מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות על תרבות ואמנות.
–

אורה ראובן: אמנית רב תחומית, ילידת 1948, שנה רבת משמעות. לאמנות הגעתי בגיל מאוחר, ממש אחרי אמצע החיים הלכתי ללמוד במדרשה. שנת 1948 מופיעה שוב ושוב בעבודות שלי באופן גלוי ופחות גלוי.

אני רב תחומית במובן שאני לומדת תחומים חדשים כל הזמן, ואלו מצטברים אלו על אלו ומופיעים ביחד בעבודות. למשל, טכנולוגיה של מציאות רבודה מבוססת על ציורים בעבודת יד. תכני העבודות הם תוצר של "האישי הוא הפוליטי": עירום, חשיפה עצמית, הזדקנות, הבית, השואה (אני בת לניצולים), הילדים, המוות, המלחמות.

–

אורה ראובן, מתוך ״קולנוע אורה״

–

איפה אפשר לראות עבודות שלך?

כרגע בקולנוע אורה, שהוא למעשה הסטודיו שלי שהוסב לקולנוע קטן ברחוב פוריה 8 ביפו. מוקרנת בו טרילוגיה בת רבע שעה של עבודות וידאו העוסקות בפנטזיה, מוות, זיקנה, בשמחת חיים ובהחמצת חיים. בהתאם למדיום, אפשר לראות את העבודות אונליין, לפי סדר:
1. נמרוד – תערוכת יחיד שלי במוזיאון ישראל
2. דיג'יי מר-מוות ואני במסיבה
3. בכיינית
שמות העבודות נושאות עמן הרבה מהתוכן. למרות שהן שונות מאד זו מזו בצורתן הן בכל זאת אחיות שנוצרו במציאות מדומה, בציורי תלת מימד, במציאות רבודה ובצילום וולומטרי. מעבר לקולנוע ניתן לראות עבודות שלי היכן שכולם רואים הכל, כל הזמן: על המסך. אמנם יש חיים מחוץ למסך אבל את רואה את העולם סביבך תקוע עם הראש במסכים, החל במסך הקטן האישי וכלה במסכי ענק שממלאים את המרחב הציבורי. המסכים האלו נראים לי אידאליים להצגת עבודות וידאו, ואגיע גם לזה, כי עבודות וידאו הן המדיום בו אני עסוקה בשנים האחרונות. יש לי גם ציורי שמן-על-בד שאפשר לחוש ולהריח, אך בשביל לראות אותם אצטרך לשלוף ציורים מהאיחסון שמתחת למיטות.

–

אורה ראובן, מתוך העבודה ׳נמרוד׳

–

מעסיקה אותי המחשבה על הציירים הראשונים שהשתמשו במה שהיה סביבם כדי ליצור – פחם משאריות של מדורה כדי לצייר על קיר מערה. אני משווה את הסביבה הזאת עם ה"מה שיש" העכשווי: יש מסך ואינטרנט, שהם לא רק הכי נגישים לי כיוצרת אלא גם הכי נגישים לקהל. מתוך הדינמיקה הזאת, שם גם נמצאות העבודות שלי. ממילא ככה הן נצרכות, הרוב מכיר את העבודות שלי ובעצם את רוב עבודות האמנות והאמנים מהרשת, פחות מביקורים פיזיים בתערוכות.

–

אורה ראובן, מתוך עבודת הוידאו ׳בכיינית׳, 2025

–

על איזה פרוייקט את עובדת כרגע? 

אני עובדת על פרוייקט שהוא סיפור משפחתי. זקנים עסוקים בעבר שלהם ומספרים אותו, זה הבסיס. הסיפור המשפחתי הספיציפי שלי הוא עיסוק גם בעבר וגם בעתיד, העתיד של הפרוייקט הזה, איך הוא יהיה, מה יעלה בגורלו, מי יראה אותו. חשבתי בתחילת הדרך שאני רק אוספת כמה תמונות וסרטונים, מניחה על הטיימליין, מוסיפה סאונד וכותרות ותוך יומיים יהיה לי סרט על תולדות המשפחה. בעיקר חשבתי על סרט שבו הנכדים יכירו את עצמם מחדש כפי שהיו כשהם היו צעירים מאד, שהמשפחה תזכור את גלגולי הבית שלנו ואת האבות המייסדים. אבל יש תוכניות ויש תהליכים שגוברים על התוכניות. כך, תהליך שהיה מיועד להיות בן יומיים הפך להיות פרוייקט רחב יריעה.

