"Queerocentrism"

"קווירוצנטריות"

2.5- 31.5

אוצר: אילן מויאל

–

מציגות.ים: אדמונית, אילנית, בר גורדון, דורון דרוקמן, דניאל מנו בלה, נוי לואיז, סיון כהן, עדן איינברג, תמר שם.

–

פתיחה: חמישי 02.05 בשעה 20:00 לוינסקי 71 ת"א

–

תערוכה זו מבקשת לבחון את האופן שבו החברה ההטרו-נורמטיבית מתבוננת ומציירת בעיני-רוחה את הדמות הקווירית ובמקביל לחשוף כיצד קווירים מדמים שרואים אותם? גלריה ק' מתעתדת להרכיב דיוקנאות סטריאוטיפיים בהיבטים שונים, במגמה להביא להתפוגגותם.

–

"יש בכוחו של האמן לעורר את כוחות הפעולה הרדומים בנפשו של הזולת" ניטשה, המדע העליז.

–

רוחות המלחמה מסירות את  שכבת ההגנה מנושאים רגישים אשר נותרו קבורים, רדומים אך שרויים בהמתנה לרגע האפשר כדי להביע את דעתם. אתנוצנטריות או: עֲדָתָנוּת היא הנטייה להתבונן בתרבות אחרת מבעד לתרבותנו ומוצאנו ממקום עליון של שיפוט. בהמשך לתערוכה הקודמת "קוויר – אזור מלחמה" אשר בחנה את המצב הרגשי של תרבות הלהטב"ק בעת מלחמה, התמה אשר בנתה תערוכה זו בחרה להרחיב את הגבולות של האמנות הקווירית לבדה, במטרה לשקף ככל האפשר התבוננות קווירוצנטרית.

–

אדמונית, הקוויר הצלוב

–

אדמונית סטודנטית לתואר MA בניו-יורק, בת 24 וכך היא כותבת על עצמה: "אני פה וכל הטעויות שלי הן הברכות שלי. ציור מהחיים: אשרי פרנסיס בייקון אשר את הפיגורות שלו התעקש לצייר ללא נוכחות מושאיו בטענה שאלו מפריעים לו – עבורי ההפרעה מפרה. מבצעת ציור פסיכולוגי פרוידיאני, ע"פ גישתו של לוסיאן הבן: ציור מהחיים. חילופי נימוסין שבין העירום למיצגו. כל העניין הוא בהצבת מלכודות – ושכלולן. אימתי יגיע רגע בשרני ללכידה. מתאמנת בצייד. החיים שמולי ואני חווים שיח אילמים קדחתני, התאהבויות חסרות סיכוי עולות חליפות משני הצדדים. – ואז מתחילות שעות יפות בהן חומרים מדברים. כל רגע מרגישה אחרת, קשה לעצור. ציורי נוצרים כדי לשנע מיניות מגוונת. ברצוני ליצור מלכודות של און, של יופי איך שתופסת אותו- בגוף הקווירי או גוף המתנפץ בעיני לכזה. השנה היתה מתוכננת להציג תערוכת יחיד בתל אביב בחלל מוכר, אולם בשל המלחמה נגנזה האפשרות לחשוף את הקוויריות שבה, וכעת אדמונית מגיעה לביקור מולדת ותתארח בתערוכה קבוצתית בגלריה ק'.

–

אילנית אמנית רב-תחומית, בוגרת MA באמנות ופילוסופיה העוסקת בשאלות מגדריות. מציגה עבודת קולאז' בטכניקה מעורבת "אני גבול", אשר מתארת כיצד אדם בחסות הפוסט לדורותיו, גורם לשיבוש וערבוב כל ההגדרות כולן ובמקביל מתייג ושופט את האחרות ללא לאות.

