מה את עושה בימים אלה?

אני עובדת על מופע משותף עם רפי בלבירסקי שנקרא "תבהלה" הבנוי בסגנון הספוק שואו – מופעים שרווחו בארצות הברית בחצי הראשון של המאה העשרים, במהלכם התרחשו על הבמה ארועים מפחידים כגון ביקורים של רוחות רפאים ומפלצות. אלה למעשה שתי הופעות נפרדות, שמשולבות זו בזו בק טו בק. אצל רפי מופיעים מנועי וישר שזזים ומנגנים מעצמם וצמחים טורפים שמשמיעים מוזיקה, ואני עוסקת במיתולוגיות אפלות שסובבות סביב האלה המפוקפקת נון וטקסי העלאת הקרבנות שנערכו לכבודה.

–

המופע יעלה השבוע פעמיים ב CCA, צדוק הכהן 2 תל אביב

ביום שלישי 15.7 וביום רביעי 16.7, בשעה 20:00.

כאן מתכרטסים

–

–

הבת של מי את?

ההורים שלי עבדו בעבודות שלא אהבו, יצאו לפנסיה ועברו מירושלים לתל אביב.

–

היכן גדלת?

בירושלים. עברנו דירות כל הזמן אז אין לי זהות שכונתית כמו לרב הירושלמים.

–

היית מקובלת?

בילדות היו כל מיני תקופות, אבל לפני חמש שנים עבדתי במחלקת אביזרים בטלוויזיה החינוכית (רגע לפני שהיא שבקה חיים) והעובדות במחלקה עשו עליי חרם לראשונה בחיי. זה היה הלם וכמעט מרגש מרב שזה היה משונה.

–

עברות פליליות: 

מה נחשב פלילי? אם יש על זה תיק? נלך על משהו קל: כשגרתי בברצלונה ולא היה לי כסף הייתי גונבת לפעמים ספרים וחומרים לעבודה משתי חנויות קבועות (שתיהן רשתות כמובן).

–

פרסים:

פעם זכיתי במאתיים יורו בהגרלת הלוטו של חג המולד, גם בברצלונה.

––

התנדבות:

לפני כמה שנים הצטרפתי לאמן יואב וייס שהפעיל עגלת תה בלילות בקריית המלאכה לטובת הנשים שעבדו בזנות, כששאר האמנים מקריית המלאכה רצו שהן ילכו משם. היינו מביאים קפה, תה, עוגות, ומנהלים שיחות לילה עם כל מי שהיה שם ורצה. לימדתי עברית בספריית לוינסקי. מדי פעם אני עושה סיורים בחינם למי שמגיע.

–

השכלה:

למדתי בחזותי בירושלים, ועשרים שנה אחר כך למדתי מאסטר בפרקטיקות מופע ותרבות חזותית במדריד. בשני המקרים לא קיבלתי תעודה.

–

פרנסה:

אני מספרת אצלי בבית. מדריכה סיורים בנווה שאנן ובתחנה המרכזית. מדי פעם מעבירה סדנאות. מתרגמת מספרדית. עשיתי גם עריכה לשונית ועוד אלף דברים. ולפעמים מגיע גם קצת כסף מהאמנות.

–

הכי נמוך: 

פעם ברגע של משבר עברתי לגור בים המלח לכמה חודשים. זה היה נמוך ומאושר.

–

הכי גבוהה:

הרגע שבו קורה שינוי, שמרגישים את התזוזה ממקום למקום או ממשהו למשהו.

–

נועה רשף, צילום מתוך ההופעה "תותחים קלים", בתערוכה "רודפי מדרכות" שאצרו עומר שיזף ויואב וינפלד באוהבים אמנות, אוקטובר 2021. צילום: דדי אליאס

–

הכי מרגיז:

שתלטנות ושתלטנים.

–

הכי מפתה:

ריחות שמרמזים.

–

הכי דוחה:

גם ריחות, אבל אחרים.

–

מה חסר לך בחיים?

חופש מוחלט בלי שום מגבלות.

–

אדם/מרצה שהכי השפיע עליך:

אני לא מושפעת בקלות. הייתה תקופה שז'אן ז'אנה העסיק אותי הרבה והשפיע באופן מסוים, בעיקר הספר "המדונה של הפרחים" וראיון מוקלט שעשו אתו קצת לפני שמת במוסד שבו גר.

–

אמן/אמנית שלא מספיק מוערכים בעינייך?

כמעט אף אמן פרפורמנס לא מוערך מספיק (חוץ אולי ממרינה אברמוביץ'). מביאה לדוגמה את האמנית הספרדית המצוינת Ana Matey.

–

למה את עוסקת במה שאת עוסקת?

כי זה עוזר לי לפענח את עצמי ואת מה שמסביב, ונותן לי לרגעים הרגשה של חופש, ושאני מצליחה למצוא את המקום שלי.

–

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

כנראה שכל מה שמעסיק אותי קשור גם ליצירה איכשהו. אני מתעניינת בשפות, בנסיעות, במקומות שלא הייתי בהם אף פעם, במורכבות שביחסים בין דברים.

–

מה הדבר שאת הכי מחכה לו עכשיו?

שהעולם הזה ישתנה כבר ודחוף.

–

קשה לאהוב:

אגרסיות.

–

קל לשנוא:

הנגאובר

–

–

 3> נועה רשף

–