שאלון בנדיטקה עם רקפת וינר עומר
בתמונה: רקפת וינר עומר. צילם עודד לבל, בתערוכה ״זיעת זהב״ בגלריה רו-ארט, אפריל 2022.
–
מחוץ לתמונה:
~ בן יחיד, תומי. ילד טוב וחמוד שרק יצא לעצמאות בשנה האחרונה והתחיל לעבוד ולגור. הוא בא לפתיחה ומאד שימח אותי בזה.
~ בת זוג, אהבת חיי, אפרת שהיתה נהדרת בתקופה התת קרקעית של העבודה על הציור בה הייתי מעט בבית. שלושת ילדיה שקצת יותר קטנים ויותר בסביבה, באים וחוזרים. ו-2 כלבים תל אביבים קימי ולוצ׳י. האחת מקבלת פרוזק והשני שמן קנביס. ולמרות זאת הם לא יודעים לשבת יפה בבית קפה.
–
מה את עושה בימים אלה?
פתחתי את תערוכת היחיד ״ זיעת זהב״ ערב לפני סדר הפסח בגלריה רו-ארט באוצרות שלומית ברויר ( האוצרת הנפלאה ) התערוכה פתוחה, בואו לראות!! ואני עושה הגהות אחרונות לקטלוג (ספר אמנית) שיצא לקראת הנעילה בעיצוב של נועה שורץ הנהדרת.
זה אולי נשמע קצת לקלקי לאמר על כולם שהם נהדרים ונפלאים אבל אני מצליחה להקיף את עצמי באנשים מעולים. עדינים, נבונים ומוכשרים. אז לשאלה מה אני עושה- מתאוששת. העבודה על התערוכה שכוללת ציור אחד ענק היתה קשה. עוד נהדר אחד, הוא ערן בריל האסיסטנט שלי שעזר לי מאד בצד הטכני. העבודה היתה פיזית מאד, ראיתי מעט אור יום ואמרתי איזה יום היום לחברה כשעליתי לרגע מהסטודיו התת קרקעי מעל לפני האדמה. מילא ששכחתי מה זה יוגה, נראה לי שכחתי איך לנשום. אני מתאוששת, נושמת קוראת. ומתחילה להסתער על הדברים הבאים. לקטלוג תהיה מהדורה מצומצמת, ממוספרת וחתומה בקופסא שתכלול תחריט אז הסטודיו חזר לתפקד כבית דפוס/סדנת תחריט. ויש לי תערוכת יחיד קטנה יותר ומינורית של עבודות על נייר מתוכננת לחורף אז גם עליה אני כבר מתחילה לעבוד.. וכמובן שגם ציור בקנה מידה כמו שציירתי בתערוכה הנוכחית מבקש המשך.
–
פרט מתוך ״זיעת זהב״. 320-835 ס"מ. שמן ספריי דיו ,עט טוש דיו תעשייתי פיגמנט ועלי זהב על בד (220-160) צילם עודד לבל.
–
הבת של מי את?
הבת של רבקה׳לה ויהודה. יועצת חינוך וטכנאי.
–
היכן גדלת?
בתחילת הקריירה שלי קראתי לעצמי האשכנזיה מהפרוורים כי גדלתי במה שדנה לב לבנת קראה לו ראשון הקלאסית.
–
היית מקובלת?
ואו לא. הייתי ילדה חולמנית סלש מרדנית ורציתי מה שאני עדיין די רוצה רב הזמן- שיעזבו אותי ויניחו לי לחלום ושלא יהיו סביבי אירועים פוגעניים וגזעניים.
מבוגרים קצת בחשו בכל העניין וזה לא היה להיט. בכלל אני לייט בלומר, הילדות שלי היתה מבחנתי חנוקה וככל שהזמן עובר החיים שלי משתפרים. מניחה שתהיה אסימפטוטה, אבל עד כה הזמן לטובתי.
בעניין מקובלות חברתית. מסכנים קצת ילדים שיושבים בכיתות סגורות לעוד הרבה שנות ילדות, ומתקבעים באיזה היררכיות חברתיות שאני לא בטוחה שלא מעניינות יותר את המבוגרים שמסתכלים עליהם ושישאלו אותם בעוד חמישים שנה איך הם הוגדרו אז. מבאס קצת.
–
עברות פליליות:
סורי, חננה.
–
פרסים:
מזמן לא קיבלתי .זקוקה לאחד באמת.
2011 – פרס מירון סימה לציור.
2008 – עידוד היצירה של משרד התרבות.
––
התנדבות:
עבדתי יותר מעשרים שנה כמטפלת באמנות, בעיקר עם ילדים בסיכון על הספקטרום האוטיסטי ועם בעיות וקשיים מגוונים. אין לי איווי או צורך להמשיך לעשות את זה לא מקצועית ולא התנדבותית. מרגישה שכבר תרמתי. ומתקמצנת מאד על הזמן בסטודיו ולמעשה גם בלהיות אמנים ולייצר אמנות יש התנדבות מסוימת. זו אמנם התנדבות לעשות מה שמאד רוצים לעשות ממילא והעזרה שציור נותן לעולם הרבה יותר אמורפית מאוכל שאפשר להגיש לאדם רעב. אולי אחרי תקופת צינון, של עוד לא מעט שנים, יוולד אצלי מחדש צורך או רצון להתנדב.
