איך נראה סדר היום שלך בעת זו?

אני בקצה תזזית: שתי תערוכות יחיד ושני ספרים בבת אחת. בגרמניה מוצגת תערוכה מקיפה שלי בקונסטווריין של הנובר, ששמה ״מדריך קפקא לחיים הטובים״. שם גם ראה אור הספר ״המהדורה הסטנדרטית של כל כתביו הפסיכואנליטיים של רועי רוזן״: ספר שכולו כריכות, במעין מחטף של כתבי פרויד. ובגלריית המדרשה בירקון 19 נפתחה התערוכה ״לוסי חולה / קעקועי מלחמת עזה״ – והושק ספר הפרוזה המאויר ״לוסי חולה״ (הוצאת פרדס). אם להתייחס למה שמוצג בארץ, אלה שני גופי עבודות שחשבתי שהם בלתי אפשריים, אבל גם אי אפשר היה להימנע מהם, בבחינת לא להקיא ולא לבלוע.

–

רועי רוזן, פרט מתוך התערוכה ״לוסי חולה / קעקועי מלחמת עזה״ בגלריית המדרשה.

–

״קעקועי מלחמת עזה״ מייצרת מבט פרגמנטרי ולא אחיד על המלחמה. אלה עבודות שחלקן קונקרטיות (למשל, ״שדה תימן״, דימוי רגל גדומה, מתייחס למתקן הכליאה והעינויים הישראלי, שהזוועות הראשונות ששמען יצאו בדיווח על מקרים יומיומיים של גדיעת גפיים בשל נמקים שנגרמו מאיזוק הדוק וממושך). דימויים אחרים מעורפלים יותר וחלקם עשוי להיות מוכל על שני איברי המתרס.

–

רועי רוזן, "שדה תימן" מתוך קעקועי מלחמת עזה, 60×40 ס״מ. 2024

–

״לוסי חולה״ הוא ספר שמשתמש בפורמט של דפי צביעה מלווים בטקסט בכדי לתאר מחלה קשה. גם הסייג רב השנים שלי מכתיבה אוטוביוגרפית וגם האופי הטראומטי של הנושא הרתיעו אותי, וגרמו ליצירה להימשך שנים, אבל אני מאוד שמח נרגש שהספר הזה הושלם. בגלריה, כל דפי הצביעה של הספר מופיעים על גבי ציור קיר באורך 25 מטר שנעשה על פיהם. הוא עוצב בידי האמנית אוריין יעקובי, ומומש במרתון של אחר-צהריים אחד בידי אמניות שהן סטודנטיות ובוגרות של המדרשה (ויש גם פינת צביעה וקריאה).

–

כריכת הספר "לוסי חולה" מאת רועי רוזן

–

כמה זה עולה לנו: 

הספר ״לוסי חולה״ עולה 98 שקלים, אבל באתר של הוצאת פרדס ובגלריית המדרשה אפשר לרכוש אותו ב-50:

https://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-965-541-515-5

–

הספר ״המהדורה הסטנדרטית של כל כתביו הפסיכולוגיים של רועי רוזן״ ניתן לרכישה באתר של המו״ל, דיסטאנץ (וגם בחנויות המקוונות) ב-28 יורו:

https://www.distanz.de/en/roee-rosen/the-standard-edition

–

את שני הספרים החדשים, ניתן גם להשיג ולרכוש בגלריה רוזנפלד

–

מה רצית להיות?

תמיד רציתי לכתוב ולצייר. אני זוכר את הקריאה בילדות כחוויה של התרחבות אל מעבר למציאות, כמו מרד מהפכני בגבולות ובמגבלות, והחוויה הזו, שהאמנות מרחיבה ומשנה את המציאות נותרה שרירה. והציור היווה אז סוג נוסף של מרד כנגד הבוז לחזותי וליפה שהרגשתי כילד שהם נתפסים בחברה הישראלית שהקיפה אותי כשוליים ונטולי חשיבות במקרה הטוב, וממש מפוקפקים במקרה הרע.

–

רועי רוזן, פרט מתוך התערוכה ״לוסי חולה / קעקועי מלחמת עזה״ בגלריית המדרשה.

–

עבירות פליליות:

ב-1942, כשהייתי ז׳וסטין פראנק, עצרה אותי המשטרה הבריטית לאחר בטענה שהתערטלתי בפומבי וניסיתי לתקוף את הצייר מרסל ינקו בערב פתיחת התערוכה ״אור במדבר ומאור לגויים״, בבית אוהל-שם בתל אביב.

–

פרנסה:

הוראה ואמנות

–

פרט מתוך מרתון צביעה בידי אמניות, סטודנטיות ובוגרות של המדרשה

–

הכי נמוך:

אני לא יודע מה ״הכי״ נמוך, אבל ההוויה הישראלית הידרדרה מאז השבעה באוקטובר באופנים שיש בהם שינוי פרדיגמטי של ממש, ולי לפחות עדיין קשה למלל או להבין עד הסוף את משמעויות השינוי הזה.

