בשבוע שעבר, ביום ברביעי בלילה הורידו מכיכר צינה דיזנגוף את הפסל של יעקב אגם לקראת הריסת הכיכר. מהדיון סביב מקומה של יצירת המופת במרחב הציבורי נשמע שיש כל כך הרבה אמנות ציבורית שהעיר כבר רוויה וצריך להאבק על מקום. המזל הגדול הוא שנשארו מספיק כיכרות לכולםן, ולא צריך לעבור את ועדת הפיסול העירונית כדי לשים בהן עבודות. באמת שמספיק עם הבירוקרטיה של האמנות, ועדות הפיסול והקישוט של תל אביב, על איזה קיר מותר ובאיזה צבעים, כאילו שהעיר משלמת לאמניות/ים או מתייחסת אליהןם בכבוד כדי שיעשו את הפרויקטים שהיא מתהדרת בהן. מעבר לזה שנשארו עוד כמה ערים אחרות בישראל וגם בהן יש כמה קירות וכיכרות פנויים לאמנות. הצנזורה שבית הנבחרים המנוול, הנבער והעצל שלנו החל להפעיל על עולם האמנות, שכנראה תלך ותעשה גרועה יותר, היא עדיין משנית בשלב זה לצנזורה הפנימית שמופעלת על כל דבר שחורג מהשיח המיינסטירמי, שעדיין נשלט בידי אנשים שתודעתם עוצבה לפני 50 שנה. אולי זה הזמן לספר להם שהזמנים השתנו.

–

כיכר דיזנגוף. צילום: גליה שיזף/יהונתן ה. משעל

–

היום בערב (שני) יתקיים ערב ההשקה לספר אמן חדש של הצלם מיקי קרצמן. הוא מתבונן בגוף עבודות צילומי העיתונות שלו, ומוציא ממנו תובנות שאסף לאורך השנים כצלם בצד השני של הגדר, כלומר בשטחי הרשות הפלסטינית. אריאלה אזולאי כתבה את טקסט לספר, ובערב ההשקה ידברו ד״ר רותי גינסבורג, חוקרת תרבות שעוסקת בים השאר בקשר שבין צילום לאלימות ממסדית, ועורך הדין מיכאל ספרד שמייצג אירגוני זכויות אדם. 

–

מיקי קרצמן, רזולוציה של חשוד | The Resolution of the Suspect

–

קרצמן מגלה בגוף העבודות שלו עשרות אנשים, נשים וילדים/ות, כל אחד ואחת עם סיפור, שהופכים לתיעוד נדיר של קבוצה שבדרך כלל לא זוכה לשום ייצוג. בתוך הדיאלוג הלא קיים בעיקרו בין ישראלים לפלסטינים, הצילומים והסיפורים לצד העבודות הופכים את המצולמים/ות מחשודים פוטנציאליים לאנשים של ממש עם חיים וסיפור.

–

זאת נראית כמו הזדמנות שלא תחזור על עצמה בקרוב, ובתקופה שבה האווירה הציבורית הופכת מפגשים מהסוג הזה לקשים יותר למימוש.

–

26.12 בשעה 19:00, תולעת ספרים מזא"ה, מזא"ה 7, תל-אביב.

לאיוונט: https://www.facebook.com/events/303584770037093/