בתמונה: רחל ששפורטה. צילום: ורד נסים

–

מחוץ לתמונה: אמא לבת, בזוגיות, גרה במרכז תל אביב.

–

מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

לא חלמתי. התגלגלתי עם החיים.

–

מה את עושה בימים אלה? איך נראה סדר היום שלך בעת זו? 

עובדת המון שעות על התערוכות הנוכחיות והבאות. מקיימת שיחי גלריה, פגישות בתערוכות עם קבוצות, ביקורי סטודיו, סיבובי תערוכות בסופי שבוע. הרבה חשיבה ומחקר, והרבה ניסיון לתמרן בין עבודה לבין חיים אישיים.

–

כרגע מוצג בגלריה העירונית ברמת השרון מקבץ התערוכות "זנב לא שוכח" , תערוכות יחיד של האמנים שי אזולאי, טסי כהן-פפר ושירלי בר-אמוץ. אחרי שני מקבצים קשים, שעסקו בשבריריות החיים ובאובדן, רציתי תערוכה קצת יותר שמחה, פחות קודרת. 3 האמנים מציגים יצורים דמיוניים או סמי דימיוניים – יצורי נפש שהם בבואה להלכי רוח, זכרונות, געגועים, חרדות וכיו"ב.

–

שי אזולאי, פרט מתוך תערוכתו בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון. צילום דניאל חנוך

–

במקביל, נפתחה תערוכה חדשה במוזיאון הגיאולוגי, תערוכת צורפות בשיתוף עם מכללת שנקר. זו תערוכת מחווה לפרופ' דנית שטרן שוקן, מאבני היסוד של עולם הצורפות בארץ. התערוכה באוצרות אורחת של יעל אוליאל, נוי אלון ודניאלה שריה.

–

איך את חווה את הימים האלה, כאדם וכיוצרת?

מחכה לשינוי ולימים טובים יותר. מנסה לשמור על אופטימיות ולקוות שנצליח לבנות כאן מציאות שפויה מחדש. קשה להתעלם מהדאגה לעתיד הדמוקרטיה על כל ההשלכות של העניין. אני משתדלת לא לתת לה להשתלט עליי. שומעת פחות אקטואליה.

–

כאוצרת מתערבבים אצלי תמיד הממד האישי והממד הקולקטיבי. אני לא מחפשת לעסוק ישירות במציאות היומיומית, אבל כנראה שהיא תמיד נוכחת ברקע ומשפיעה על הבחירות והרגישויות שלי.

–

קללה מועדפת? (כן, אנחנו שואלים)

ססמק

–

טסי כהן-פפר, פרט מתוך תערוכתה בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון. צילום דניאל חנוך

–

הבת של מי את?

ההורים שלי הגיעו ממרוקו הספרדית. אמא נולדה במלייה שבספרד ואבא בטטואן שבמרוקו. ההגירה לארץ הייתה עבורם חוויה קשה וכואבת, במיוחד עבור אמי, שלא ממש התערתה כאן עד סוף ימיה. אפילו עברית היא לא ממש דיברה.

–

כשאני נוסעת לספרד ושומעת שתי נשים מבוגרות משוחחות, אני מיד נזכרת בדודות שלי – באותה ספרדית מתגלגלת וחיננית, במראה, במחוות הגוף. ואז לא תמיד ברור לי לאן אני שייכת יותר: קצת לכאן וקצת לשם. כנראה שלזה קוראים שורשים.

–

ההורים שלי היו הפכים גמורים. אני דומה לאמא במראה ולאבא באופי. מאמא ירשתי אולי את האהבה לאסתטיקה ולטעם טוב, ומאבא את הישירות.

–

מה היית אומרת היום לילדה שהיית פעם?

תחלמי.

–

היית מקובלת?

מאוד. הייתי מאוד חברותית.

–

השכלה:

תיכון בפנימיית בויאר, ירושלים  (לטוב ולרע)

תואר ראשון בתולדות האמנות ובחינוך (העברית)

תואר שני במנהל חינוכי (העברית)

לימודי אוצרות ומוזיאולוגיה (אצל מוטי עומר אונ' תל אביב)

לימודי גימולוגיה, תורת אבני החן (כשהגעתי למוזיאון הגיאולוגי. אלו היו הלימודים הכי מעניינים שהיו לי)

–

שירות משמעותי/התנדבות (בכלל בחיים):

בצבא שירתי ב־8200. מעבר למשמעות של השירות עצמו, הרגשנו אז שאנחנו עושות בדיוק את אותם התפקידים כמו הגברים סביבנו.

