוויות ילדות, דברים שאני מתאווה אליהם, דברים שאני מפחדת מהם.

באופן מודע יותר, חלק מההשראה מגיעה גם מאמנות. בין האמנים הפלסטיים שאני אוהבת והשפיעו עלי אני יכולה למנות את נחום גוטמן, גאורג בזליץ, ז'אן-מישל בסקיאט. ואמני קומיקס; דודו גבע, פני ואן הורן, ג'ולי דוסט ורפאל גרמפה.

מבחינת מקומות, אני חיה בתל אביב כבר עשרים שנה, אוהבת את העיר ומשוטטת בה הרבה. למרות זאת אני חולמת הרבה יותר על הבית שבו גדלתי ועל מקומות לא מוכרים מאשר על תל אביב. באופן חריג, זה היה חלום שחלמתי לפני כחמש שנים, וזה מה שכתבתי כשהתעוררתי:

״פגשתי את מ.ג ליד האוזן השלישית. היא הייתה יפה כמו בתיכון ולבשה רק חולצה ותחתונים. אני הייתי בכיסא גלגלים. היא אמרה לי, לפעמים אני לא מבינה אותך. אמרתי, לפעמים? אחר כך גלגלתי את עצמי לשדרות בן ציון אבל לעלות אותן היה קשה מדי. אז קמתי והעמסתי את הכיסא על הגב. בדרך למעלה חשבתי שאם אני יכולה לסחוב אותו אולי אני לא צריכה אותו, ובכל זאת המשכתי. הגעתי לפסגת בית הקברות טרומפלדור. במרחק ראיתי את בית ביאליק. על הגג שלו הייתה M ענקית של מקדונלדס. נכנסתי לתוכו. מבפנים הבית היה חשוך ומסובך וחשבתי שכבר לא אצליח לצאת.

בעקבות החלום הזה יצרתי קומיקס שפרסמתי במסגרת חבורת A4. לצורך היצירה שלו השתמשתי כרפרנסים בצילומים שצלמתי של האוזן השלישית ובית ביאליק. השנה, בעבודה לקראת התערוכה התעסקתי שוב בחלום הזה ובאחרים שקשורים ל"בית", למושג שלו ולקונקרטיות, וחיפשתי רפרנסים מתאימים. אחד הבתים שמצאתי היה בית פשוט מאוד למראה ברחוב גרשון ש"ץ, צילמתי וציירתי אותו, ואחד שאפשר לראות בהליכה על רחוב קפלן, שמציץ מתוך הקרייה. יש גם עץ אחד משדרות דוד המלך שהיה השראה ישירה לכמה וכמה ציורים. ועוד מקומות שונים בעיר שנכנסו לציורים.

–

נועה רבינר, קומיקס בעקבות חלום

איך היתה העבודה המשותפת עם אורי? 

אורי ליווה אותי מהיום הראשון לקראת התערוכה הזאת. מעבר לידע העצום שלו, יש לו יכולת להבין דברים לעומק, גם כאלה שלא נאמרו. והוא הצליח להניע אותי לפעולה ולמיקוד כשהייתי זקוקה לזה. העבודה המשותפת הייתה פורה מאוד. מעבר לזה, נעזרתי הרבה בבני משפחה, חברים ואמנים אחרים. משאלות טכניות, צילומים, בחירת שם לתערוכה. וגם הרבה הקשבה ותמיכה רגשית.

יצא לך לעבוד על התערוכה בתקופה מאתגרת. 

עיקר העבודה לקראת התערוכה נעשה בתקופת הקורונה, עם הסגרים וכל זה. למרות שאני רגילה לשהות בבית, הסגר הראשון המם אותי קצת. תוצאה חיובית של העניין הייתה שהתחלתי להשתתף בתדירות גבוהה במפגשי חלימה בזום. הרעיון במפגשי חלימה הוא שהמשתתפים מוזמנים לספר חלומות, והשומעים מוסיפים חלומות ואסוציאציות משלהם וביחד מחפשים את המשותף.

באחד המפגשים שיתפתי חלום עם עלילה מינימלית שהתרחש בחלל לבן שהיו לו רק שלושה קירות. הרביעי היה חסר. אחת המשתתפות אמרה שזה מזכיר את המצב שלנו. סגורים בבתים חודשים, לכאורה הכי מוגנים, נסתרים, אבל במקביל כל הזמן משדרים החוצה; בזום, באינסטגרם, חשופים כל הזמן. אין בעיני פרשנות נכונה, אבל הפרשנות הזאת נראתה לי טובה ומעניינת והיא השפיעה הלאה על מחשבות של חשיפה והסתתרות ועל העבודה.

היה שבוע שבו הסתכלתי על הציורים והם נראו לי צבעוניים נורא. ואז הגיע חלום שבו היו שלושה פסים לבנים ברווחים קבועים על רקע שחור, ואז רק שני פסים לבנים על רקע שחור. זהו. שחור-לבן גרפי. הדימוי הזה הופיע אחר כך בכמה ציורים. ובעצם זה ציור שקרה בעקבות חלום בעקבות ציור או ציורים.

נועה רבינר, מתוך התערוכה

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכלי לספר עליה?

לפני הסגר האחרון בקרתי בתערוכה של שרון פידל בבית האמנים. לתערוכה קוראים "מתווה לגוף". העבודות בה הם רישומי עפרון קטנים שבמרכזם אישה.  הרישומים עוסקים בגוף, במראה המשתנה שלו, בגודל, בהיעדר כוח, בתעופה ובצניחה. את התערוכה הזאת שרון יצרה בתקופה בה הייתה מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה בגלל השמנת יתר שקרתה עקב השתלת לב. הסיפור של שרון הוא ספציפי וקשוח מאוד, אבל גם בלי לדעת עליו דבר, לרישומים היפהפיים שלה יש כוח ויכולת לעורר השתאות והזדהות.

שרון פידל, מתוך ״מתווה לגוף״

עוד משהו שתרצי לשתף?

מוזמנות ומוזמנים לבקר בראיית.לילה, בפתיחה או לאורך התערוכה. וגם למפגש החלימה שיתקיים במהלכו. כדי להתעדכן, וגם בכלל מוזמנים לעקוב אחרי באינסטגרם או בפייסבוק.

בחרי דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר!

אבה אודדינה, אמן לונדוני יליד ניגריה. נתקלתי בו תוך שיטוט באינסטגרם. יש בציורים שלו חידתיות ותנועה פנימית בתוך סטטיות גמורה. הוא מרתק בעיניי.

Abe Odedina
Beulah's garden, 2018
Acrylic on plywood
48 1/10 × 48 1/10 in
122.2 × 122.2 cm

ראיית.לילה, תערוכת יחיד לנועה רבינר
אוצר: אורי דרומר
בית האמנים, תל אביב
פתיחה: 18.2, עד ה13.3
איוונט: https://www.facebook.com/events/3613209108776749/