בתמונה: שרון קנטור. צילום: גיא פיטשון.

–

מחוץ לתמונה:

ארבע התרנגולות שלי וככלל הנסיון לאזן בין הטבע לתרבות. החיות והצמחים דורשים שקט, התבוננות, עבודה ללא צופים, סבלנות. העשיה התרבותית והתקשורתית היא תמיד רחש, בחש, דיסטורשן ואגו.

–

מה את עושה בימים אלה?

אני מגישה את מגזין הבוקר של "כאן תרבות" – שלושה שיודעים; אני מבקרת ספרים ב 7 לילות, אני מנגנת, אני אוצרת ומפיקה ארועי מוסיקה אלטרנטיבית בכרכור. כאן ועכשיו מקדמת את "אלטרנדיב", מתחם המוסיקה של פסטיבל דרך הנדיב – ויקאנד מלא בהופעות אלטרנטיביות, בחינם, בפרדס חנה כרכור. זו הפקה משוגעת, קנה מידה היסטרי, והכל בחינם – גם העבודה. הקהל מוזמן להציע גם מנדיבות לבו באוכל ומשקה.

–

–

–

הבת של מי את?

הורי שניהם ילידי הארץ. אבי מורה למתמטיקה, אמי היתה מורה לתיאטרון ועבדה בהסתדרות. הצד של אמא ממקימי קיבוץ גת, ליד קרית גת. הצד של אבא ממקימי תל אביב. תל אביבים שורשיים וקיבוצניקים הם למעשה האוכלוסיות השנואות ביותר בישראל היום. אני משתאה למחשבה על מה שסבא וסבתא שלי עשו, כמה הרפתקנים הם היו. יש מרחק גדול, אינסופי כמעט, בין המילה "פריבילגי" למה שהם עברו ולמה שהם ויתרו עליו.

–

היכן גדלת?

תל אביב.

–

היית מקובלת?

היו לי חברות וחברים והייתי בעניינים שלי, רוב הזמן, או שקראתי. לפעמים הסתבכתי עם מלך ומלכת הכיתה ואולי, כשאני חושבת על זה, אולי מעולם לא סלחתי להם.

–

עברות פליליות: 

שמאלנית זה נחשב?

–

פרסים:

פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם על "זנב", נובלה שכתבתי ב 2001 והוצאתי ב 2019 בהוצאת "לוקוס".

––

התנדבות:

אלטרנדיב זו וואחד התנדבות, אבל אני מתנדבת על בסיס יומיומי בחוגים שיכולים להיעזר בשירותיי.

–

הכי נמוך: 

אין מקום לזה בדף. רוקנרול, כאורח חיים, כולו נמוך למדי. נמוך טוב.

–

הכי גבוה:

שיעורי המבוא במדרשה לאמנות. כל העולם שוקק, קודח, רודף ורדוף – ואני בפנים, בחושך, רואה שיקופיות של יצירות מימי הביניים.

–

הכי מרגיז:

הטלפון.

–

הכי מפתה:

פרישה.

–

הכי דוחה:

דגים בצלחת, בצל חי, אינסטגרם.

–

מה חסר לך בחיים?

זמן, תחת, אגו. זמן ליצור או לכתוב יצירה ארוכה. תחת להצליח לשבת על זה לאורך זמן. אגו כדי להאמין שזה בסדר, שזה מותר. שלא תמיד צריך לעבוד בשביל אחרים, בהזמנה.

–

מה הבאת לנו:

ליין אפ משובח!!–

–

כמה זה עולה לנו:

כרטיס משפחתי חינם ל"אלטרנדיב", פסטיבל דרך הנדיב.

–

אמן/אמנית שלא מספיק מוערכים בעינייך?

ישראל ואמנות אלטרנטיבית לסוגיה זה סיפור שנגמר. אולי מעולם לא היה. אמנים בכל הסוגות חיים מקרנות, ממילגות, מתוכניות שהות-אמן, מפרסים. יש אנשים שמתמחים בזה, בלדלג מפרס לפרס, ממענק למענק. אבל קהל אמיתי ושיח תרבותי אמיתי – אין. יש רק מרכז ומסחרה, ומדי פעם מישהו לוקח משם ביס.

–

למה את עוסקת במה שאת עוסקת?

מוסיקה וספרים נתנו לי הכל, אני מנסה להחזיר.

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

הרצון לא ליצור, להיות בשקט.

–

מה הדבר שאת הכי מחכה לו עכשיו?

אני יותר טיפוס שחרד מאשר טיפוס שמחכה. בגדול נדמה לי שאני מחכה שמשהו יסתדר. ציפיה מטופשת, כמובן. אסתפק גם בהליכה לאור ירח ושכשוך רגליים במים.

–

זה צילום שלי מהשבוע שעבר בגן שמואל כשאמרתי שכשהכל יגמר אני אחזור לצלם ולא אדבר יותר עם אף אחד 🙂

–

פתגם לחיים:

אם יש צרעה בחדר, אני מעדיפה לראות אותה.

–

הצטרפו לאיוונט 3>

–