פריוויו תערוכות #30.4 מאת יהונתן ה. משעל
יש מקום אחד ליד טבעון שפעם בשנת 1995 גרתי בו יחד עם עוד 12 אנשים, בקומונה. גרתי בחדר אחד עם חברה שלי. קראו לה דפנה, ויום אחד היא ציירה עלי דפנה עם צבעי פנדה, גזרה והדביקה על הקירות שלנו עם חוט. בסוף השנה ההיא הקומונה התפזרה, וגם דפנה ואני נפרדנו. היינו האחרונים לגור במבנה שפעם שימש כפנימייה. המקום ננטש. מאז כל כמה שנים יוצא לי לעבור במקום. הצבע מתקלף, חלק מהחלונות נשברו, אבל החדר עדיין נמצא במצב של היום בו עזבנו אותו. המזרון נח באמצע החדר, הארון פתוח עם הקולבים תלויים, במטבח מונחות כוסות עם שאריות קפה ובסלון המשותף עדיין נמצאת הכורסא הפרחונית שהיינו רבים עליה בסוף יום עבודה. בסיום הביקור אני מוריד עלה דפנה ולוקח איתי כמזכרת. כשיגמרו העלים על הקיר, לא אבקר שם יותר.
יזמית התרבות ברית יעקבי, שעושה פלאות בכל אשר היא פונה, החלה להתעניין בבתי כנסת נטושים בתל אביב. היא גילתה שמאחורי כל מבנה נטוש כזה מסתתרים סיפורים אישיים, וגם חלק מהסיפור של העיר תל אביב החילונית. הפרוייקט שלה ״חלל פנוי״ מתייחס לבתי הכנסת הנטושים כפוטנציאל לחיים ולא רק כמזכרת לחיים שהיו והיופי שנשאר בסימנים של מה שנגמר. חלק מהמבנים עברו גילגולים שונים, ובמסגרת הפרוייקט יעקבי ממפה את בתי הכנסת, ומפיקה בהם אירועים. אחד מהם הוא תערוכה בגלריה של נווה שכטר בשם ״מעט מקדש״, באוצרות של שירה פרידמן, עם צילומים של דנה מוסן לוי בהם אפשר להרגיש את החיים שנעצרו מלכת ביום שבו בית הכנסת נסגר וננטש.
–
–
״חלל פנוי הוא מיזם שנוצר מתוך ההבנה כי תל אביב עוברת תהליכי התחדשות עירונית מואצים וכי רבים מבתי הכנסת העתיקים המספרים את סיפורה של העיר יעלמו בקרוב מהנוף.
בחלל פנוי אני רוצה להחזיר את המושג בית הכנסת למשמעותו המקורי– מקום של הקהילה, ולמען הקהילה המנהל איטרקציה עם הציבור״ אומרת ברית.
התערוכה מציגה את החללים כפי שהשתיים מצאו אותם בשיטוטים וחיפושים אחרי המבנים שמסתתרים ברחבי העיר, וחושף חלק מהסיפורים שלהם. לגלות חללים כאלו שנשארו סגורים עשרות שנים, לפעמים ממש באמצע בעיר, זאת חוויה מרגשת, והצילומים החזקים של מוסן-לוי מעבירים חלק מתחושת ההפתעה והגילוי.
׳מעט מקדש׳
גלריה נוה שכטר
מפיקה: ברית יעקבי
צילום: דנה מוסן לוי
אוצרת: שירה פרידמן
נעילה: 19/5/2018- שבועות