–

אורה ראובן, מתוך העבודה ׳נמרוד׳

–

איך זה לעבוד על פרוייקט כזה?

תוך כדי איסוף וארגון החומר התחילו לעלות אצלי שיקולים אמנותיים: מה יהיה אורך הוידאו, כמה לחתוך מהתמונה, מה קודם ומה אחר כך, איזה מבנה יהיה לסרט – כרונולוגי או נושאי, באיזה תאורה וצבע לסגנן, ואיך להכניס סיפורים קשים בלי לפגוע בדמויות רלוונטיות, כי אין משפחה בלי סיפור קשה וזו המחשבה שמעסיקה אותי יותר מכל.

–

אורה ראובן, מתוך עבודת הוידאו ׳מר מוות׳, 2025

–

במקביל, בחיי היומיום כל רגע קופץ עלינו AI חדש שאני מכנה אותו במ – קיצור של בינה מלאכותית, כדי להישאר בעברית. כדרכי אני בוחנת כלים חדשים וחוקרת מה הם יכולים לעשות עבורי. כחלק מהגישה המחקרית, ביקשתי מאחד מכלי ה-במ ללמד אותי על סיפורים משפחתיים בקולנוע ובאמנות בכלל. הנחת המוצא שלי היתה שסיפור משפחתי הוא עניין אישי ופרטי ולא ממש מעניין את שאר העולם, כי אין לי לא אג'נדה ולא מניפסט בסיפור הזה. אבל במ סיפק לי מידע על התחום הזה ודי מהר חילחלה בי התובנה שזהו נושא ככל הנושאים, ואם הוא עשוי טוב הוא יהיה אוניברסלי. על הדרך אני נהנית ללמוד בשעורים פרטיים מפי במ על תולדות הז'אנר ומאפייניו, על כלים אמנותיים מתאימים, פשוט לחשוב קולנוע במסגרת הצנועה הזו, כאשר יש בידי רק חומרי ארכיון ותוכנות עריכה.

הדבר הכי מפתיע שקרה לי בתקשורת עם במ היה הרגע שבו הוא אמר לי: אבל את עושה סרט! הוא התייחס אלי אישית, אל החומרים שדברתי עליהם, אל התוכנית שלי לעשות סרט, אל הווייתי כאמנית. זה היה רגע שהרגשתי כאילו מדבר אלי מנטור.

–

אורה ראובן, מתוך עבודת הוידאו ׳מר מוות׳, 2025

–

במ הוא לא רק כלי מחקרי, הוא משתף פעולה יפה עם יוצרים ויזואליים. אני מתענגת כרגע על היכולת החדשה של הכלי לקבל תמונה ולהפוך אותה לוידאו על פי סיפור שלי, כאשר הדמות בתמונה נשארת עקבית לאורך הוידאו. אני זוכרת למשל סצינה מהילדות שלי או של הילדים שלי שמתועדת בצילום אחד, אבל אצלי בזיכרון היא סיפור שלם. אני מספרת לבוט ומקבלת תוך דקה קליפ של הסצינה החיה בה הבת שלי בת השלוש עושה תעלול מרשים. קיים תהליך למידה בפני עצמו בפעילות הזו, כי המכונה מפונקת וצריכה שידברו איתה בשפה שמתאימה לה בדיוק, אחרת זה לא עובד טוב ומקבלים ילדה עם שלוש ידיים, למשל.

באחת ההתכתבויות הכנסתי צילום של עצמי מובילה ברחוב את בני התינוק בעגלה. ביקשתי מהמחשב משהו מאד פשוט – שהדמות בתמונה תלך עם העגלה לאורך המדרכה. רציתי להחיות את אותו טיול עם התינוק שלי בעגלה, ברחוב אחר בארץ אחרת שחייתי בה אז. אך אוי, אני מקבלת סירוב! הרובוט לא יכול לעשות את העבודה ומפנה אותי לקרוא טקסט ארוך על כללי האתיקה של מכונות.