–

אילנית, אני גבול, קולאז' בין 2 פרספקסים שקופים, גיליון 2024

–

בר גורדון אמנית צלמת פורטרטים. עוסקת בתיעוד אנושי, העובר תהליכי תירבות ומופרה בתיאוריות קוויריות. "כצלמת המתמקדת בפורטרטים אני מתעניינת בהפרות של הנורמות התרבותיות, בכל מקום ובחדירה של תיאוריות חדשות הפורצות גבולות וסוללות דרך למאבקים פוליטיים, להכרה חברתית בקהילות החורגות מן הנורמה השלטת וחותרות נגד ההגמוניה, בייצור אתוס של התנגדות למונחים המקובעים של מין, מגדר ומיניות תוך דגש על סממנים של סגנון ואופנה. טשטוש הגבולות והפניית העורף לעיסוק בקטגוריות ולמיונים מאפשרים גיוון ומקום לחשיבה פלורליסטית שעשויה למנוע גזענות, אלימות, הדרה והפליה". בגלריה ק' היא תציג סדרת צילומים שנעשו ביפן. "צילמתי בשיבויה מראה הצעירים מתאפיין באימוץ סממנים קווירים, שכל "יורופוצנטרי" בלשונו של אדואד סעיד, יאפיין אותם מיד כשייכים למגדר קווירי, גם במקרה שהם הטרוסקסואלים. ניתן לומר בזהירות שזוהי הצלחה פוליטית של הקווירים: השפעה על התרבות, הכלתם בנרטיב החדש של החברה הכללית, וקבלתם Passing".

–

דורון דרוקמן אדריכל במקצועו, אשר השאיר את המבנים מאחור והתחיל להתעניין ביצירת קערות לחש. עבודה זו ממשיכה מסורת עתיקה של קערות השבעה, שהיו בשימוש בבבל בתקופת התלמוד ונחשבו חפצים בעלי כח מאגי ביצועי. ה"לחש"- טקסט שנכתב על הקערה המוצגת בגלריה ק' שואב השראה מהפואמה "I want a president" אותה כתבה Zoe Leonard, שנוצרה בתחילת שנות ה-90 בשיא מגפת האיידס ועל רקע הבחירות לנשיאות בארצות הברית. הפואמה נפתחת במשפט "אני רוצה דייק לנשיא" (dyke: לסבית בסלנג), וממשיך בשורה של הצהרות "אני רוצה…" המתארות את מגוון סוגי האנשים שהיא הייתה רוצה לראות כנשיאה – אנשים בעלי רקע שונה ונסיבות חיים שאף אחד מהגברים המבוססים והעשירים המתמודדים לנשיאות לא נאלץ לחוות או להתנסות בחייו. אולם בשונה מהפואמה של Zoe שקראה תיגר על השיטה והמערכת, נובע הטקסט שכתב דורון משבר לאומי עמוק ומהותי הרבה יותר. האסון שפקד אותנו ב- 7/10 היה גם שיאו של משבר מנהיגות שלא היה כמותו מאז הקמת המדינה. אולם אם הייתה איזו תקווה קלושה שמחורבן זה ינבט הזרע לריפוי לאומי ולהחלמה, מתחוור מדי יום כי היתה זו תקוות שווא: מי שחולל משבר זה במו ידיו ומתוך מודעות מלאה לא רק שאינו מוכן לשאת בשמץ אחריות, אלא אף ממשיך גם בשעה קשה זו לפעול תוך שימת טובתו האישית בראש מעיניו. מתוך ייאוש ודיכאון זה נוצרה קערה זו, אשר נועדה ללחוש את ה"לחש" שנחרט בה בתחינה ובזעקה לשינוי המיוחל.

–

דורון דרוקמן, צלחת לחש

–

דניאל מנו בלה בוגרת המחלקה לאמנות בינתחומית בשנקר. אמנית אקטיביסטית מגדרית המציגה בתערוכה צילום מעובד ״מראה״Mirror . היצירה נוצרה כחלק מתהליך מתמשך שאותו היא חוקרת בתור אמנית ומתעדת דמויות מקהילות שונות בחברה הבינלאומיות והישראלית בפרט. ביצירה הספציפית הזאת תיעדה האמנית דמות מהקהילה הלהטבית המתמודדת עם נושא המיניות שלה תוך התמודדות פנימית עם ביקורת חיצונית וכיצד החברה מתבוננת עליה מהצד. הדמות משקפת שתי נקודות, מבט אחת של החברה והבית המסורתי הדתי בו היא גדלה.  והשניה, התבוננות עצמית- האמת האישית שלה, קבלה עצמית ואהבה עצמית מהי. הדמויות עומדות זו מול זו משתקפות זו בזו כשאחת הולכת ומתפוגגת – הדמות שמייצגת את נקודת המבט החיצונית, החברתית ואילו הדמות שמייצגת את האני ה"אמיתי" נשארת נאמנה לעצמה ויציבה במקומה .

