30.04 – 28.05

 "דיו לבנה"

– 

"היא איננה 'מדברת' אלא זורקת את גופה לחלל האויר. היא ממחישה באופן גופני את מה שהיא חושבת, היא מסמנת זאת בגופה… תמיד יהיה בתוכה לפחות קצת מחלב האם הטוב. היא כותבת בדיו לבנה".  (מתוך –צחוקה של המדוזה, מאת הלן סיקסו, 1975 )

– 

במשך שנה וחצי, החלה אורלי מיברג את יום העבודה שלה בסטודיו ברישום בצבעי מים ובדיו במחברת. סאשן כפייתי כמעט, שבמהלכו נחקרו מספר תנוחות יוגה הפוכות. בהתמסרות מלאה לתרגול יומיומי, נהפכה פעולת הרישום לאוטומטית לכאורה, מנוטרלת מחשיבה, או מהסקת מסקנות.

בחלוף הזמן הלכה ונפרמה הזיקה הישירה ליוגה, והפיגורות עברו תהליך של הפשטה שחשף היעדר שלמות גופנית, פגיעות, ועיוות.

כך קרה שהדמויות נהפכו לרוחות רפאים של עצמן. זרועותיהן פרושות לצדדים, הן שרויות ברפיון כמו היו צלובות, מאבדות את אחיזתן בקרקע.

סדרה זו היא עדות לתהליך מתמשך של לבטי האמנית ביחס לעמידותו של הגוף מול פגיעותו ואף כיליונו.

בתערוכה תוצגנה שמונה עבודות נייר. הגדלות ענק של סריקות ממחברות הרישומים, מודפסות בהזרקת דיו. כשהדמות המונחת על הניר, נראית לעיתים כתשליל של עצמה או כשיקוף רנטגן.