הדבר הבא: נטלי אילון ויפעת זיו ב״רטט בעלי הכותרת״
מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.
–
נטלי אילון: אמנית, ומרצה לפיסול. בוגרת התואר הראשון לאמנות בבצלאל, ובשנים האחרונות גם לומדת צורפות וקרמיקה. אני עובדת בעיקר בפרקטיקות של פיסול, רישום ומיצב, ומתמחה בתבנות.
–
–
העבודות שלי מבוססות על הפילוסופיה ההרמטית, שגורסת כי כל המערכות ביקום – ממבנה האטום ועד למערכות הכוכבים, בנויות באופן דומה, ועל כן, חולקות ליבה משותפת. אני חוקרת הידהודים צורניים המחברים בין הגוף האנושי, הטבע ואובייקטים שמיימיים – מתוך מחשבה שבתהודה מורפולוגית מסתתרת הבנה עמוקה יותר של העולם שבו אנו חיות. בתקופה האחרונה אני מתבנתת פרחים אמיתיים ועושה מהם עותקים ממתכת – מעין תחביב / אובססיה שזולגת לי לתוך האמנות, או התחילה בגלל האמנות, והפכה לפרויקט ששואף להקיף את הפלורה הארצישראלית.
–
יפעת זיו: אמנית קול-סאונד, מלחינה ומרצה, בוגרת תואר שני באמנות סאונד מאוניברסיטת לונדון לאמנויות (UAL) ותואר ראשון ביצירה רב-תחומית מהאקדמיה למוזיקה בירושלים.
–
–
בשנים האחרונות אני עוסקת בפיתוח פרקטיקות קול והקשבה אשר מתמקדות בתופעות סביבתיות, בישויות שמעבר לאנושי ובהתגלמות החומרית של סאונד. אני עובדת בעיקר עם קול, עם צלילים של חפצים וחומרים ועם הקלטות שטח ויוצרת עבודות שחלקן מוצבות כמיצבי סאונד בתערוכות לצד יצירות מוזיקליות-פרפורמטיביות שמבוצעות לייב ובמרכזן טכניקות מעולם האלתור החופשי ואמנות הקול. בנוסף אני חברה באנסמבל מוזיקה נובה – קולקטיב מלחינות.ים ואמניות.י סאונד שעוסק במוזיקה אקספירימנטלית-עכשווית.
–
–
ויש לכן כרגע תערוכה משותפת בשם ׳רטט בעלי הכותרת׳.
–
התערוכה נולדה במסגרת רזידנסי קיץ של המחלקה לאמנות בסמינר הקיבוצים, ונאצרה על ידי ראש המחלקה – יאיר ברק. התערוכה היא מחקר מורפולוגי וצלילי הבוחן את פרחי חבצלות החוף והיחסים ההדדיים המתקיימים בינם לבין מאביקיהם. זהו מיצב פיסול וסאונד בו חבצלות החוף מיוצרות מחדש בקנה מידה וחומריות בעלי יכולת תהודה, כך שהן הופכות למגברים, ומפיצות עבודת סאונד המבוססת על הקלטות שטח של סביבתן הטבעית.
–
–
מה כל אחת הביאה לפרוייקט המשותף?
–
נטלי פסלת, ויפעת היא מוזיקאית ואמנית סאונד. הפרויקט הוא שיתוף פעולה מלא, בו השילוב בין הפסלים של נטלי ועבודת הסאונד של יפעת מייצר דבר חדש: הפסלים תלויים בסאונד, והסאונד תלוי בפסלים. עבדנו על הפרויקט בסמינר הקיבוצים בין אמצע אוגוסט לתחילת אוקטובר 2023; קיבלנו סטודיו מרווח וכיפי, סביבת עבודה עם תנור קרמי, וליווי אוצרותי רגיש ומדוייק של יאיר ברק. ״סנונית ראשונה״ מתוך הפרויקט המשותף שלנו היתה אמורה להיות מוצגת ממש בתום תקופת הרזידנסי במסגרת אירוע ״אוהבים אמנות עושים אמנות״ באוצרות טלי קיים והגר רבן ובתמיכת המחלקה לאמנויות של עיריית תל אביב – לצערנו האירוע לא התקיים בעקבות פרוץ המלחמה. מאז אוקטובר עסקנו הרבה, יחד ולחוד, במחשבה על מהו המקום של אמנות ומוזיקה בתוך המציאות הנוכחית המורכבת. קיבלנו את ההחלטה לפתוח את התערוכה ומקוות שהעדינות הצלילית והפיסולית שבה מזמנות הקשבה רכה ותשומת לב לקשרים בלתי נראים שמרכיבים את העולם שבו אנו חיות.ים.
