אדם שר ביקר בתערוכה של גבריאל קלזמר בביתן הלנה רובינשטיין
מה אהבתי:
אהבתי שהתערוכה מורכבת מגופים שונים של העבודות שלא בהכרח קשורים אחד בשני מבחינת פעולה האמנותית.
נעשה נסיון לידי האמן והאוצרים לאחד את סדרות העבודות מתקופות השונות, לאו דווקא כמהלך רטרוספקטיבי.
מורגש בתערוכה חוסר עניין להתחנף ולמצוא חן בעיני הצופים.
האמן חוצה בין מדיומים שונים בלי פחד להיראות לא עקבי או לייצר איזה סימן הכר מסחרי מובהג. ניכרת יכולת של האמן לא להיות מושפע מאופנות והלכי הרוח ששולטים בסצנה המקומית והתחמקות המכוונת משיוך לקבוצה או זרם מסויים באמנות הישראלית.
גבריאל קלזמר בביתן הלנה רובינשטיין
מה לא אהבתי:
החוזק של התערוכה באופן פרדוקסלי הוא גם החולשה שלה.
חוסר התמקדות ממושכת בתחום או במדיום מסויים משאירה את התהליך בגדר של 'חצי אפוי' ומשרה אווירה כמעט סטודנטיאלית לחוויה הכללית מהתערוכה.
העובדה שגופי העבודות השונים לא קשורים בשום צורה אחד עם השני ומה שמאחד בינהם זאת הפרסונה שיצרה אותם, מחשידה את רמת המחוייבות של האמן אל גוף העבודה הבודד.
לא ברור לגמרה גם מה היחס בעבודות בין גישה הפיגורטיבית לאבסטרקט מלבד לרצון בלהתנסות בהם.
אדם שר:
אני יכול להגדיר את עצמי כאמן. לעשות אמנות יכול להיות מקצוע, אבל אני מנסה לראות אמנות כדרך לבדוק את הגבולות של המציאות.
התחלתי את הקריירה האמנותית שלי כצייר ראליסטי, כרגע אני עוסק במדיומים של וידאו, צילום וציור במקביל, מנסה למצוא נקודת חיבור ולטשטש את הגבולות ביניהם.
סיימתי לא מזמן את הלימודים בתוכנית ללימודי ההמשך של המדרשה. שנתיים של הלימודים הייתה תקופה מאד אינטנסיבית בעבורי. ייצרתי הרבה עבודות במהלכה, חלקן הצגתי בתערוכת הבוגרים של התוכנית שהתקיימה במרכז החדש של המדרשה בירקון 19.
יקח לי מעט זמן אחרי תקופת הלימודים לחשוב מה בדיוק יהיה הצעד הבא מבחינתי. גם בתקופת הלימודים יצא לי להציג גם בארץ וגם בחו"ל, כמו בפסטיבל הוידאו הבינלאומי בווארן שהתקיים בשנה שעברה, או בתערוכה קבוצתית במרכז האמנויות בדובאי.
פרוייקט הנוכחי שאני משתתף בו זאת תערוכה הקבוצתית שהאוצר שלה הוא שרון תובל, שתפתח בספטמבר בבית הנסן, ירושלים. התערוכה תנסה לבחון אפשרויות קיומו של חלל המעבר בין המדיום האמנותי לבין התפיסה אצל הצופה.
אדם שר, דימוי מתוך עבודת הוידאו 'חביבי', 2013
