מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.

–

נגה כהן: אמנית ילידת חיפה, כיום חיה בניו יורק. עובדת בפיסול, מיצב וצילום, ומרצה במחלקה לאמנות באוניברסיטת קולומביה. גוף העבודות העכשווי שלי מורכב מרדי מייד, כמו פסולת פלסטיק, רהיטים וחומרי בניין תעשייתיים. העבודות שלי מתעניינות בקשר בין חומר, זיכרון וחוויה גופנית, ועוברות טרנספורמציה מתמשכת לאורך זמן. התהליך שלי מהדהד מושגים הקשורים בהתכלות וכליון, זמניות והשפעות מצטברות, ומתייחס לקיום האנושי בזמן הנוכחי.

–

נגה כהן, Goodnight Bad Morning

–

ואת מציגה כרגע עבודות חדשות במסגרת התערוכה המשותפת ״Signs of Frankenstein״ בברוקלין. 

בתערוכה בגלריית Amos Eno אני מציגה שתי עבודות של מיצב ופיסול שנוצרו מפלסטיק מותך בחום, וחלקי רהיטים. שם התערוכה מתייחס לדמותו של פרנקנשטיין מספרה של מרי שלי, כמשל לתהליך יצירתי המורכב מחיבורים לא צפויים של חומרים קיימים. העבודות המוצגות בתערוכה מורכבות משכבות והצטברויות של חומרים הנושאים שיירים ושרידי זיכרון, כמו שמיכת טלאים. המיצב מתייחס לחלל הספציפי של הגלריה ועושה שימוש במאפיינים הארכיטקטונים של החלל – הקיר והרצפה, למשל, כמצע למשחקי אור וצל, צבע ונפחיות. התערוכה הזו מייצגת עבורי את האלמנטים הבלתי צפויים בתהליך האמנותי שלי, ואת העובדה שעבודות שונות שלי עוברות טרנספורמציה דרמטית כשהן מותאמות לחלל מסוים. יש לי עניין גדול בחללים ובמתח שנוצר בין חומר לחלל בזמן הצבה של עבודות. בתערוכה הזו התנסיתי ביצירה של הצבה מופשטת, דחוסה ועשירה בשכבות המורכבת מיריעות פלסטיק שרופות, פלסטיק ולטקס, לצד פסל העשוי מחלקי מיטה שבורה שבעבר ישנתי עליה בסטודיו שלי. הדימויים מהדהדים תחושה של כאוס הנשלט על ידי איזון עדין ושברירי, שמועצמת על ידי חלל הגלריה הסטרילי.

–

נגה כהן, Nightmare Nest

–

את מתארת עבודות מורכבות מבחינה חומרית, מה כולל תהליך העבודה שלך?

לתהליך העבודה שלי יש אופי נסיוני וחקרני: אני עובדת בטכניקות של פירוק והרכבה מחדש, ובעיקר בהתכה בחום גבוה, כדי ליצור טקסטורות, צורות וקומפוזיציות בחלל. התהליך מתכתב עם תהליכי פירוק טבעיים של חומרים מתכלים, אורגניים וסינתטיים. יש לי משיכה לחומרים שאני מוצאת במקרה ומגלה בהם פוטנציאל בלתי צפוי. נקודת ההתחלה לתהליך היא התבוננות בחומר או באובייקט שמצאתי; בדרך כלל אלו יהיו חלקי רהיטים, פסולת פלסטיק, חומרי אריזה וחומרי בניין תעשייתיים. ברגע שאני מאתרת אובייקטים שמסקרנים אותי, אני מוצאת דרכים לטפל בהם באופן המוציא אותם מההקשר הפונקציונלי שלהם ומרוקן אותם מתוכן. למשל, אני ממזגת יריעות פלסטיק לאריזה וחלקי רהיטים שבורים באופן שמעקר ומנתק אותם מהשימושים המקורי שלשמם הם נוצרו. אני משתמשת בחומרים שיש להם מערכת יחסים כלשהי עם הגוף האנושי: הם נועדו לתמוך בגוף, או לשרת פונקציה הקשורה בגוף. חומרי בידוד תעשייתיים המשמשים לבנייה, למשל, הם מרכיב מרכזי בעבודות, מכיוון שאלו חומרים שנועדו כדי ליצור חציצה, הגנה ובידוד של החלל, וכפועל יוצא, של הגוף. דרך שימוש בחומרים כאלה אני בוחנת את התפקידים של הגנה ושימור ביחס לגוף.

