למאהביי האחרונים כולם

הנשכחים מלב והזכורים לעולם

מה ביקשתי בחילופי האהבים?

לא את ימיכם ולא תכשיטים

דבר לא לקחתי יקר לליבכם

אלא טעימה שתעיד על השלם.

רק את העיניים דרשתי במלואן

קוראות ומפרשות, מבינות במבטן

זאת המתנה שאבקש עד סוף חיי –

קִראו בפיקחות; היו תמיד קוראיי.

–

"קִרְאוּ, אֲנִי מִתְפּוֹרֶרֶת

מַרְכִּיבַי בְּלוּיִים- לָאֵשׁ.

אֶת הָאַגָּן אַרְפֶּה וְהַכִּוּוּץ יִכְלֶה

וּמִן הָאִידֵאָל אֶתְעַגֵּל לִכְדֵי אֵפֶר.

קִרְאוּ בִּפְקִיחוּת

וְהָנִיחוּ לִי

עַד אֶתְגַּבֵּשׁ.

עַכְשָׁו אֲנִי נִזְרֵית

אֶל בְּשַׂר יְדֵי אָהוּב

לִכְדֵי רֶגֶשׁ."

–

מיכל אסתר ברקאי

דימוי: איריס דה בוטון