תערוכה.

הנה קו מעניין. כמעט מופתי. כמשורר השואף לצמצום אשר מחביא בקרבו אושר, כך קראתי את ציוריה של הציירת אשר הזמינה אותי לתערוכתה.

ציורים שהם משלי אמת. ואין זה כלל משנה אם אומן אנוכי או עובר אורח מן הישוב שהרי מחשבותיהם של כולם פנויים תמיד לעניין אחד בכל זמן. זו צפיפות החיים הנדחקת לתוך מחשבה אחת בלעדית ומרוכזת, זהו היקום כולו אשר מצווה עלינו ליטול את קיומו בראי – השגה בודד.

כך הוא הציור. כי כל עניין אשר אותה מחשבה יחידנית, לא לקחה ממנו משהו בשביל האמת הטהורה, לא יוכל כלל להיות מצויר.

ואין זו הדמות המצוירת אשר גורמת לי להביט בה, ואין אלו משיחות מכחול אקראיות הזועקות לפרוש. אין זה הבד בו הספיגה הציירת את תשוקתה ואף אין זה החלל אשר באופן מקרי, הייתי בין מקימיו.

זו החידה.

חידה שנפרשת בין ציורי התערוכה וזועקת ייסורי ביטוי .

חכמים אמיתיים יודעים להשכין שלום בין נאהבים נפרדים. להחזיר את התועים למוטב.

האמן שונה. יושב האוהב האומלל, מכסה את פניו בידיו והוגה הוא הגות כבדה מנשוא.

מהו הדבר החסר? הדבר שאינו בר תיקון?  הדבר הזה שעבורו ולזכרו יעוף בן רגע החלום?

אין זה אלא מה שלעולם יישאר מחוץ לשפה , מחוץ לשפתיו של בד הציור, מחוץ לחלל התערוכה הקרוי  תפס"ן ( תחנה פסיכואנליטית לנוער ) וגם ממנה מצליח לחמוק.

הדבר הזה שהוא מתקיים כמבחוץ ( לאקאן כינה זאת   ex-siste) .

הדבר הזה שאין לי שום דרך לתארו, לנסחו או להביאו בפני קוראי טור זה אלא לארגנו לכדי המלצה להגיע לתערוכה ולבחון זאת בעצמם.

העין צופיה בנחת אבל הלב מתאווה לאהבה שלמה , נכסף לחיי אמת, הומה ומתוודה ואינו מוצא לו מנוחה.

–

Join and Separation, oil on canvas, 50X40 cm, 2018

–

שיח גלריה: שישי 15.6 בשעה 12:30 

בנוכחות הציירת רותי בן יעקב, ד"ר אמיר קלוגמן – פסיכולוג קליני וזיו רובינשטיין משורר ומוזיקאי אשר פועל במרחב שבין המוזיקה לפסיכואנליזה.

–

התערוכה מוצגת במקום תפס"ן עד 23.6 רחוב אנגל 6 ת"א

שעות פתיחה: שישי: 15.6, 22.6 | 13:00 – 15:00, שבת: 16.6, 23.6 | 11:00 – 15:00