–

אחד המקומות המשמעותיים ביותר שעבדתי בהם היה יד ושם, בתקופה שבה הוקם המכלול החדש של יד ושם. העבודה באגף המוזיאונים בהובלתה של יהודית קול-ענבר הייתה חוויה יוצאת דופן עבורי. אני ניהלתי אז את אוסף האמנות. חלק גדול מהעבודה היה ניסיון לאתר עוד סיפור, עוד יצירה, עוד פיסת מידע — לפני שהם ייעלמו. לא פעם זו הייתה ממש עבודת בילוש נגד הזמן.

–

פרט מתוך הצבה במוזיאון הגיאולוגי. צילום אסף אופק

–

בתוך זה פגשנו סיפורים אנושיים מטלטלים: ניצולת שואה שכילדה הוציאה לטיול את כלביו של קצין האס־אס פליקס לנדאו, שבביתו צייר ברונו שולץ את ציורי הקיר המפורסמים. במקרה אחר ניסינו לאתר ציורים של שרלוטה סלומון ממקומות שונים בעולם – ציורים אשר נמסרו לנערות שהתגוררו איתה במקום המסתור בדרום צרפת.

–

מה אנשים יופתעו לגלות עליך?

כמה בלגן יש לי בארון הבגדים.

–

מה הבאת לנו: 

סדנת אמייל עם שירלי בר-אמוץ, בסטודיו "תכשיט" בקיבוץ מעברות. בסדנא מכירים ומתנסים בטכניקת האמייל החם, עובדים עם אבקות זכוכית צבעוניות שמתיכים בתנור בטמפ' גבוהות. לומדים, נהנים, מתאהבים במדיה ויוצאים עם תכשיט/אובייקט.

–

כמה זה עולה לנו: 5 שעות סדנה. מחיר: 650 ₪.

–

שירלי בר-אמוץ, פרט מתוך תערוכתה בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון. צילום דניאל חנוך

–

מה הסוד המקצועי שלך?

יסודית, סקרנית וחקרנית. אני אוהבת לחפש הקשרים לא צפויים ולחבר בין עולמות שלא תמיד נפגשים.

–

מהי אהבה עבורך?

חברות טובה. כל השאר משתנה עם השנים.

–

יוצר/ת שהפתיעו אותך לאחרונה?

בשנה האחרונה הייתי אמורה לנסוע לפריז, ואחד הדברים שחיכיתי להם במיוחד היה הביקור בתערוכה של דיוויד הוקני שהוצגה אז בעיר. בעקבות מתקפת החות'ים הטיסה בוטלה, ואיתה גם התערוכה מבחינתי. מאז הוקני הלך לעולמו, ועכשיו אני רוצה לראות תערוכה שלו אפילו יותר.

–

דיוויד הוקני ז"ל, פרט מתוך תערוכתו בפריז

–

ספר/י על כישלון מפואר: הלכתי לרקוד ריקודי בטן. זה לא ככ הצליח לי.

–

את מי היית הכי רוצה לפגוש בעת זו ולמה?

את ההורים שלי ז"ל לארוחת ערב אחת ארוכה. יש לי עוד הרבה שאלות שלא הספקתי לשאול.

–

מה החלום הבא שלך?

להמשיך ליצור תערוכות שנוגעות באנשים באמת. במקביל לפנות יותר מקום לחיים שמחוץ לעבודה.

–

שי אזולאי, פרט מתוך תערוכתו בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון. צילום דניאל חנוך

–

פתגם לחיים: אין לי פתגם אבל מנסה לראות את הצד הטוב בדברים.

–

3>  Rachel Sasporta

–

פרט מתוך הצבה במוזיאון הגיאולוגי. צילום: אסף אופק

–

פרטים נוספים:

המוזיאון הגיאולוגי

גלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון

"זנב לא שוכח" בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון

–

–