'מנהרת הזמן' עם טליה רז
בימים אלו מציגה טליה רז תערוכת יחיד בשם "קחי אותי" בגלריה קיבוץ לוחמי הגטאות באוצרותה של מיכל הורביץ עד 11.12.2021
.
במדורנו החדש "מנהרת הזמן" החלטנו לשים דגש דווקא על תערוכות קודמות של אמנים על מנת לאפשר העמקה והבנה של הפעולה והשפה האמנותית.
.
בתחילת 2020, הציגה רז את 'ברבורי הפרא', תערוכת יחיד בגלריה אלפרד באוצרותה של טלי תמיר.
טלי תמיר כתבה על ההצבה הטוטאלית של טליה רז:
'הכנף מחליפה את זרוע ימין'
.
טליה רז מכניסה אותנו במודע ליער 'ברבורי הפרא', כשהיא יודעת היטב שהנס כריסטיאן אנדרסן נושף בעורפה ולוחש: אגדה. בעיניים פקוחות ובלב פועם היא פוסעת לבדה לתוך סבך של צמחייה ירוקה, ושוקעת בהזיה אינטימית שבה, תחת צללים רומנטיים כבדים, פוקע הסדר הטוב, נעלמות השיטות הסדורות ומפציע עולם טבעי וראשוני, חף מהבחנות ומהגדרות. כוחו המשחרר ניכר בתנומה המרפאת המסיימת את הסרט המוקרן.
רז מצמיחה חלקת טבע פסטורלית נטולת שם ומקום, כשהיא מצמצמת את המרחב הירוק לגומחה קטנה בין העצים, שם מפכה נחל אנונימי ונוצרים חיבורים אינטואיטיביים בין אדם לחיה, בין גברי לנשי ובין אדם שוכן בתים לבין ציפור מקננת. ברבורי הפרא שלה אינם סיפור על אמונה ואחווה, גם לא על קללה וריפויה, אלא על החרגה מהעולם ועל קיום היברידי.
.
.
היטב יודעת רז שהיער שהיא מציירת – צפוף, אפלולי ושורץ חיות – הוא מוטיב רווח באמנות ובספרות, נוטף סימבוליזם רווי בתת-מודע ובכמיהה לרומנטיקה אבודה. עבודת המכחול הדשנה והאינטנסיבית ופאלטת הצבעים הכהה שלה, כמו גם העירום והארוס האורב וזומם מבין העלים והענפים, קושרים אותה במובהק לאמני האקספרסיוניזם הגרמני המוקדם – לודויג קירשנר, אוטו מולר ואריך הקל, שפרשו מהכרך המודרני אל לב היער הפראי ופיתחו שם איקונוגרפיה של טבע, ארוס ואנרגיית חיים ראשונית. אך לגבי רז היער מהווה טריטוריה טרנספורמטיבית, סובלנית להיברידיות ואדישה לדיכוטומיות. כילידת הארץ, שגדלה בנוף מקומי, היא מרחיקה אל נופים זרים ולחים, נופי-אגדות, ומקבלת על עצמה את תפקיד הנסיך שעובר מטמורפוזה, אך נלכד בין הזהויות. במשחק התפקידים של עלילת 'ברבורי הפרא', כפי שהיא מופיעה אצל אנדרסן, היא איננה האחות טובת הלב, המושיעה את אחד-עשר אחיה המקוללים בעזרת כותנות שתפרה מעלי סרפד צורבים. רז בחרה דווקא בדמותו של האח הצעיר, שנותר עם כנף ברבור צחורה אחת לאחר שאחותו לא הספיקה לארוג את השרוול האחרון של גלימות הקסם. הוא ימשיך להתנהל בעולם כנושא סטיגמטה קדושה – מנוע מלחזור אל הברבור שהיה, ובלי יכולת להשלים את גופו האנושי. יצור הכלאיים שיצרה רז, מעין אלטר-אגו מטפורי, נהנה מחירות מזהירה ומזהות מינית נזילה, אך מקושש עצים בידו האחת: האם זו האדרה של הגוף האנושי או סוג של מגבלה? האם אכן החמיץ את החסד המרפא, או שמא חמק ברגע האחרון מן הזהות ההומוגנית השלמה?
.
.
טליה רז מימשה (באומץ) בחלל של גלריה אלפרד חזון אישי טוטאלי של ציור/הצבה/הקרנה, שאינו מסתפק בציורי שמן על בד התלויים על הקירות, אלא פועל גם במרווחים שביניהם. היא מציירת על הקירות ויוצרת אורגניזם סבוך, שבדומה ליער טבעי, שורשיו וענפיו משתרגים זה בזה ומשפיעים זה על זה. רז מזמינה את המבקר בתערוכה 'לחצות' את דחיסותה ולפלס בה את דרכו, כשהוא נעטף ונטען במהות הפראית. באמצעות היצירה הטוטאלית הזו היא מבקשת להראות שאמנות דומה ליער, שהיוצא מבין צלליו שונה ממה שהיה כשנכנס לתוך שביליו… ואם רוצים – האמנות היא גם קן נפשי, אלטרנטיבי ומכיל.
.
.
.
.
.
.
.
לינק לצפייה בסרט המלא (9:08 דקות)
לינק לצפייה בטריילר של עבודת הוידאו
.
בתערוכה החדשה של טליה רז "קחי אותי" היא מציגה מיצב פיסולי וציור ווידאו, העוסק במערה כחלל פיזי, סמלי, וכמצע היסטורי ועכשווי לציור.
.
.
שעות הפתיחה: שישי 9-14, שבת 10-15 ובתיאום: 0544993737