בתמונה: תמר שפר. צילום גד שפר.

–

מחוץ לתמונה:

ספסל שמשקיף לים.

–

מה את עושה בימים אלה?

בדיוק סיימתי להקים את תערוכת היחיד החדשה שלי בסדנאות האמנים בירושלים. שם התערוכה "מרכז העיר פינת לב הבית", היא נאצרה על ידי עירית כרמון פופר ותיפתח ביום שישי 10.3.

–

זהו מיצב מותאם מקום שנפרש על חלל כל חלקי הגלריה ואף בויטרינה גדולה שמקבלת את פני הבאים. אני ממשיכה בו את העיסוק שלי בטשטוש הגבולות בין תחומים ובנזילות המושגים שאני חשה שמתרחשים סביבי. המציאות הופכת עבורי יותר ויותר קשה להתמצאות ופיענוח. התערוכה היא מיפוי של תחושות אלו באמצעים ויזואליים ובמונחים של מקום אל תוך הגלריה. בחלל הגלריה מוצבים מספר "אתרים" עם סימני היכר השאולים ממספר עולמות שונים. הם מוכרים וזרים בו זמנית ומסרבים להגדרה מוכרת וחד משמעית אחת. תוך כדי עבודה על התערוכה והתפתחות הדיאלוג המאוד פורה עם עירית כרמון פופר נוכחתי לדעת שתחושות אלה שלי משותפות לעוד אנשים ואף ללא מעט חוקרים.

–

במהלך העבודה יצא שנתקלתי בסיפוריו של אתגר קרת שעסקו ממש בנושאי התערוכה שלי, ליוו אותי תוך כדי עבודה, ואף דייקו אותה. לשמחתי הרבה, בקטלוג שמלווה את התערוכה כלול סיפור שלו שטרם ראה אור ובמרכזו אותה תופעה של חיים בתוך חידה. 

יש משהו מנחם בלגלות שהחוויות שלי לא מאוד מקוריות. 

–1

–

הבת של מי את?

שני הורי עלו לארץ כבני נוער ללא משפחה, כל אחד בנסיבותיו הוא, ערב מלחמת העולם השניה. אמי הגיעה מפולין ואבי מרומניה. אמי היתה גננת מחוננת ואשה חכמה במיוחד ואבי היה מכונאי יפה תואר עם ידי זהב. קיבלתי משניהם כמה תכונות טובות וכמה פחות משובחות. שניהם היו אנשים מאוד מאוד ישרים שיודעים להבחין בין עיקר לטפל. הם האמינו בתמימות אין קץ ברעיון הציוני ואני שמחה שהם לא רואים את שמתרחש כאן עכשיו.

–

היכן גדלת?

גדלתי ברחוב חמוד ביותר בהרצליה. היתה בו כיכר קטנה שניקזה אליה את כל ההפעילות החברתית הענפה של ילדי הרחוב. עד היום אני מחסירה פעימה כשאני עוברת בסביבה אף כי הכל נראה שונה לחלוטין. זוכרת בחיבה רבה את הרחוב, את הים, את הגלידה של אריה ואת נר הלילה החופי.

–

היית מקובלת?

מספיק מקובלת.

השכלה: 

יש לי תואר ראשון במדעי המחשב מהטכניון, וזה היה תחום העיסוק הראשון שלי. שנים רבות אחר כך למדתי מספר שנים במסלול אישי במדרשה לאמנות בבית ברל, ולאחר מכן, לפני כ 11 שנה, קיבלתי תואר MFA מאוניברסיטת חיפה. אני עוסקת באמנות מאז.

–

פרנסה:

עבדתי שנים רבות בתעשיית ההייטק. מאז שסיימתי MFA אני עובדת הרבה ולא מתפרנסת.

–

התנדבות:

התנדבתי כמה שנים במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בחיפה. הגעתי עם מודעות גבוהה לנושא אך שם הבנתי עד כמה פגיעה מינית היא פגיעה רב מערכתית. היא משפיעה על כל תחום בחיים.