–
–
ויש לתערוכה גם פן אקדמי.
–
התערוכה מתבססת על מחקר בוטני ישראלי פורץ דרך בראשות פרופ׳ לילך הדני, ד״ר יובל ספיר ופרופ׳ יוסי יובל, שהראה שפרחים יכולים ״לשמוע״ ולהגיב לצלילים הספציפיים של החרקים שמאביקים אותם. לצורך העבודה על הפרויקט, יצרנו קשר עם ד״ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. יובל קיבל את פנינו בנדיבות רבה, ועזר לנו לבחור את הפרח איתו נעבוד על התערוכה – פרח שהיה צריך לעמוד בשלושה קריטריונים: שיפרח בזמן העבודה על התערוכה, שתהיה לו צורה שיש לה פוטנציאל אקוסטי, כלומר משפך, פעמון או קערה, ושיהיה מקומי, ארצישאלי. בחרנו בחבצלת החוף.
גם פרופ׳ יוסי יובל ייעץ לנו, ועזר לנו לפענח את האספקטים האקוסטיים של תוצאות המחקר.
–
–
העבודה שלנו מורכבת ממחקר מבני וצורני של החבצלות, שנעשה מתוך מחשבה שצורתן המשפכית יכולה להעיד על יכולת תהודה, כמו גרמופון. דרך פרקטיקות שונות של תִּבְנוּת, פריסה ויציקה שנטלי עשתה לפרחים, בדקנו האם שינוי של חומר וקנה-מידה יכול להפוך את הפרח לכלי הגברה שנגיש לבני אדם. במקביל, יפעת הובילה מחקר צלילי, שכלל הקלטות שטח של החבצלות וסביבתן באמצעות מיקרופונים עדינים שמאפשרים להקליט ויברציות שעוברות מבעד לגבעולים, עימם אספה הקלטות של חרקים שונים וצלילי רוח ונקישות של הגבעולים.
–
–
במיצב המוצג בתערוכה, טרנסדוסרים (מתמרים) שמוצמדים לפסלי הפרחים מנגנים לתוכם את עבודת הסאונד של יפעת המבוססת על הקלטות השטח שנאספו. פסלי החימר דמויי הגרמופון מגבירים את ההקלטות, ומעניקים להן צבע ייחודי הנובע מהחומריות של הפסלים. נקישות של חרקים שצעדו על גבי הפרחים הופכות במיצב לתיפוף עדין על גוף של חימר וחושפות את צלילי התדירות העצמית של הפסלים. לצד זאת, פסלים שמגיבים באופן אחר להקלטות: העתק מתכת של חבצלת אמיתית, ויציקות נייר של חבצלות מוגדלות מגיבים בתערוכה לתדרים נמוכים מאד, כאלו שאוזן אנושית כמעט ואינה יכולה להבחין בהם. תדרים אלו נובעים מהקלטות צלילי הרוח שנשבה בסביבת החבצלות על חוף הים. הצליל המתווך דרך הפרחים אינו נשמע אך המתכת והנייר מגיבים לרעד ולהדהוד. למעשה, העבודה עוסקת ומייצרת חזרתיות צלילית וצורנית. עולם הטבע הזעיר משוכפל ומהדהד לקנה מידה גדול יותר, אנושי.
–
–
העבודה שלכן פועלת בתוך שדה לא מאד מוכר, אפילו למדע. אני סקרן אם היו תוצאות למחקר האמנותי.
–
רצינו לשאול על יחסי הכוחות בין האדם והטבע דרך פעולה פיסולית ומוזיקלית, ואולי להציע התבוננות והקשבה מעמיקה לשכבה מסוימת בטבע שאין לנו נגישות אליה.
אחת התגליות הגדולות שהיו במהלך העבודה, היא שהפרחים המוגדלים הם כמו מסננים שיוצרים פילטר לסאונד שמושמע דרכם. פרח בעובי, חומר וגודל מסויים יגביר טווחי תדרים ספציפיים מסך התדרים המושמעים דרכו, ויש צלילים מסויימים שהפרח ״מתעדף״, בצורתו הפיסולית והמוגדלת. בהקשר הזה, החיבור שנוצר לנו עם ד״ר יובל ספיר הוא יקר מפז, ופתח לנו דלת לעולם מחקרי מרתק בטירוף; לצד עבודתו המחקרית האקדמית, יובל רוצה לסייע ולקחת חלק ברעיונות ופרויקטים שמסתכלים על הדיסציפלינה הבוטנית מעוד נקודת מבט. אנחנו כבר בשיח על המשך שיתוף הפעולה איתו, וסקרניות לקראת מה שיבוא בהמשך הדרך.