–
השכלה:
תואר שני בבצלאל, לימודי תעודה במדרשה, לימודי תעודה בטיפול באמנות, BA פסיכולוגיה קולנוע באוניברסיטת ת״א ולימודים לא פורמאלים כל הזמן (כמו קבוצות קריאה של פרויד ולאקאן , קריאת האליאדה וכיוצ"ב).
–
פרנסה:
אני בעיקר אשה מוחזקת. עבודות שנמכרות עוזרות לממן פרויקטים וקצת פנסיות עתידיות מהרבה שנים של עבודה כמטפלת וגם משנים שלימדתי אמנות במכללת ספיר.
–
הכי גבוהה:
להתמתח ביוגה. זה אשכרה עוד כמה סנטימטרים.
–
הכי נמוך:
גיל ההתבגרות.
–
פרט מתוך ״זיעת זהב״. 320-835סמ. שמן ספריי דיו ,עט טוש דיו תעשייתי פיגמנט ועלי זהב על בד( 220-160) צילם עודד לבל.
–
הכי מרגיז:
התחרות צמודה.
–
הכי מפתה:
אני ממש עונה להגדרה של הסמינר העשרים של לאקאן בעניין של ״מה רוצה האישה״. אני מתפתה בקלות. אוהבת אוכל, יין, בגדים, נעלים, צבעי שמן של הביוקר. עלי זהב.
–
הכי דוחה:
חולדות. היתה תקופה כזו בסטודיו. בא למות. האסיסטנט הגאון שלי פתר את הבעיה ביום וחצי בשיטות פשוטות וחכמות שזה מטורף (לתקוע מכחול בדלת מסוימת שהם כנראה היו נכנסות מתחתיה כשלי לא היה מושג מה עושים).
–
מה חסר לך בחיים?
תערוכה מוזיאלית רצינית. מתחילה להשלים עם הרעיון שיתכן שזה לא יקרה בסוף בכלל ושאם זה יקרה זה יהיה טו ליטל -טו לייט.
–
מה הבאת לנו?
ציור ענק בגלריה רו-ארט, ספר אמנית שבתנור, שנשיק בשיח גלריה בנעילה ב- 21.5. סדרה של תחריטים שתצורף למהדורה מצומצמת של הקטלוג ויין טעים..
–
מראה הצבה. מאיה במברגר האוצרת של גלריה רו-ארט מסתכלת על הציור "זיעת זהב" שמוצב בגלריה (8.35-3.20 מ׳). צילום רמי צלקה.
–
כמה זה עולה לנו?
העבודות שלי מכסות טווחים גדולים של מחירים. מהציור כולו בגודל 835*320 ס"מ שנבקש עבורו- 150,000 ש"ח. עד ציורים בגדלים בינונים וקטנים (32,000-10,000). ועד ציורים קטנים, תחריטים וקרמיקות במחירים חביבים ביותר.
–
אדם/מרצה שהכי השפיע עליך:
היתה במדרשה לאמנות בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת גוורדיה גברית משובחת שהחתימה לעד את הבחירה שלי באמנות בהשפעות. עדו בראל, אליו מיענתי חוזה חד צדדי שכתבתי ב1999 שמבטיח להמעיט במילים ולהתחיל לצייר מתוך קרבה והליכה בדרכו. רועי רוזן, שהיה צד ג׳ בחוזה הזה והיה אהוב מאד והשפיע עלי מאד, גיא בן נר, יאיר גרבוז. בתואר השני של בצלאל הצטרף אליהם נחום טבת שהוא מורה בחסד. לצערי הכוח של הבחירה באמנות (בגיל טיפה מבוגר) היה כה חזק ומעוור ולא השאיר לי בחירה לכוון את השפעותי באופן יותר מודע מווסת ופמינסטי לאמניות נשים, למרות הערכתי העמוקה לאמניות שמצליחות בזה.
–
אמן/אמנית שלא מספיק מוערכים בעינייך?
יש לי תשובה ברורה ומפורטת אבל אני לא בטוחה שזה לא יביך את האדם הנדון יותר מירים לו/לה. באופן כללי אומר שציור עכשווי לא מוערך כאן מספיק. ושהסצנה המקומית מעט שמרנית.
–
למה את עוסקת במה שאת עוסקת?
אצטט את אחד ממורי המשפיעים, יאיר גרבוז: ״כי אם לא הייתי מציירת זה היה יותר גרוע״.
–
מה מעסיק אותך מלבד יצירה?
פסיכואנליזה, קריאה, יוגה, מוזיקה החיים עצמם ויין.
–
מה הדבר שאת הכי מחכה לו עכשיו?
ליציאה לאור של ספר האמנית שעבדתי עליו עם נועה שורץ, ואח"כ להתחלת עבודה איתה על קטלוג תחריטים, שזו התוכנית שלנו לשנתיים הבאות.–
–
מראה הצבה, "זיעת זהב", צד אחורי. גלריה רו-ארט. צלמים עודד לבל ורמי צלקה.
–
קשה לאהוב:
לא כ"כ קשה לי לאהוב.. טובה בלאהוב אנשים וגם דברים וגם ציור.
–
קל לשנוא:
גזענים.
ועל המדרכה בתל אביב: קורקינטים.
–
