שאלון בנדיטקה עם אסי משולם
בתמונה: אסי משולם סלפי.
–
מחוץ לתמונה:
לפני כמה שנים עזבנו את תל אביב ואחרי עצירה סמלית בבת ים עברנו למושב בעמק חפר. אנחנו גרים באחיטוב יחד עם בננו ראם, ועם שלושת הכלבים שלנו וחתולה שהצטרפה לא מזמן. אין לנו מטע תפוזים אבל המושב שאנחנו גרים בו אחראי לשבעים אחוז מתצרוכת המלפפונים בארץ. ככה אומרים לפחות.
–
מה אתה עושה בימים אלה?
בימים אלה אני מרוכז בעיקר בארוע שזוגתי, טליה יונה קליגר, ואני עומדים לערוך ביום שישי הקרוב (18.3) במוזיאון ארצות המקרא בירושלים. אנחנו משתתפים בתערוכה שאצרה שם שירה פרידמן ומוצגת עד ה-3.4 ועשינו פרויקט מיוחד לכבודה, שבמסגרתו כתבתי שבע תפילות לשבעה אלים ואלות שפסלים שלהם מוצגים בתערוכת הקבע הארכיאולוגית של המוזיאון. טליה הלחינה את התפילות ובצעה אותן, וביום שישי נציג את הפרויקט בלייב – אני אדבר על הפרויקט, על השירים ועל המיתוסים שמאחוריהם, וטליה תבצע אותם על הבמה, יחד עם עוד כמה הפתעות.
חוץ מזה אני עוסק בכתיבתו של ספר חדש שיהווה המשך לפרויקט חיי שאני עסוק בו כבר למעלה מעשור, ומציג בכמה תערוכות נוספות, ביניהן במוזיאון על התפר בירושלים ובבית משה קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות.
–
–
הבן של מי אתה?
אמא זהבה נולדה בארץ, עם שורשים מרוסיה ומה שהיה צ'כוסלובקיה, אבא ישראל נולד במצרים. אבא שלי הנדסאי בניין ואמא גרפיקאית לשעבר (מהתקופה הפרה-דיגיטלית). אפשר למצוא את החיבה שלי לקליגרפיה עברית אי שם בשנות השמונים והתשעים, כשאמא הייתה כותבת בציפורן כל מיני דברים על בריסטולים בחדר העבודה. אמא של אמא שלי, אירה, הייתה שוחרת אמנות גדולה, וממנה קיבלתי את הספרים והמגזינים הראשונים שחשפו אותי לעולם הזה.
–
היכן גדלת?
גדלתי בקריות (קרית ים ואחר כך קרית חיים). תרבותית גדלתי בערבי שני בספינל, בעיר השנייה ובהארלם (מועדון מטאל ופאנק בנהריה). מוסדות שמן הסתם נחרבו זה מכבר.
–
היית מקובל?
בחוגים מסויימים.
–
עברות פליליות:
לא בכוונה.
–
פרסים:
זכיתי בכמה פרסים לאורך הקריירה. הפרס הכי משמעותי עד כה היה פרס שרת התרבות בשנת 2014.
–
אסי משולם. צילום יובל חי
–
התנדבות:
התנדבתי בזמנו בצבא, מה שאני רואה היום בעיקר כשגיאה מורלית ובזבוז זמן (של שני הצדדים). חוץ מזה אני לא מתנדב גדול, בעיקר מפני שיש לי מחסור מאד גדול בזמן פנוי. אז אני משתדל לפצות על כך בתרומות של עבודות אמנות, כמעט בכל פעם שאני מתבקש, ובעזרה כספית כשאני יכול.
–
השכלה:
למדתי אמנות וארכיאולוגיה לתואר ראשון, ולימודי מקרא לתואר שני, באוניברסיטת חיפה, שהיא הבית האקדמי שלי. כתבתי את התזה שלי על פולחן פיניקי, ואני ממשיך לעסוק במחקר מעת לעת, כאשר יש לי קצת זמן.
–
פרנסה:
אני מתפרנס מהוראה בעיקר, ומהרצאות שאני נותן בכל מיני הזדמנויות, חלקן קבועות יותר וחלקן פחות. אני נוהג להרצות באופן די קבוע במוזיאון תל אביב, במסגרת קורסים שהם נותנים לקהל הרחב. אני מלמד כבר כמעט עשור בבית הספר הגבוה לאמנות פרדס, אבל עיקר הפרנסה שלי מגיע מאוניברסיטת חיפה, שם גדלתי ושם אני גם מלמד כבר למעלה מ-15 שנה, בחוג לאמנות, שבראשו אני עומד בחמש השנים האחרונות.
–
–
הכי גבוה:
פעם איפשהו בדרום אמריקה גופי אילץ אותי לחרבן בשירותים מקולקלים שכבר היה בהם חרא.
–
הכי נמוך:
פעם איפשהו בדרום אמריקה גופי אילץ אותי לחרבן בשירותים מקולקלים שכבר היה בהם חרא.
–
הכי מרגיז:
ערלות לב וטמטום.
–
הכי מפתה:
טליה, מהרבה בחינות.
–
הכי דוחה:
כמעט אין דבר שדוחה אותי. אולי חוץ מלחרבן על חרא של מישהו אחר.
–
אהבה:
המשפחה כמובן.
–
–
קללה:
הבן שלי, בן 4, כבר אומר שיט. יש לו עוד הרבה מה ללמוד כי הרפרטואר שלי מאד גדול, אבל נדמה לי שזה בכל זאת אומר משהו על אבולוציה של קללות במשפחה.
–
מה חסר לך בחיים?
זה יישמע קצת שטחי, אבל בעיקר כסף. בכל התחומים האחרים הייתי אומר שאני די פריבילגי.
–
מה הבאת לנו?
כאן בלינק תוכלו להאזין לאלבום שלנו "קול תבנית-תפילות לאלים".
–
למה אתה עוסק במה שאתה עוסק?
מפני שהכישורים שלי מאד מוגבלים.
–.
מה מעסיק אותך מלבד יצירה?
כל מה שאני עושה נתפש מבחינתי כחלק מהיצירה, אבל כמובן שגידולו של ראם והאתגר שבלעשות את זה עם כמה שפחות נזקים לטווח ארוך, זה משהו שמעסיק אותי לא מעט.
–
מה הדבר שאתה הכי מחכה לו עכשיו?
האירוע ביום שישי כמובן. נשמח מאד שתבואו למופע שלנו.
https://ticketsoft.co.il/reservintres/secondStepMP.do;jsessionid=5E54497E92DD52AD7E5D3FEF682B6013
–
–
