ירון אתר פותח תערוכת יחיד בשם "חובות" בגלריה חזי כהן, באוצרות של עפרה חרנ"ם. בתערוכות של אתר מודגשים יחסי כח, יחסים בין אובייקטים לחלל. העבודות שקועות ברפרנס של עצמם, ומושלמות בדמיון למהלך שלם ודינאמי. התערוכה הנוכחית שקטה יותר, ומוצגות בה בעיקר ציורי שמן בממדים קטנים על נייר. "תהליך העבודה היה חופשי ומשוחרר." אומר אתר. "אין תמה ספציפית. בדיעבד אני מסתכל על העבודות ומבין יותר מה מעניין אותי. התערוכה הזאת התחילה מנקודת אפס, שמדי פעם, אולי כל שנה, אני מגיע אליה. אני קורא לנקודה הזאת 'האבדון הטוב', כי לרוב ממנו מתפתח משהו שאני אוהב. רק שבתהליך עצמו אני באמת אבוד. למשל, אחת העבודות בתערוכה נעשו בעקבות כך שהסכמתי ללכת עם בת זוג שלי לבייביסיטר בצפון העיר. אחרי שהילדים נרדמו צפינו בסרט ׳החברה הטובים׳ – סרט מאפיה קלאסי משנות ה-80, של מרטין סקורסזי. כשהפושעים יושבים בכלא ישנו בחור שמנמן שכל מה שהוא עושה זה לטגן נקניקיות. הדימוי נשאר אצלי בראש, ציירתי אותו עם צבעי כסף אבל הנקניקיות יצאו דומות לאמבות."

–

ירון אתר, צילום יעל ברנט

–

אין חובות ממשיות. כל חובה כוללת בתוכה התמסרות לעניין שנעשה מתוך חוסר בחירה – התמסרות שנעשית מתוך החלטה. דווקא החלטות כאלו, שנעשו מתוך אילוץ או חובה, לעיתים נשמרות יותר בקנאות מהחלטות שנעשו מחופש. חובות בדרך כלל משרתות את המערכת הגדולה, המעניקה משמעות ליחיד, וארשה לעצמי לצטט פסקה בעניין מאריך פרום ב'מנוס מחופש': "במערכת הקפיטליסטית היו הפעילות הכלכלית, ההצלחה והרווח החומרי מטרות בפני עצמן. תפקידו של האדם לתרום להתפתחות המערכת הכלכלית ולצבור הון לא לתכלית אושרו האישי או ישועתו האישית, אלא כתכלית בפני עצמה. האדם נעשה בורג במנגנון הכלכלי האדיר- בורג חשוב אם יש בידו הון רב, ובורג חסר חשיבות אם אין בידו הון- אך בכל מקרה בורג המשרת מטרה שמחוץ לעצמו." שאלתי את ירון לאיזה חובות הכוונה בשם התערוכה.

–

ירון אתר, צילום יעל ברנט.jpg

–

"אני מאמין שהחובות הממוסדים הופכים למשהו שרוצים אותו. מי לא רוצה להצליח כלכלית, ולהיות איש משפחה שחי בבית חם? האם אלו באמת החובות שלנו? כאמן, רוב החובות הממוסדים רודפים אותי כמו את כולם. העשייה האמנותית בעיני היא מרחב הימלטות שכדאי להתעקש עליו. בעשר דקות אני יכול לקפל את כל הציורים על נייר שאי פעם ציירתי ולנסוע לכל מקום שבא לי, ובאותו מובן אני גם יכול להניח עליהם רעיונות מופרכים. אם משהו לא עובד זה קל לזרוק ולהתחיל חדש. השם חובות מתאר מצב כפול -החובות שלי כלפי הצופה, כלומר, הציורים עצמם והעולם שהם יוצרים, והתחייבות שלי כלפי הציור, להכיר בהיסטוריה של המדיום ובמטען הכבד שלו – מבלי להיכנע אליו."

– 

לאיוונט:  https://www.facebook.com/events/794467880629599/

–

מתן אורן, פרגוד ורוד

– 

בבית האמנים בתל אביב יפתחו שלוש תערוכות במקביל, שתיים מתוכן של הזוג מתן אורן ואברהם קריצמן. אחרי האירוע בשבת האחרונה שאצרתי, יצא לי להגיע כמה פעמים למקום בשעות לא שגרתיות – בכולן מצאתי את קריצמן ואורן עובדים על ההקמה. קריצמן מציג למעשה שתי תערוכות – הראשונה בחלל הכניסה המרכזי בו יוצגו עבודות ציור ופיסול, והשניה בחדר אחורי שנבנה כמו מקום פולחן. ביניהן, התערוכה של אורן שמציגה מיצב המורכב מציורים. "המיצב בחדר הקטן נעשה בעקבות מסע ליפן, הוא מאגד מחשבות ופעולות שנעשו כתגובה למה שפגשתי בדרך." אומר קריצמן. על החלל המרכזי הוא מוסיף: "כשנסעתי ליפן הכל היה הפוך מבחינתי. סביב לאי שיקוקו אין מרכז, אפשר להקיף בלי סוף, לכל כיוון. גם בין האתרים הקדושים יש אינספור נקודות קדושות וחבויות שמאחורי כל אחת מהן יש סיפור משלה. המקדש אינו מבקש ממך להיות יפני\בודהיסטי או כל דבר אחר, למעשה הוא אינו מבקש דבר. הרגשתי שזה מקום דתי, אך באופן משונה – חסר חוקים."

–

אברהם קריצמן, Nio Space M

– 

שתי התערוכות מעניינות באופן שבו הן מתייחסות לחלל – הן עושות בו שימוש שמתנגד למגבלות ההצבה שלו. אצל אורן, זה חלק מתכנון ההליכה בין העבודות: "התערוכה היא חוויה גופנית ופרפורמטיבית, כאשר נעים בתוכה. שום דבר אינו עומד או יושב. הוא זז. החשיפה אל הדימוי במקוטע, מניע את הסיפור, כמו לסובב ידית של תיבת נגינה. כמו להחליק אצבע על מסך מגע."

– 

לאיוונט:

https://www.facebook.com/events/433614860128034/

–