–

תמר שפר, פרט מתוך התערוכה "מרכז העיר פינת לב הבית". צילום יעקב ישראל.

–

הכי נמוך: 

התנשאות.

–

הכי גבוה:

הקשבה ופעולה, לעיתים תוך סיכון, למען אנשים אחרים.

–

הכי מרגיז:

מניפולציות. והתחבולה של שימוש בכלים דמוקרטים כדי לפעול נגדה.

–

הכי מפתה:

יופי.

–

הכי דוחה:

שפת הגוף של ביבי.

–

הכי אינטימי:

אהבה רבת שנים.

–

מה חסר לך בחיים?

זמן.

–

מה הבאת לנו:

אדויל (Advil). פרט מתוך עבודה בתערוכה הקרובה.

–

תמר שפר. "אדויל", פרט מתוך תערוכה "מרכז העיר פינת לב הבית". צילום אמנון יוהס

–

אדם/מרצה שהשפיע עליך?

אורי קצנשטיין כמורה ו- Ann Truitt. אני מאד אוהבת את העבודות שלה אבל הקריאה ביומן שלה Daybook היא ההשפעה הגדולה שלה עליי. היא עוסקת בו בהתמודדות שלה כאמנית בעולם גברי מאוד, בנחישות להמשיך ולעשות אמנות למרות כל הקשיים, בידיעה ובאמונה שהיא נועדה לעשות אמנות גם נוכח ביקורות קשות, ובשילוב של כל אלה עם היותה אם.

–

למה את עוסקת במה שאת עוסקת?

שאלה שהצלחתי סוף סוף להפסיק לשאול את עצמי. ב 2019, הייתי ברזידנסי במעבדה של שרון תובל. במשך 3 שבועות הקמתי שם מיצב שהיה מבוסס על עבודות וחפצים. חלק מהחפצים נאספו מסביבת המעבדה. ליד המעבדה יש מספר חנויות שמוכרות אופנועים. באחד הימים הגיע בן זוגי למעבדה כשבידו אריזת קרטון של אופנוע. על האריזה היה כתוב באיטלקיתPura Passione . תשוקה טהורה. זו היתה ממש הארה. לא שבתי מאז לעסוק בשאלה.

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

המצב בארץ (שמחק את המחשבות על משבר האקלים) ונכדותיי.

–

מה הדבר שאת הכי מחכה לו עכשיו?

וואו, כמה דברים. גם וגם. חלקם סותרים.

מחכה לקום בבוקר ולהבין שההפיכה המשטרית היא סיוט שחלף. אין חשוב מזה.

מחכה להפוגה. לאי עשייה. לבהייה.

מחכה להיכנס לסטודיו נקי וריק ולעבוד בלי דדליין.

מחכה להיכנס לסטודיו נקי וריק ולעבוד על עבודה חדשה לקראת תערוכה קבוצתית ביולי.

–

פתגם לחיים:

לא בדיוק פתגם. ציטוט מדבריו של ריינר מריה רילקה על אהבה ונישואין (זה תרגום חופשי מאוד שלי מאנגלית. הלשון הרב המגדרית היא שלי ואני לא יודעת אם רילקה היה מקבל אותה. מקווה שבסדר):

"…אולם, משמקבלים את העובדה שאפילו בין שני האנשים הקרובים ביותר ממשיכים להתקיים מרחקים אינסופיים, יכולים להתפתח חיים נפלאים זו/זה לצד זה/זו אם הם מצליחים לאהוב את המרחק ביניהם, מרחק שמאפשר להם לראות זו/זה את זה/זו שלמים, ולנגד שמיים גדולים."

–

תמר שפר, פרט מתוך התערוכה, מרכז העיר פינת לב הבית. צילום יעקב ישראל

–

הצטרפו לאיוונט

תמר שפר  3>

–