–
–
איזו תערוכה ראיתן לאחרונה ומה תוכלו לספר עליה?
נטלי: התערוכה האחרונה שנכנסה לי ישירות ללב היא ״שדים ושדות״ של שי אריק, אמן שאני מעריכה מאוד.
היא הוצגה בסדנאות האמנים בתל אביב ממש לא מזמן, והיא כולה מעשה פואטי וכישופי ששי עשה עם צמחים ואלמנטים עדינים מהטבע. שי הוא פסל וירטואוז, שכמו מצייר בחלל האוויר עם חומר. התערוכה ריגשה אותי חומרית, צורנית ורעיונית. נשארה איתי.
–
–
יפעת: במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון מוצגת בימים אלה התערוכה ״שמועות״ – תערוכת סאונד באוצרות אודי אדלמן וליילה רוז ברי. תערוכה שלמה שמוקדשת לעבודות סאונד היא אירוע נדיר בארץ, ובמקרה זה מדובר במקבץ מעולה של עבודות שבוחנות באופנים שונים את היכולת של סאונד ליצור סביבות (קונקרטיות או מומצאות) ולעצב חוויה רגשית. ההיילייטים מבחינתי הם חדר שבו מוצבת מערכת ענקית שמורידה ״גשם״ ומייצרת רעש לבן (מכונת גשם מספר 6) של דוד למואן, שדה הממברנות המהפנט (MHz 121.5 +. . .- •. … • -. Ω8) של נוני וייס ומערכת הכריזה המצמיתה (Wandering Ghosts) של דניאל מאיר. אני ממליצה לבקר שם, לשהות בחללים השונים ולהתמסר להקשבה.
–
–
עוד משהו שתרצו לשתף?
במסגרת תהליך המחקר והעבודה של יפעת, עלה רצון לבחון בעוד דרכים את הפוטנציאל של הפסלים לההיפך לכלי הגברה וכלי נגינה. לכן, חלק בלתי נפרד מהפרויקט הוא סדרת אירועים שאצרנו, הכוללת בין השאר שני מופעי דואו מוזיקליים במהלכם מוזיקאיות.ים מנגנות.ים עם ומבעד לפסלים. האירוע הראשון היה דואו של יפעת זיו (קול) ואור סיני (קונטרבס) והאירוע הבא יתקיים ב-7.3 ויופיעו בו אריאל ערמוני (כלי הקשה) ואמיר בולצמן (מחשב). סדרת האירועים נתמכת על ידי המחלקה לאמנויות של עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ.
–
–
בחרו דימוי של אמנ.ית שאנחנו חייבים.ות להכיר
נטלי: Marguerite Humeau היא אמנית צרפתיה שעובדת בלונדון, צעירה יחסית, פסלת מבריקה שנעה גם בעולמות הטבע והסאונד, בין הפרה היסטוריה לעתיד מדומיין, בניסיון לפצח משהו בקיום האנושי. הצילום הוא מתוך תערוכה בWhite Cube בשם meys
–
–
יפעת: Tomás Saraceno הוא אמן ארגנטינאי שחי בברלין ופועל במרחב שבין מדע, אמנות וסאונד. הדימוי מתוך העבודה Sounding the Air שראיתי לראשונה ב-2018 בתערוכת היחיד שלו ב-Palais de Tokyo בפריז והוקדשה לעכבישים. חמישה חוטים ארוכים שנטוו מקורי עכביש מתוחים לרוחב חלל, מתנועעים בתגובה לשינויים עדינים בהרכב ובטמפרטורה של האוויר בחלל בעקבות תנועת המבקרים בו. תנועות החוטים משפיעות על הסאונד המתנגן בחלל, והכל ביחד מאפשר לחוש את ההשפעה הבלתי נראית של הנוכחות שלנו.
–
׳רטט בעלי הכותרת׳ – תערוכה זוגית לנטלי אילון ויפעת זיו
אוצר: יאיר ברק
גלריה אחד העם 9
רחוב השחר 5, תל אביב
שעות: א׳-ה׳ 11:00-17:00
שישי-שבת: 11:00-14:00
עד ה-9.3.2024