מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.
צילום שער: חניתה אילן בסטודיו בסדנאות האמנים, ירושלים. צילמה: נטע מוזס

–

שלום חניתה אילן, איפה אפשר לראות עבודות שלך?
בתערוכת היחיד שלי בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון

–

חניתה אילן, פרט ממיצב. צילום: לנה גומון

התערוכה נקראת ״בגללי הים סוער״, מה תוכלי לספר לנו עליה?

בתערוכה אני מציגה מתקן עץ גדול שנושא עליו גלילי נייר ארוכים המתארים מרחב ימי כחול וגדול, כאשר אחד מהם נפתח ונפרש לכל אורך קיר הגלריה. אחד הדברים שעניינו אותי לגבי הים זה שהוא המקום היחיד שאנחנו לא יכולים ממש לחיות בו, ויש בו משהו שמתאר אולי יותר מהכל את האפשרי והלא אפשרי שלנו כיצורים אנושיים.
ניסיתי לחשוב על המתקן בתערוכה כייצוג של דג גדול או לוויתן שנושא עליו את הגלילים כאילו היו מעין קופסה שחורה, שחושפת ידע שקדם לשקיעה הגדולה. באופן הזה, אפשר לחשוב על החבלים במתקן כאלמנט פיסולי שמזכיר כלוב צלעות של חיית ים גדולה. חלקים גדולים בעבודה שלי הם אזורים מופשטים, חמקמקים, אך בין לבין ניתן למצוא אחיזה בדימוי כלשהו והמתח הזה חשוב בעיני.

–

חניתה אילן, ׳בגללי הים סוער׳, צילום הצבה, גלריה לאמנות עכשווית רמת השרון.
צילום: ליאת אלבלינג

–

על הניירות מופיעים פרגמנטים של פסלים ארכיאולוגיים צפים ועולים אל פני הים, לצד פרגמנטים אחרים של דמויות מתולדות האמנות העכשווית ודמויות מתרחצים מהרשת שציירתי במצב של ציפה או חידלון. אחד הדימויים שמופיע וחוזר כמה פעמים, גם על ההזמנה לתערוכה, היא דמות איש צף שבגד הים שלו מתנפח כמו מין מדוזה והשרוך שלו מתערבל במים כשהוא מוגדל באופן מוגזם. האיש הצף הוא דמות משמעותית מבחינתי כי הוא מנכיח את נקודת הזמן העכשווית אל מול שאר הדימויים הארכאיים המופיעים בגלילים, ובעיקר את תחושת ההמתנה, או ה'אין', אל מול אופק מעורפל.

–

חניתה אילן, ׳בגללי הים סוער׳, מראה הצבה, גלריה לאמנות עכשווית רמת השרון. צילום: לנה גומון

–

שם התערוכה ׳בגללי הים סוער׳ לקוח מפואמה של סיון בסקין, והוא וריאציה על מילותיו של יונה כשהוא מודה שהוא אשם בסערה ומבקש שיזרקו אותו למים הסוערים כדי שהים ירגע. זהו משפט שמשקף תפיסה של עולם קדום בה האדם והטבע היו קשורים באופן ישיר ולכן הקשר עם המציאות הנשגבת היה דבר אפשרי עבור האדם. אסונות טבע נתפסו כזעם האל על האדם. זו תפיסה שחוזרת אל העולם שלנו, אם דרך חשבון נפש אקולוגי או תורות ניו-אייג'יות.

–

חניתה אילן, ׳בגללי הים סוער׳, מראה הצבה, גלריה לאמנות עכשווית רמת השרון. צילום: לנה גומון