–

סיון כהן אמנית פעילה בשדה האמנות. הציגה במספר תערוכות יחיד וקבוצתיות בחללים נבחרים בארץ. הנרטיב הבולט ביצירתה הוא הנתיב למקומות ואפשרויות אחרות, או כאלה שלכאורה נראות מוכרות, אך עברו אידיאליזציה דרך עיניה ומכחולה של האמנית, הנודדים לפילוסופיה של המזרח, לימודי התואר הראשון של סיון. העבודה המוצגת "יונק הדבש" מתארת את נפנוף הכנף הקסום, הבלתי נתפס, שבו מי בתרבות יצביע ויתייג אדם נוסף החורג מהנורמה. בחודש יולי סיון תציג בגלריה תערוכת יחידה.

–

עדן אייזנברג ציירת אשר חוקרת את המשחק כמו מבנים של תרבות חזותית עכשווית כמו הדמיון וההבדלים הבסיסיים בין חוויה וירטואלית לאמתית, הומו לודנס והומו סאפיינס. העניין העיקרי שלה ביצירה עצמה הוא במצב הוויזואליות הנוכחי, שמתרחק יותר ויותר מהצורה הציורית והופך לשדה רב תכליתי לביטוי ושילוב ככל שאנו עוברים לעידן הפוסט-דיגיטלי. בפרקטיקה האמנותית שלה היא מחפשת דרכים להגדיר את הצורה החדשה הזו הדורשת תכנים חדשים. גם בתערוכה זו עדן מוסיפה "לשחק" – "קו גבול מעורפל" באמצעות צורות מופשטות וקווי מתאר מטושטשים היא מעבירה את הרעיון של החברה כבית, שבו ה'חדרים' מייצגים סטטוסים חברתיים. אולם, תשומת לב מיוחדת מוקדשת למרחבי המעבר, בהם אדם יכול למצוא את עצמו במציאות מקבילה, ללא יציאה ברורה. זהו ציור על תרבות של חרדה, שבה גבולות מעורפלים מסמלים אי ודאות ומעבר תמידי בין מצבים שיוצרים נוף מורכב של מעברים מטרידים ומושכים. "קו גבול מעורפל" ממחיש אדם, שחווה את ה'מוות' החברתי שלו וממתין ל'לידה' בקונטקסט חדש.

–

עדן אייזנברג, קו גבול מעורפל

–

תמר שם אמנית קרמיקה אשר עוסקת במגדר, פמיניזם ומשלבת סמלים ומשמעויות פגניות לצד אמונה והחדרת משמעויות באמצעות החומר. בתערוכה זו מציגה תמר שתי פיגורינות מקרמיקה, "הסוטה" או "מבטים סוטים אלי משמשות זזות", איש מבוגר אוחז בפינו וכמו מכוסה בזרעו עצמו. עבודה נוספת, "חיה זקופה על ארבע" המתארת יצור מיתולוגי זכרי המשמש לפריון כפוי. שתי העבודות מייצגות פחדים כמהים אל מול האיום הממשי הקיים: הפחד מבני אדם בהקשר של שימוש שאינו הדדי בסיפוק יצרים מיניים פתולוגיים, או מודחקים.

–

הצטרפו אלינו לאיוונט

גלריה ק' רח' לוינסקי 71 ת"א | שישי-שבת 15:00-11:00

ימי חול, 24 שעות ניתן לצפייה מחלון הראווה

054-646-4460 | gaqueer@gmail.com