–

הכי גבוה:

טיפול מסור באנשים.

–

Roee Rosen, Lucy is Sick, Stand Up 2023

–

הכי מפתה:

חיוניות. והאוכל שבת הזוג שלי מכינה.

–

הכי דוחה:

אנשים שליבם גס באחרים.

–

Roee Rosen, Lucy is Sick, Holes 2024

–

מה חסר לך בחיים:

רוגע

–

מה הסוד האמנותי/מקצועי האישי שלך?

קשב לרגעים שבהם מתעוררת תגובה גופנית במהלך היצירה: צחוק, הזעה, מבוכה ולפעמים ממש פחד מכווץ בטן. זה יכול לקרות לנוכח רעיון מערער שצף פתאום, או צחוק בלתי נשלט תוך כדי ציור או כתיבה. מצד אחד, אלה רגעים שהגוף מסמן שאיזה גבול פנימי נפרץ, או לפחות נסדק, ומשהו חדש יכול לבקוע משם. מצד שני, אני צוחק בקול, לפעמים, תוך כדי כתיבה או ציור, ואני חווה את זה כפריווליגיה של עונג.

–

Roee Rosen, Lucy is Sick, Vicious Button, 2024

–

יוצר/ת שהפתיעו אותך לאחרונה?

שתי הפתעות שהיו לי בשנה האחרונה קשורות בספרות. ״קעקועי מלחמת עזה״ הוזמנו עבור תערוכה באוסטריה שנקראה ״Horror Patriae״ (אימת המולדת), במסגרת פסטיבל סטיירישר הרבסט, והוצגה שם סדרה של תמונות מביתו של אחד הסופרים האהובים עלי, תומס ברנהרד, שצולמו מייד לאחר מותו. הפרוזה של ברנהרד היא גוף הספרות שהכי מזכיר לי סגנון מוזיקלי; כל ספר הוא יחידה רציפה, עם שימוש בחזרות שמייצר תחושה של אובססיה; ואם מדובר בקונטרפונקט, הציר שסביבו חג התוכן על פי רוב הוא שנאה יוקדת לתרבות האוסטרית, שמוצאת אצל ברנהרד ביטוי אלים, סרקסטי ופואטי, מושלם. אבל הצילומים מגלים שבביתו פנימה ברנהרד יצר לעצמו מין גירסה מזוקקת של ה״היימט״ האוסטרי: רובי ציד, מגפיי, נעלי בית, פרטי ריהוט מסודרים מוצגים לראווה וסדורים כמעט כמו בבית בובות – מעין קריקטורה בחיים הממשיים על לאומנות אוסטרית שורשית, מיצב טוטלי ותיאטרלי מדהים וביזארי במובן העמוק.

–

פרט מתוך תצוגת הבית של תומס ברנהרד. צילום: Hertha Hurnaus

–

ההפתעה האחרת של העת האחרונה היתה עבורי ספר המסות הנהדר של תהל פרוש ״סיבות להישאר.״ זה ספר שבמוקד המבט שלו הסדר הקפיטליסטי הרומסני בו אנו חיים, ובמיוחד ביטויי הנדל״ן שלו, ביחס למנעד רחב של נושאים, רעיונות ורגשות, וזאת בהומור חריף ובבהירות ללא פשרות. הציוויים הכלכליים האלימים מוליכים ממבט חברתי רחב אל הפסיכולוגי והפרטי, מנעד שמוליך ממשבר הגבריות שפרוש משרטטת תחת השם ״טסטריה״ (סינדרום שנגזר מהאשכים כפי שההיסטריה שהפסיכאטריה במאה התשע-עשרה ייחסה לנשים נגזר מהרחם), ועד למאמר נוגע מאוד ללב על מות אביה.

–

כריכת הספר של תהל פרוש

–

את מי הכי היית רוצה לפגוש עכשיו?

את הבן שלי שאינו בארץ.

–

מה החלום הבא שלך?

באמנות ובקולנוע תמיד נפגשים באנשים ששואלים ״על מה אתה עובד עכשיו״, ואני באחד הרגעים האלה, שבהם התשובה המביכה היא ״כלום״.

–

רועי רוזן, "ניצחון מוחלט" מתוך קעקועי מלחמת עזה, 60×40 ס״מ. 2024

–

פתגם לחיים:

הדבר היחיד שעולה לי הוא המשפט על המצבה של מרסל דושאן: ״אלה תמיד האחרים שמתים״.

–

רועי רוזן, "מעבר לאשמה" מתוך קעקועי מלחמת עזה, 60×40 ס״מ. 2024

–

רועי רוזן 3>

צילומים: גוני ריסקין

–

״לוסי חולה / קעקועי מלחמת עזה״ אוצר: גלעד מלצר

עד 18.01.25 בגלריה של המדרשה, הירקון 19 ת"א

ג'-ה' 13:00-18:00 | ו'-שבת: 10:00-14:00 

–