תערוכת היחיד החדשה של איתן בוגנים "ביירות" שתפתח הערב בגלריה ג'ולי מ. תציג ארבע סדרות של עבודות: "סדרה של קולאז'ים מקופלים המבוססים על תצלומים של המזרח התיכון משלהי המאה ה-19, סדרה של רישומי דיוקנאות של נשים שחורות, מיצב רישומי שמבוסס על אלמנטים איסלמים, סדרה של קולאז'ים דיגיטלים המתארים את נופי ביירות המדומיינת, ומודל פיסולי אוטופי של העיר הלבנונית".

–

Beirut#3, Collage, 44×40 cm, 2015

–

איך אפשר לדמיין עיר שאי אפשר לטייל בה, ומדוע הקונפליקט בין המדינות יוצר מצב שבו לתייר הישראלי אין אפשרות לטייל בבירה הלבנונית שנמצאת במרחק כה קצר מכאן? הנסיונות לטייל בדמיון בבירות נעשו פשוטים יותר, ועדיין המרחק המנטלי עצום. בוגנים עסוק באפשרות לקיום של מציאות אחרת. לא מדובר בהכרח על מציאות אפשרית, אלא רק אחרת. כאילו שהמציאות האפשרית היא טובה יותר מזאת המדומיינת – ההישגים האנושיים המעטים מאד בתחום יצירת עתיד טוב יותר עומדים כמזכרת לכך שגם האפשרויות המדומיינות יכולות להיות תקפות בדיוק באותה מידה כמו אלו הפרגמטיות יותר. האסטרונאואטים בתחנת החלל הבינלאומית חוזרים מפעם לפעם על האמירה שאם מנהיגי העולם היו עולים רק לרגע לתחנת החלל שלהם, מיד היו נפסקות כל המלחמות. "אי אפשר לראות גבולות מתחנת החלל" הם אומרים .זה נהדר. זה אוטופי וכה פשוט.

–

Beirut#1, Collage, 44×40 cm, 2015

–

בוגנים מציב הצעה חומרית, מורכבת, לא אוטופית. אקביל את זה לפרידה מאהוב/ה – כאשר זה קורה, הכאב נחווה באופן החזק ביותר, רבים מתארים את התחושה ככאב פיזי ממש, כאילו נחתכו, כאילו איבר בגופם נכרת. כאילו איבדו משהו קרוב. מלמעלה, מתחנת החלל, זה נראה כמו כאב מיותר. הפרטים נראים טריוויאלים, חוזרים על עצמם. זה תמיד אותו הסיפור – שני נאהבים/ות שנפרדים, והכאב שהם חשים קשה מנשוא. זאת טרגדיה ברמה האישית, אך בנאלית בתמונה הרחבה יותר. החוויה האנושית לא נחווית מלמעלה, היא לעולם לא בנאלית, אין לה פרספקטיבה רחבה, והיא לעולם תחזור על אותם הדפוסים ובאותה עוצמה רגשית כאילו דבר לא נלמד, כאילו מעולם לא אהבו שני אנשים אחד את השני/ה לפני האהבה שזה עתה הסתיימה. זה החלק המשמעותי – לבטל את הכאב משמעו לבטל את החוויה האנושית. להביט על הכל מלמעלה לא לוקח בחשבון את התשוקה, את הזכרונות, את הכמיהה לתיקון עכשיו ובדיעבד. בוגנים מציג את העיר האוטופית שלו שרודפת אותנו מבלי  שתהיה לנו יכולת אמיתית להשוות למקור. על אף הקרבה הגיאוגרפית, לעולם לא נוכל להגיע ולבדוק איך הדימוי מתפקד באמת, עד כמה הוא נאמן למציאות. לא נוכל לעמת את הזכרון של העיר הזאת למקום עצמו. נוכל רק להתגעגע למקום שמעולם לא ביקרנו בו, ושלא נראית שום אפשרות נראית לעין להגיע אליו בקרוב. 

–

שעשועי שבת עם בוגנים

–

הצטרפו לאיוונט