כמו רוח רעננה ביום שמש חורפי, כמו הפוגה בסערה שהיא חיינו או דלת שנפתחת למקום בו יש מקום של כבוד לדמיון וחלומות, נפתחים היום שני אירועים משמחים וטובים. האמנית מאיה גלפמן מרחיבה את הטווח האמנותי שלה ומציגה סדרת עבודות חדשה בתערוכה בבית האמנים באלחריזי, ובמקביל יפתח היום פסטיבל ״זז״ הבינלאומי לפרפורמנס.

מאיה גלפמן, ׳בדרכי׳. 2016. אקריליק, מרקרים תעשייתיים ומסקינג-טייפ על נייר אקוורל, 150/300

ביקשתי ממאיה גלפמן שתספר על התערוכה שלה:

״התערוכה התפתחה במשך שנתיים. חשתי שהסדרה הזו מבקשת וקוצבת את הזמן שלה אבל הצבתי לה מגבלת משך ומהירות: הציורים נעשו בסשן אחד או מספר סשנים שהיו מתמשכים ואינטנסיביים, כל אחד בין יום למספר ימים בהם הקפדתי שרצף העבודה לא יקטע. עוד משהו שקרה בתהליך הוא שאחרי שמונה שנים שבהן עסקתי יותר ברישום, חזרתי לצייר בצבע ובפורמטים גדולים. ציורים אקספרסיביים, עמוסי צבע ושכבות שנעשו מתוך התכווננות פיזית ומנטלית. ערבבתי בין חומרי "פיין ארט" לכלי הדפס, מרקרים תעשייתיים, צבעים מעולם הסטריט-ארט ומסקינג-טייפ ופרצתי את הסקלה הצבעונית האופיינית שלי של אדום, שחור, לבן, זהב, כסף. יש בגוף העבודות הזה המון גוף, בפועל. מחוות פיזיות, בדומה לריקוד פולחני או טיהור שדים, שליוו בתנועה את המחשבות המושכלות והתכנון. חיפשתי חופש, שבירת דפוסים, הסכמתי לפחד ממה שאינני יודעת ולא להיזהר. ממש כמו בתהליך מדיטטיבי נתתי לציור להוביל ולא עשיתי סדר בין המשוכל לאינטואיטיבי, כדי לאפשר למשהו חדש לקרות מתוך צירופי המקרים והתנועה.

את מציגה גם בחללי גלריות וגם עושה אמנות רחוב. מה ההבדל מבחינתך בחוויה של הצבת עבודה בגלריה מול עבודה ברחוב?
הצגתי ב"חללים לבנים" לפני שתליתי עבודות במרחב הציבורי והיתה לזה משמעות והשפעה על האופן שבו אני חווה את היציאה למרחב הציבורי. הפעולה הראשונה שעשיתי ברחוב נבעה מסדרת רישומים שחיפשתי דרך אינטימית להציגם. הבנתי שאת הבלתי-אמצעיות שאני מחפשת אני אמצא ברחוב, "היכן שהחיים מתרחשים". תוך כדי הפעולה ההיא התחוור לי עד כמה העבודה בקונטקסט של הרחוב, הלא סטרילי, נטול הקדושה והכמעט כאוטי, מרחיבה את גבולותיי כאמנית. חשוב לי לשמור על פעולות בשני העולמות בו זמנית, It keeps me on my toes, so to speak. הסטודיו מאפשר צלילה עמוקה לבועה פרטית, חקירה והתנסות לאורך זמן, הרחוב לעומת זאת מגיב אליך בזמן אמת ומכריח אותך להגיב ל"בעיות ולהסחות דעת" שקשורות באופי הזמני והלא כ"כ חוקי של הפעולה… מה גם שהרחוב מאפשר לי ליצור שיח עם מגוון צופים, גם כאלו שלאו דווקא יבקרו במוזיאון או בגלריה.

מאיה גלפמן, ׳לאוקונה ובאובו׳. פרט מתוך המיצב בתערוכה

מה נראה בתערוכה?
שישה ציורים גדולי מידות, כולם מתוך סדרה בת עשרים ציורים חדשים מהתהליך שתיארתי. לצידה יוצגו גם שני מיצבים חדשים, שבהם יש את חוט הצמר האדום שאני עובדת איתו וברוח ההתחדשות, חומרים נוספים. באופן כללי העבודות רוקמות מיתולוגיה אלטרנטיבית שמתכתבת עם סיפורים יווניים קלאסיים ופולקלור עממי. אני מיוצגת בהן כדמותי אישית וכדמות כלל אנושית-נשית.״

״קצוות מפוצלים״ תערוכה חדשה למאיה גלפמן. ליווי אוצרותי רז סמירה. בית האמנים באלחריזי, תל אביב.
לאיוונט: https://www.facebook.com/events/1263757873694693/

רוי וארה, אמן פרפורמנס מפינלנד. יציג בפסטיבל

״פסטיבל זז מס. 11״ הוא פסטיבל בינלאומי שנתי לאמנות המיצג, שיפתח היום וימשך עד  ה-17 לדצמבר. בפסטיבל שכל שנה מתרחב יתארחו כעשרים אמני פרפורמנס מאוקראינה, אירלנד, גרמניה, פולין, יוון, פינלנד, ארה״ב, צ׳ילה, סין ומיאנמר לצד אמניות/ים ישראלים. נאמן לשמו, הפסטיבל עצמו זז וינוע בין במת מיצג בתחנה המרכזית בתל אביב, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, בית הספר מנשר לאמנות, הבית הקהילתי (טבריה 15 בחיפה) ומלון אחוזת רנה ובית רומנו בתל אביב.

אור תשובה, אוצרת המשנה במוזיאון פתח תקווה מספרת על שיתוף הפעולה: ״האמנים יגיעו אלינו, ישהו כאן כדי להכיר את המקום ובאירוע שלהם יגיבו לסביבה והתכנים של המוזיאון. פעם ראשונה שאנחנו משתפים פעולה עם הפסטיבל. אנחנו מעוניינות להכניס יותר פרפורמנס ומחול, יותר Public program. חלק אנחנו יוזמות וחלק אנחנו שמחות לארח״

״למה כדאי לבוא הערב? כי יהיה מגניב ועם אווירה טובה, יש בר ואוכל. לא צריך להתסובב כל הזמן ויש מקומות ישיבה״ צוחק טל רוזן, מ׳במת מיצג׳. ״אבל באמת יהיה ערב משמעותי. אפשר להחשף בו לאמנים בינלאומיים שחלקם גם מנהלי פסטיבלים בעצמם בעולם. האירוע הזה הוא משהו בין תיאטרון לאמנות פלסטית. אלו אמנים שמגיבים בעזרת הגוף בתוך הסיטואציה וכל מופע הוא ייחודי. אפילו לנו האמנים לא אומרים מה הם הולכים לעשות. אנחנו סומכים על זה שאם זה עבד 10 פעמים זה יעבוד גם הפעם.״

לפרטים על הפסטיבל בדף של במת מיצג: https://www.facebook.com/performanceartplatform/

אלסטייר מקלנאן & סנדרה ג'ונסטון. תיעוד מעבודה משותפת בשבוע הפרפורמנס הבינלאומי בונציה
צלמת: monika sobczak.