'מנהרת הזמן' עם הילה לביב
בימים אלו מציגה הילה לביב במשכן לאמנות עין חרוד, תערוכת יחיד בעלת השם המופתי 'לשכוח דברים יפים', השלישית והמסכמת בטרילוגיית תערוכות שלה המבוססות על מיתולוגיות משפחתיות ועניינן זיכרון ופרידה.
במדורנו החדש 'מנהרת הזמן' החלטנו לשים דגש דווקא על תערוכות קודמות של אמנים/יות על מנת לאפשר העמקה והבנה של הפעולות והשפה האמנותית.
–
–
החלק השני בטרילוגיה, 'Sommerhaus Cutout' הוצג ב- 2018 במקום מושבו ההיסטורי של מכון ורבורג, שהקים בעיר המבורג חוקר האמנות אָבּי ורבורג (1866 – 1929), קרוב משפחה של האמנית (דוד של סבתהּ), המשמש כיום כפורום בינתחומי לאיקונוגרפיה פוליטית. במרכזה של אותה תערוכה נמצא אלבום הפרידה מבית הקיץ של משפחת ורבורג, שהכינה אנה ורבורג- אם סבתה של לביב ואשת חינוך פורצת דרך, ב־ 1938 עבור בנותיה ונמסר ללביב על ידי סבתה נוני ורבורג-שלמון שנפטרה השנה. האלבום מתפקד עבור לביב כקפסולת זמן, או עוגיית מדלן.
–
–
התערוכה 'Sommerhaus-Cutout' כללה הצבת סייט ספסיפיק ושני ארועים בהשתתפות הקהל בהשראת האלבום של אנה, שמתייחס גם ללוחות המנמוזינה השחורים של אבי ורבורג, ולמלאכת יצירת כרטיסיות ארכיון. השולחן במרכז הספרייה האובלית היה ערוך במספריים, בדבק, ובהעתקים של דפי האלבום. הוא הזמין את הצופות.ים לשבת ולהשתתף ב'טקס חיתוך', ולגזור את דפי האלבום בהנחיית וידאו המוקרן בחדר. המשתתפות.ים השתמשו במערך דומה של פעולות שהיו חלק משיטת העבודה של חוקרי מכון ורבורג: ישיבה, חיתוך, הדבקה ומיון. בילוי השתתפותי שחושף את מנגנון הבנייה הארכיוני ואת ההיפרדות שלו מן המשמעות הרגשית. הפעולה החוזרת ונשנית של גזירה והדבקה הופכת לתנועה מרוקנת של אוטומטון, כאשר התוכן טעון מבחינה היסטורית ומיתולוגית.
–
–
בסרט הוידאו שהוקרן בלופ בחלל, 'Paper and Scissors', קולה של אישה הנחה את האורחות.ים בגוף ראשון, רצף הנחיות שנשמע לרגע אפשרי ולרגע דמיוני וברקע דפי האלבום נחתכים. פס הקול, בשפה אנגלית הוא קולאג' שמחבר בין טקסט מספר הנחיות לעבודה במלאכת יד שנכתב על ידי אנה ורבורג (אם סבתה) ויצא לאור בשוודיה בשנת 1917 לבין הכותרות של דפי האלבום, שמסודר לפי נושאים באופן תמטי ופורמליסטי ולא באופן כרונולוגי כנהוג באלבומים. לדוגמא: נוף, שבילים, חללי פנים, ארגז החול וכד', ונושא מעין קוד גנטי של שיטת המיון של אבי ורבורג.
–
–
מכיון שחומרי הגלם של לביב הם זכרונות ואובייקטים של זיכרון, ההתעסקות איתם קשורה לשחזור. בשחזורים שלה היא מצד אחד מעתיקה חלק מהאוביקטים או הפעולות ומהצד השני היא עושה פעולת הפשטה. באופן הזה השחזורים אינם משחזרים, התנועה שלהם בזמן היא לא חוויה של הדמיה של חזרה לאחור, אלא תנועה מרפרפת, הלוך חזור, כמו ציפור שכלואה בחדר.
–
–
'אם השינה היא פסגת ההרפיה הגופנית, הרי השעמום הוא פסגת ההרפיה הרוחנית. השעמום הוא ציפור החלומות הדוגרת על ביצת הניסיון. הרשרוש ביער הדפים מגרש אותה. קניה- העשיות הקשורות קשר אינטימי עם השעמום- כבר פסו מן הערים, גם בכפר הן מתנוונות. כך אובדת סגולת ההאזנה, ונעלמת אחוות המאזינים. אמנות הסיפר היא תמיד האמנות לספרו הלאה, וזו אובדת כאשר אין זוכרים אותו עוד. היא אובדת מפני ששוב אין אורגים וטווים בשעה שמאזינים לו. ככל שהמאזין שוקע בשכחת עצמו, כן מוטבע בו הנשמע עמוק יותר. אם נכבש אדם לקצב העבודה, הוא מאזין לסיפורים כך שהסגולה לספרם ניתנת לו מאליה.'
וולטר בנימין. 1936. המספר: הערות ליצירותיו של ניקולאי לסקוב. תרגום: דוד זינגר. בתוך: וולטר בנימין, כרך ב: הרהורים. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1996. עמוד 183.
–
מדובר במערך שכלל: מקום מפגש רדוף רוחות, וידאו שמתחזה לסרט הדרכה, שולחן, כיסאות, מספריים, דפים, מוזמנים ושעה.
אוצרת: גיל כהן. תיאום והפקה: בנג'מין פלמן.
Kulturwissenschaftliche Bibliothek Warburg / Politische Emotionen / Universität Hamburg / Warburg-Haus
צילומים: לנה גומון, UHH, RRZ/MCC, Mentz.
–
בתערוכה המסכמת של הילה לביב 'לשכוח דברים יפים' היא חוזרת אל בית הקיץ של משפחתה, בהמבורג כדי לבחון את המטען האישי, המשפחתי והתרבותי שהוא נושא. תצלומי הבית והפארק המקיף אותו מוצגים בתערוכה בקולאז'־פיסולי בקנה מידה כמעט מציאותי, ומרכיבים מעין 'גן עדן אבוד'. לצידם מוצגים גם תצלומים ישנים שנלקחו מאלבום התמונות המשפחתי. התערוכה מלווה בטקסט פיוטי שכתבה הסופרת והעורכת ד"ר יערה שחורי, המתפקד כהערות שוליים לזמן שעמד מלכת.
–
–
בשבת 27.11 בשעה 12:00 שיח גלריה בתערוכתה של לביב עם הסופרת יערה שחורי
תערוכתה 'לשכוח דברים יפים' הינה חלק ממקבץ תערוכות 'הלכי רוח' במשכן לאמנות, עין חרוד המוצגות עד 1.1
סיורים מודרכים בתערוכות: ימי חמישי ושישי בשעה 11:00
–
–
משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד mueseumeinharod.org.il
–
–
דימוי ראשי: 'ארון הבגדים', מתוך תערוכתה הראשונה בטרילוגיה 'ספר ליום גשום', אוצרת: ורד זפרן-גני, סדנאות האמנים בת"א, 2016. צילום: יובל חי
–