התהליך בסטודיו הוא פיזי ופרפורמטיבי: אני שוברת ומפרקת אובייקטים, תולה אובייקטים מהתקרה, עוטפת אותם בפלסטיק ומעוותת אותם באמצעות שימוש בחום גבוה. השימוש בחום מאפשר לי לחקור כיצד החומר מגיב למניפולציה באופן גופני: הפלסטיק מתקמט כמו עור צרוב שמש, נפערים בו חורים ומתגבשות עליו טקסטורות דמויות עור מצולק. האופנים שבהם חומרים סינטטיים עוברים טרנספורמציה מואצת מרתקים אותי מכיוון שיש בהם אזכורים לתהליכים טבעיים וגופניים הקשורים בהתכלות.

אני שואבת השראה מהתבוננות בהתנגשויות בין האורגני לסינתטי בטבע: איי פלסטיק באוקיינוסים, פסולת מעוכלת-למחצה על ידי בעלי חיים בטבע ופסולת המצטברת במרחבים עירוניים ומתמזגת איתם. חקירה של הצטברות חומרים, ומעקב אחרי שרידים ועקבות חומרים, הובילה אותי לחשוב על הקשר להצטברות של תכנים נפשיים – כמו חוויות פסיכולוגיות וזכרונות, והקשר שלהם לגוף. אני חושבת על התהליך הפיזי והחומרי בסטודיו כאמצעי להבנה של מרחב פסיכולוגי, שיש לו ביטוי בגוף. הקשר בין הצטברות ועיבוד של תכנים נפשיים דרך הגוף, לבין עיבוד של חומרים רעילים בטבע, מרתק אותי. באמצעות חקירה של מרקמים ונקודות מפגש בלתי צפויות בין חומרים, אני חוקרת תכונות גופניות שנוכחות בחומרים ואובייקטים יומיומיים.
אני חושבת הרבה על המושג של ״חד פעמיות״ בהקשר של הזמן הנוכחי בו אנו חיים, והקשר של המושג הזה לאופנים בהם אנחנו תופסים את הגוף האנושי, הפונקציונליות שלו והדרכים בהם הוא מכיל תכנים נפשיים. העבודות שלי מעבירות תחושה של כשלון פואטי, כמו שהגוף הוא מכונה חד פעמית שמפיקה כשלונות. לפעמים הפסלים שלי לא מצליחים להחזיק את עצמם, כמו גופים עייפים, או שהם נושאים עקבות של פגיעות. אני מתעניינת בהשפעות של זיכרון וטראומה על הגוף, והדרכים בהן חוויות פסיכולוגיות נחרטות ומצטברות באופן גופני ומוחשי.

–

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכלי לספר עליה?

לאחרונה ביקרתי בתערוכה "Beneath Tongues" באוצרותה של סייבל סמית׳, מנטורית שליוותה אותי במהלך התואר השני, ב- Swiss Institute בניו יורק. זו תערוכה המתמקדת בשפה, סאונד, טכנולוגיות מעקב ואלימות ממסדית. אהבתי במיוחד את עבודת הוידאו של קרוליין לזרד ( Carolyn Lazard)- ״Consensual Healing״. זו עבודה שבמרכזה הדמייה של טכניקת היפנוט, ששואבת את הצופה לשיח שמעלה שאלות על ריפוי, עיבוד של טראומה, אלימות וזכרונות.

–

עוד משהו שתרצי לשתף?
לא מאמינה שתיכף נגמר הקורס צילום אנלוגי ומעבדה שאני מלמדת, וכבר מתגעגעת לסטודנטים.יות שלי!

–

בחרי דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר

Installation view: "Sondra Perry: Typhoon coming on" at Institute of Contemporary Art, Miami. July 13 – Nov 4, 2018. Photo: Fredrik Nilsen Studio.

סונדרה פרי היא אמנית מיצב, וידאו וסאונד ששווה להכיר! הדימוי לקוח מתערוכה המשלבת הקרנות וידאו שממלאות את כל חלל הגלריה.

״Signs Of Frankenstein״, תערוכה קבוצתית בגלריה Amos Eno בברוקלין, ניו יורק
אוצר: רוברט מקאן

עד ה-1 למאי
שעות: חמישי עד ראשון, 12:00-18:00
56 Bogart Street
Brooklyn, NY 11206