מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.

–

רוני דורון: נולדתי בשנת 1989 בקיבוץ מעברות. שני הורי נולדו גם הם בקיבוץ וכל משפחתי חיה שם, אז אני מאד מחוברת ומלאת אהבה למקום, למרות (או בגלל) שבחרתי שלא לגור בו לאחר הלימודים. למדתי לתואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל וסיימתי בשנת 2016. כרגע אני מתגוררת בתל-אביב ועובדת באמנות ובחינוך באופנים שונים בתל אביב ובאגף החינוך של מובי-מוזיאוני בת ים.

–

בעוד שבוע נפתחת תערוכת היחיד שלך ״ענבים״. מה תוכלי לספר עליה?

התערוכה ״ענבים״ בעיני רוחי היא משהו שתופס תקופת ביניים, כמו כפיס עץ פשוט ואקראי שמחבר משני צדדיו לוחות גדולים ובעלי נראות יותר מובחנת. יהיו בה ציורים מהשנה-ומשהו האחרונות, תקופה בה נפתחה תערוכת היחיד הראשונה שלי ״תקוות אולימפיות״ במסגרת ׳ונטילטור׳, ביפו העתיקה. התערוכה ההיא נפתחה אל תוך הסגר הראשון ובעצם עמדה ריקה רוב הזמן, עד כדי כך שהיו ימים שבהם שכחתי ממנה לחלוטין. אחר כך לקח לי קצת זמן לחזור אל הסטודיו, היתה איזו ריקנות והתרחקות. כשחזרתי לעבוד הציורים נהיו שכבתיים יותר, מצויירים על שאריות של ציורים אחרים, מרוכזים אל גודל קטן של 30×40 ס״מ ומתבוננים אל תוך עצמם. הם יוצגו בגדה השמאלית – חלל שהוא מאד כללי ומאד ספציפי בו זמנית.

–

רוני דורון, מתוך התערוכה

אחרי חוויה כזאת, איך היה לעבוד על תערוכה חדשה?

תהליך העבודה שלי משתנה לאיטו אבל תמיד יש שאריות מתקופות קודמות. הרבה פעמים אני מבחינה בדברים באמנות או בכלל בעולם שיוצרים אצלי דחייה מסוימת אבל למעשה מעסיקים אותי באופן כזה, שאחרי זמן מה הם מתחילים להופיע בעבודות שלי. אלה רגעים שמצחיקים אותי: אני מתבוננת בזה קורה, צוחקת ומתמסרת לדבר. אני חושבת שאם נושא מסוים מגיע לעבודות יש לו סיבה ואין טעם להאבק בו, אלא לתת לו לעבור את העיבוד שהוא צריך. עם הזמן אני לומדת באילו דברים להפסיק להאבק.

–

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכלי לספר עליה?

תערוכת סיום התואר השני בבצלאל של לי נבו ״אלף״. לי הפכה את החלל שקיבלה לשילוב של משרד, בר, בית משפט ומועדון קלפים, ויצרה מעין חלל עם שאריות של התרחשויות ודברים שמהווים פוטנציאל להתרחשות חדשה. יש בעבודה המוני פרטים גדולים וקטנים וכולם ממש חשובים להתרחשות. העבודות של לי תמיד מלאות בהומור שמצחיק אותי ממש, אבל הוא לא מוריד מהרצינות של העבודה. הומור רציני זאת תכונה שאני אוהבת ומעריכה.

לי נבו, מתוך התערוכה ״אלף״

עוד משהו שתרצי לשתף?

לא גיליתי לכם הכל על התערוכה אז תבואו

–

בחרי דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר!

'Cecilie Nørgaard 'The four corners of the world

בחרתי ציור של האמנית ססילי נורגארד (Cecilie Nørgaard) שהכרתי במהלך חילופי הסטודנטים שלי בווינה. כל מה שהיא עושה איכשהו מפתיע אותי תמיד, ואני מרגישה שהיא מרעננת באופן שבו היא מדלגת בין דימויים וחומרים.

״ענבים״, תערוכת יחיד לרוני דורון 
פתיחה: 24.6. 20:00.
עד ה-17.7

הגדה השמאלית, מרחב תרבותי חלופי
אחד העם 70, תל אביב

לאירוע בפייסבוק