–

ענת בצר Anat Betzer

–

'רוּחַ' 'Wind'

31.1.26-12.12

–

פתיחה: שישי 12.12 בשעה 12:00 גלריה נגא, אחד העם 60 ת"א

–

בָּאמצעים הקפואים של שפת הציור נאחזת ענת בצר בנסיון לתאר מבנים של תנועה, של הבלתי ניתן לתיאור – רוח, עננים בשמיים, אד, כמו אש, כמו מים. זהו נסיון כמעט הרואי לעבור למימד הטרנצינדנטלי של שדות הצייד הנצחיים, למקום שעליו לא ניתן לומר עוד דבר. בתנועה ציורית איטית, דקדקנית ופרטנית, מתארת בצר דמות אשה המפנה את גבה, אשה בלב הדוקר, הצומח והמסתחרר לכל כיוון. זהו יופי המבקש לאחוז את הדינמי, את מה שיעלם בעוד רגע, שיהיה כְּלֹא היה, שיתמזג בתנועת ההשתנות של טבע אינסופי ויהפוך אַחֵר בתוך פרק זמן קצר.

–

הֶסְתֵּר הַפָּנִים מופיע בסדרה זו באופן קצת אחר משהופיע בסדרת הציורים הקודמת של בצר (Back Mind , גלריה נגא, 2023) בה היה שיער האשה אסוף, ארוג ומוחזק. כאן הוא קיים גם כגוף, כבגד, כאשת לוט הפוסעת (בורחת) לְשָׁם, פניה אל הרקע הפרוע כמו תעופת שיערה המהדהד בעננים. זו אשה המבקשת להתאבך לעבר השמיים הגדולים, המבקשת להתמזג בכּאוס העננים או אולי בורחת מאימת המציאות שמחוץ לציור.

–

ענת בצר, רוּחַ, שמן על בד 60×60 סמ, 2025. צילום אלעד שריג

–

זוהי דרמה ויזואלית אופראית שכמו בציוריו של מוּנְק, הדמות מהודהדת בנוף הרחוק. זהו תדר אאודיאלי ויזואלי בו החוץ הרחוק נובע מֵהַפְּנִים, תמיד, תמיד. ״הצעקה״ מתפשטת בחלל הציור, בחלל העולם, גלים גלים.

–

בציוריה של בצר מתקיים תמיד היחס העדין שבין הזעיר והקרוב לבין העצום והמונומנטאלי. ציוריה הם צלילוֹת מדטטיביות לעומק היחס הזה, אולי גירסה של הצעקה השתוקה של צער העולם.

–

בתערוכה גם שלוש עבודות קטנות בהן הפָּנִים החָסֵרות פונות קדימה בהבעה אטומה ללא עיניים. דווקא עם הגב לנוף הסוער, נשים צעירות מיישירות לכאורה מבט, פניהן חתוכות ומוצלות, שיערן אסוף ועל צווארן שרשראות. מה פשר הסיבוב הזה? מה פשר התנועה ההפוכה הזאת לכאורה?

–

השרשראות, כמו שרשראות ממתקים מציעות אולי קצב חדש, טעם אחר, זמן אחר. אלה אותן נשים, תמיד לבדן, אולי לפני, אולי אחרי. הפּגיעוּת המאפיינת את האשה עליה אנחנו מתבוננים מאחור מתחלפת בכוח הישירות כמו כוח הטבע (העננים) הסוער העוטף אותה. פורטרטים דמוּמים אלה הם האיפכא מסתברא של ציורי החוץ של הנופים והשמיים נוראי ההוד, והם מתפקדים בחלל הגלריה כעוגן סטטי, כמפתח או כהערת שוליים מייצבת, כסוג של משקולת קפואה, טבע דומם שהוא נקודת המוצא כמו גם נקודת החזרה אל העֲדַיִן חי.

–

זה המקום הַשָּׁתוּק של המוּדעוּת המפוכחת: כאן הגבול – מגבלותיו המובנים מאז ומעולם של מדיום הציור: השטיחוּת, הסטטיוּת, אי-התנועה בזמן, האתגר או המאבק ההיסטורי של המדיום שלעולם לא הגשים את מותו – איך להניע התרחשות, להציע באופן ויזואלי דמוּם – ארוע – בין ובגבולות הקווים המגבילים.

–

ענת בצר, רוּחַ, שמן על בד 90×90 סמ, 2025. צילום אלעד שריג

–

היא מתרחקת, היא עומדת מול שדה השיפון, אינני רואה יותר את פניה, הם פונים אל עבר השדה, ואז אני רואה אותם שוב, הם לא השתנו. היא הביטה בשמש השוקעת, בשדה השיפון בלהבות. מרגריט דיראס, מתוך שבי הקסם של לול ו. שטיין

–

״בניגוד לאידיאולוגיה, ציורים אינם אומרים דבר. הם רק מתאמצים להגיע לאמת״ אמר גרהרד ריכטר, שגם ציורי העננים שלו התנפצו על סלע הפרדוקס הזה, חתרו לתפוס את המשתנה, למשמע, לשזור את הקיים לשרשרת הגיון, או ידיעה.

–

ענת בצר שוהה בתוך המקום הזה, חוצבת פנינים של יופי ומסתורין מציור לציור במאבק הסזיפי לעבר האי אפשר, החומק מבין האצבעות, הניצב מולנו כאניגמה, כקסם.

–

anatbetzerart.com

–

גלריה נגא לאמנות עכשווית רח' אחד העם 60, תל אביב

רביעי, חמישי 12:00-18:00 | שישי, שבת 11:00-14:00

–

לפרטים נוספים, יחסי ציבור >> annabershtansky.com

–