מֶחלפים #18
אם הייתי גרה בחוות בודדים
אם הייתי מתרחקת בשנים של נדודים
ולא היו שם רכבות או אוטובוסים לקחת
רק כביש אחד שומם ובקצהו קדחת
אז לא הייתי מתאמצת לחפש לי חברים
לא תרה בעיניי עם מי לחלוק את החיים
ומחשבות והרהורים של תנומת הצוהריים
היו נעלמים מעצמם כטיפה בדלי מים
אם באמת הייתי חיה בחווה כזו אולי
הייתי שלווה בבדידותי, בבדידות עד בלי די.
–
שיר מאת מיכל אסתר ברקאי
דימוי: פאטמה שנאן, Razan and Adam in the field, שמן על בד 210X140 ס"מ, 2023.
