'העורבנית' מדור חדש ★ NO:1

'העורבנית'

העורבנית כותבת, מצלמת, בוחנת, שואלת וחושבת על אמנות. מזל שמזג האוויר עוד נעים ואפשר לצאת לתעופות ארוכות ולהנות מטמפרטורות מיטיבות. כך יצא שביקרתי בבית האמנים תל אביב בתערוכה 'חצי ירח'.

אז היה שהייתי סקרנית לראות עבודות מקוריות של פסי גירש וכך קרה:

מי תהום, פסי גירש 1991 (צילום פסי גירש)

מי תהום, פסי גירש 1991 (צילום פסי גירש)

 

השור השחוט, בעקבות רמברנדט, פסי גירש 1991 (צילום פסי גירש)

השור השחוט, בעקבות רמברנדט, פסי גירש 1991 (צילום פסי גירש)

על הקיר המערבי בבית האמנים תלויות להן 2 עבודות מרגשות של גירש עם המסגור המקורי והכבד. אותה סדרה מרגשת הנקראת 'הילת המצולם' שהוצגה במוזאון ישראל בראשית שנות ה-90.

עמדתי מול ההדפסות שחור לבן והמסגור האפור ברזל המנוגד לדימוי הצילומי העדין והרך והתמלאתי מחשבות על אובדן.

כשהתרחקתי מאותם צילומים ראיתי פתאום צורה של צלב החוזרת בפסלי-ציור של נעם ונקרט. הקונטרסטיות בין ההדפסות שחור לבן של גירש העמוסות במחשבות על החיים והלא חיים, הרלוונטיות כל כך היום, מול פסלי-ציור הצבעוניים של  ונקרט מהווים את הליבה של התערוכה.

המחשבות העמוקות הצפות במים הרדודים של גירש מול התנוחה של הדמויות ההפוכות גבר אישה בפסלי-ציור של ונקרט עוררו בי גם מחשבות על מגדר וקוויריות.

נעם ונקרט, העמסה, 2025. צילום יערה אורן

נעם ונקרט, העמסה, 2025. צילום יערה אורן

הצילום המסקרן מההזמנה לתערוכה של אורן מאסטרו סגל 'פיתה עם שוקולד' הצליח להטעות אותי ולחשוב שמדובר באמת בחצי ירח. המשחק האוצרתי בפרופורציות של ירח קטן ביחס לקיר גדול עובד בתערוכה, אך ההגדלה של הצילום מגורענת כך שהדימוי של הפיתה-ירח נעלם.

החיבור בין הצילום של גירש לפסלי-ציור עכשווי של ונקרט הוא הדבק של התערוכה שלצערי לא הביאה איתה משבי רוח רעננים נוספים.

תערוכה קבוצתית: 'חצי ירח'

לילך בן עמי, יגאל גבזה, פסי גירש, נעם ונקרט, אורן מאסטרו סגל, מירית צ'רוינסקי, אלון קדם.

אוצרת: מירית צ'רוינסקי

בית האמנים ת"א

נעילה: 5/4/25

צילומי הצבה: לנה גומון

*העורבנית תרה אחר אמנות מרגשת ומקרבת במיוחד בימים לא קלים כמו אלו –  תרבות הארץ.

👇

עיקבו אחר עורבנית מנקרת