–

מלבד פרגמנטים ציוריים שקשורים ליונה, ישנם בעבודה גם אזכורים לדמותו של האמן ההולנדי המושגי באס יאן אדר, שבשנות ה-70 ביקש לחצות את האוקיינוס בסירה קטנטנה כחלק מעבודת אמנות שלו. הוא יצא לדרכו, נעלם ולא חזר. ההיעלמות שלו עוררה שאלות לגבי כוונתו האמיתית: האם הוא טבע או אולי ביים את ההיעלמות שלו? ראיתי שיש קבוצה של מעריצים שלו בפייסבוק שמאמינה שהוא עוד חי. היה לי מעניין לחשוב על יונה הנביא ובאס יאן אדר כמעין אלכימיה של דמות אחת, שיוצאת אל הים מתוך יחסים מורכבים ורדופים עם העולם ונבלעת לתוכו. בבית שגדלתי בו סיפורים כאלו היו חלק מחיי היום יום. סבא של אבא שלי הגיע לישראל ברגל מפרס ב-1905 במסע שארך חמש שנים, מסע עליו שמעתי רבות, בסיפורים שעד היום לא ברור מה מהם מציאות ומה בדיה; מפגש עם אריות, שירות שודדים והצלה ישירה בידי אליהו הנביא. הספקתי להכיר אותו כילדה כי הוא האריך ימים עד גיל 117, זה אגב, ככל הנראה, כן קרה באמת.

–

באס יאן אדר על סיפון ״Ocean Wave" לפני הפלגה מעבר לאוקיינוס, 1975. מתוך אוסף מוזיאון פאריש

–

ספרי על תהליך העבודה שלך.
התהליך החל עם ציור נייר גדול שלא הצלחתי לסיים והוא הונח מגולגל בצד על מדף בסטודיו. כשציירתי מצידו השני הוא נכשל בשנית וחזר מגולגל ועזוב אל מקומו. כמה שנים לאחר מכן, ברגע של התבהרות הכרתי בגליל הזה כציור תלת מימדי והוא הביא לחשיבה מחודשת על הופעת הציור שלי בחלל.
לפני כמה שנים כשהייתי מועמדת לפרס קשת קיבלתי אפשרות לחשוב מה הייתי עושה אילו הייתי מקבלת תמיכה כספית וחלל גדול לעצמי. את הפרס לא קיבלתי וההצעה לתערוכה נחה אצלי במגירה בסטודיו כמה שנים. חששתי מאוד מהגודל שלה ומהעבודה הארוכה והסיזיפית על המימוש שלה.

–

חניתה אילן, פרט מתוך מיצב

–

יש לי היכרות מצטברת ומעמיקה עם האוצרת רווית הררי לאורך השנים האחרונות, היא היתה פתוחה וסקרנית לגבי הרעיון. כשהתמנתה לאוצרת של הגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון היא עודדה ותמכה בי לממש את הרעיון יחד עם התמיכה של הקרן ליוצרים עצמאיים. העובדה שהיא האמינה בפרויקט והסכימה לתת תמיכה בלי לחשוב קודם על תקציב וזמן הפקה הייתה מאוד משמעותית בשבילי, זה חשוב לכל אמן/נית.

–

חניתה אילן, ׳בגללי הים סוער׳, מראה הצבה, גלריה לאמנות עכשווית רמת השרון. צילום: ליאת אלבלינג

–

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכלי לספר עליה?
ממש לאחרונה נפתחה תערוכת היחיד של טל גפני, 'ערכים אישיים', בתוך אשכול התערוכות 'מעבר לאי שם' במוזיאון הרצליה שאצרה סאלי הפטל נוה. היא מורכבת משני מרחבים עתירי יופי פיסולי סמוכים שיש בהם כפילות מראה אך גם שוני. שני החללים יחד על סך האובייקטים המסקרנים והסאונד מנסים להעלות את שאלת המשכו של הקיום האנושי לאחר המוות. עבורי, ההכפלה מעניינת כי אני אדם שנמצא בהתלבטות תמידית, במקרים רבים הייתי רוצה לא לקבל את ההחלטה הסופית ולאפשר לתערוכה שלי להתקיים בעוד וריאציה או אין סוף אפשרויות אחרות של הצבה.

–

-טל גפני, ערכים אישיים, מוזיאון הרצליה, 2022, צילום: דניאל חנוך

–

״בגללי הים סוער״ תערוכת יחיד לחניתה אילן בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון

אוצרת: רווית הררי

שדרות ויצמן 20, רמת השרון
שעות:
שני עד חמישי: 9:00-17:00
שישי/שבת: 10:00-14:00