בחמישי האחרון יצא לי לשוטט בין גלריה לגלריה, אסף רהט ובעז לוונטל מציירים סיוטים פואטיים בגלריה שלוש. בחזי כהן קיבלתי בוקס צבעוני לפנים עם עבודות גדולות אך חסרות מאמץ ומלאות חושניות של קבסה, אחד מהציירים אשר תמיד מחפש את השינוי ומצד שני תמיד נשאר עם אותה נגיעה שרק לו יש.

בגלריה רוזנפלד מציגה אנה לוקשבסקי חגיגת הצבע יותר מאופקת והנושאים הופכים להיות חשובים, גבירות מבוגרות ומחומצנות, בחור שנראה שיצא הרגע ממסיבה לוגם משקה אנרגיה ועליו שוכב חתול מרוט, קומפוזיציות דחוסות אשר מאכלסות פקקים אינסופיים וחללי עבודה קובייתיים אשר האדם הופך לסוג של תבנית בתוכם. יש משהו מלנכולי בתערוכה ברוזנפלד ומצד שני הצבעוניות העזה, ההצבה היפה, סצינות הלילה אשר מתארות חנויות למכירת מכוניות נוצצות כמו יהלום הופכות את התערוכה למאורע והתענגות לאוהבי ציור ובכלל.

–

–

מה גרם לי לתהות:

מצאתי את עצמי תוהה לגבי שילוב 2 ציירים בגלריה אחת- בחלל המרכזי וגם בחלל הפרוייקטים. שמחתי להכיר את העבודות של הילה שפיצר אבל משער שכל מדיום אחר יכול היה לחזק את שתי החללים בגלריה, כאשר במקום קשר מדיומלי היה יכול להיווצר מתח או מפגש בין 2 אמנים שעוסקים בדברים אחרים או באותם נושאים אך בצורה ויזואלית אחרת.

–

עידו מרקוס הוא אמן ואוצר אשר חי ויוצר בחיפה, למד רישום וצילום בSVA ב NY וסיים בהצטיינות את המדרשה לאמנות. מתעסק במיצבים אשר מורכבים ממאות פרטים ונעשים על פני שנים, נע בין רישום, ציור, קולאז׳ ומיצב.

מציג כעת תערוכת יחיד תשיעית בגלריה יאיר בתל אביב- אבן גבירול 6 ת"א.

ביום שישי 29.6 בשעה 12:00 יתקיים שיח גלריה בתערוכתו "האחרים". 

–

פרט מהצבה וריאציות על 1679

​