שבת 3.12 בשעה 11:00 יתקיים פרפורמנס ומפגש עם דן אלון ואוצר התערוכה – שרון תובל

גלריה גבירול, אבן גבירול 106, תל אביב

שעות פתיחה: שלישי עד חמישי, 11:00-18:00, שישי ושבת 11:00-14:00

נעילה: 8/12

–

נתניה אימפריה!

–

בתערוכה "תרגיש בבית אבל אל תשכח שזה הבית שלי" בגלריה גבירול, בונה דן אלון מספר סביבות מחייה, סביבות המזמינות את הצופה למבט בחייו הספק אמיתיים וספק מומצאים של אלון. חייו לא במובן האוטוביוגרפי סנטימנטלי אלא במובן החומרי הפרפורמטיבי, שכן עבור אלון הבית הוא מרחב פעולה, מרחב השראה, המקום הנוח ובה בעת מקום מעיק וחונק.

–

פיירברג זונה. צילום גוני ריסקין

–

גבריות גרוטסקית כמודל פיקטיבי ושקרי מופיע גם בעבודות קודמות של אלון, כפי שגילם בעבר בדמות הדיקטטור ובמיצב / מיצג "מכתב אל האב". אל נושא זה מתווסף רובד של זהות מזרחית בכלל וקשר לתרבות המרוקאית בפרט (מוצאו של אלון הוא בחציו מרוקאי), בין היתר בהשראת שהות של שבועיים בקזבלנקה במסגרת הרזידנסי השוויצרי SOUND DEVELOPMENT CITY.

–

בכניסה לחלל מקבלים את פניו של הצופה טקסט על קיר הגלריה "פיירברג זונה" ושיר מרוקאי המגולל את סיפורו של ילד שהוריו טבעו הבוקע מפח למחזור נייר – שניהם מרמזים לשורשיו של האמן: עיר הולדתו, נתניה ומוצאו העדתי. סממן נוסף לזהות מקומית מופיע כמאפיין בצבעי המיצב – כחול לבן (הטקסט על הקיר נכתב בכחול, על הרצפה שטיח לבן עם פסים כחולים) צבעי הלאום שמחברים בין הביורוקרטיה, למסורת ובין הרצפה לקיר. במיצב "מכבסים את הכביסה המלוכלכת" מציג אלון ריבוי מסמכים ותמונות תלויות על חבלי כביסה החוצה את החלל. "הכביסה המלוכלכת" מוצגת לראווה ופורשת את אהבתו האובססיבית לשמור מסמכים, מכתבים מחברי ילדות, הפניות רפואיות ותמונות (במקרה זה הינם של מתאבקים גבריים ושריריים) – אוסף דימויים שהמשותף להם הוא העיסוק באחווה גברית של שליטה וכוח.

– 

בעת הביקור בתערוכה בולט השימוש שעושה אלון בהומור ככלי לביקורת עצמית ועל האופן שבו אנו מתמודדים מול מסגרות מוסדיות (צבאיות, רפואיות ועוד). האם ההומור הוא כלי להתמודדות עם התסכול? האם הוא כלי כדי להציף את הבעיות איתן מתמודד ישראלי ממוצע, והאם אנו לוקחים את הצרות הללו ברצינות או שאנו שבויים שלהן?

– 

מכבסים את הכביסה המלוכלכת. צילום אבנר פינצ'ובר

–

השפה החזותית שאלון נהג להשתמש בה בעבר עברה שינוי: ההשתלטות על החלל המאתגר של גלריה גבירול במלואו, היה יכול ליצור כאוס חזותי, אולם  ישנו נקיון וסדר, תפיסת מרחב מיצבית מדויקת והתערבות מינימאלית בחלל. המראה פשוט, אך לא פשטני, ביורוקרטי אך אינו מעביר תחושה מייגעת של אינספור ממצאים. השיטוט בין ארבעת החדרים מעלה בצופה חיוך ואף מבוכה לאור חשיפה התכנים המוצעים לצופה המעמיק. אלון מבקש את זמנו של הצופה – הוא נדרש להאזין, לקרוא, לצפות במשחק כדורגל במרוקאית, לקחת את הזמן להישאב לעולם נרגני, טרחני ורווי הומור.

– 

קרני ברזילי

צלם: יאיר מיוחס