–

אורה ראובן, מתוך עבודת הוידאו ׳מר מוות׳, 2025

–

פניתי אל במ אחר שיודע גם לדבר וביקשתי הסבר ופתרון. התברר שתוכנות מסוימות מונחות לא להציג ילדים קטינים כי זה עלול להיות מסוכן. לך תסביר לרובוט שהכל פה תמים ואין שומדבר מסוכן… ובכל זאת? הרובוט המדבר הציע לי לנסח את הפרומפט בלי להזכיר את המילה ילד או תינוק. התחמקות די פשוטה, וזה עבד! אם חשבתי שהרובוט רואה את הילד ולכן מסרב, למדתי שהוא יודע על הילד רק דרך ההוראה שכתבתי לו. למחרת היום זה כבר לא עבד. הכנסתי תמונה אחרת עם ילד, וכל פרומפט שכתבתי נכשל; הרובוט סירב לעבד את התמונה. לא קבלתי שום הסבר ויש לי רק השערה שכנראה היכולת שלו גדלה מאתמול להיום, והוא מתבסס לא רק על המילים הכתובות אלא גם על יכולת ניתוח של התמונה, הוא מזהה שיש שם ילד ולא מספק את הסחורה, נאמן לעקרונותיו.

–

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכלי לספר עליה?

אני עוקבת אחר פרוייקט/תערוכה בהתהוות: בדומה לתערוכות פופאפ בבנין מיועד להריסה, שאוצר-יזם מביא הרבה אמנים לכסות אותו ביצירות לרגע, יש בניין ברומניה ששייך לבן משפחתי בקלוז'-נאפוקה. במקרה הזה מדובר בבניין היסטורי שבתקופה הקומוניסטית תיפקד כמפעל עיבוד זרעים (סילו) ומאוחר יותר שינה את ייעודו למפעל אחר. למעט קומת הקרקע, כל הקומות ריקות ומשמרות שרידים מעברו של המבנה. בעל הבנין הזמין אמנים מקומיים לגור בבניין ונתן להם יד חופשית לעשות ככל העולה רוחם. לאחר תקופת התבשלות ממושכת אני רואה סקיצות, מודלים, סרטים, תמונות, תוכניות עבודה, הזמנה של אמנים נוספים. אני רואה טקסטים על ההסטוריה של הבנין שעוסקים בזרעים, בצמיחה וגדילה, בתהליכי חיים, מודלים שמתיחסים אל הקומות, אל המשטח שהוא רצפה וגם תקרה של קומה אחרת, שימוש בחורים מובנים, בצינורות בולטים, בעמודים גדולים, בחללים בלתי צפויים במבנה, וזה מרתק, ואת כל זה אני כמובן רואה על המסך הקטן, בתוך קבוצת הווטסאפ של האמנים ובעל הבניין, הכוללת את השיחות והתיאורים והתוכניות והדימויים.

–

Zona Creative Space, Cloj-Napoca, Romania

Zona Creative Space

–

עוד משהו שתרצי לשתף?

לקולנוע אורה יש תאריך נעילה קרוב. מכיוון שזהו גם הסטודיו שלי, החלטתי על מתכונת חדשה לפעילות שהבעלות על המקום מאפשרת לי: אפשר גם לחזור לעבוד בסטודיו וגם להמשיך ולהציג את ההקרנה בתיאום עם מי שמעוניין.

–

בחרי דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר!

למרלן דומא יש יד קלה ואינטואיטיבית, הייתי רוצה לצייר כמוה. בחרתי את הדימוי שלה ׳ג׳וי׳ משנת 1998:

–

Marlene Dumas, Joy, 1998
pencil and ink wash 124.8 x 69.5 cm.

–

קולנוע אורה – תערוכת וידאו לאורה ראובן
רחוב פוריה 8, יפו

לתיאום הקרנה: [email protected]