פתיחה: יום חמישי 22.5 בשעה 20:00 בגלריה יפו לאמנות ישראלית

אוצר: רון אוחיון

טקסט: בועז ארד

אביבה אורי באה אל הנדלר ללמוד ציור ונשארה. הוא צייר על השולחן במטבח שם תלה את הציורים ליבוש. אחר כך היה יוצא למכור אותם. אביבה הייתה לאחד מעמודי התווך של האמנות הישראלית. הנדלר נשאר מחוץ למעגל. הציור שלו היה אמור לפרנס את המשפחה ומשום כך לא נחשב. חזונו של הנדלר היה שבכל בית יהיה ציור שלו. הוא רצה שאנשים יחיו עם עבודותיו ולא יחוו אותן דרך קטלוגים. הוא הסתובב ברחובות תל אביב ומכר את עבודותיו במחיר היפה לכל נפש. הנדלר הפך למתעד של תקופה. הוא סיפר על האהבה לנוף ועל האהבה לעיר ועל האהבה לעבודה ועל האהבה. אבל האהבה הזו לא ניסתה לתאר עולם מושלם. הוא סיפר את סיפורם של קשי היום, את המאבק היומיומי להישרדות. הפועל הסבל והעיוור הם מוטיבים חוזרים בציוריו. כך גם האמהות והזוגיות – הקשר בין האנשים לבין עצמם ובינם למקום. הנדלר צייר את היומיומי מתוך רצון  להשיב ציור זה לתוך החיים.

אפשר לראות את הפרויקט שלו כניסיון חתרני של אמן בעל אידיאולוגיה סוציאליסטית, להחדיר את קשיי היומיום לתוך הסלון הבורגני.

כדי להשיג זאת אין זה מספיק לתאר את המציאות. חשוב לעשות זאת בצורה מורכבת כך שהציור יפתח בכל יום מחדש. לשמר בתוך הציור איזה סוד לא פתור, מורכבות שאי אפשר לפענח. כשניגשים לציור של הנדלר מהזוית הזו, עולה הנדלר הצייר בגדולתו. נושא הציור נדחק אל הרקע וניתן לראות אותו כמו תווים שמוזיקאי יכול לתת להם פרשנויות רבות. כמו תבנית שניתן לצקת לתוכה תכנים שונים.

הנדלר הוא אשף הקומפוזיציה – אשף של מיקום הצורות בתוך המסגרת ושל היחסים בינן לבין עצמן. המכחול, הציפורן או העיפרון שלו יכולים לנוע במהירות בה הוא חושב את הדימוי, או להיתקע בנייר בתנועה איטית ומגושמת. הצורות יכולות לגעת זו בזו בהרמוניה מושלמת או להתנגש זו בזו במאבק לא מאוזן. לפעמים הנוף קפוא, פסיבי ,שותק. ולפעמים הוא דינמי מוסיקלי, סוער. כשמדובר בהנדלר צריך לראות כמות גדולה של ציורים כדי להבין  את מורכבות  הפרויקט שלו. מכלול עבודתו מורכב ומסועף, שולח שלוחות למישורים שונים של המציאות בניסיון לחבוק את החיים. כל ציור הוא לבנה במבנה הארכיטקטוני המפואר שבנה. מבנה שיש אליו כניסות רבות, חדרים ומבוכים.

דוד הנדלר נולד ברוסיה ב1904 ובגיל 20 עלה ארצה. הוא זכה פעמים בפרס דיזנגוף היוקרתי והציג מספר פעמים במוזיאון תל אביב, למרות שמעולם לא זכה לתערוכה מקפת והוא נותר בשולים של עולם האמנות. למרות השנים הרבות שעברו מאז מותו ציוריו עדין נחשבים עממיים וזמינים והחזון של ציור בכל בית עדין ממשיך להתממש. הנדלר נפטר ב1984.

ציטוט של אביבה אורי על רישומיו של בן זוגה, דוד הנדלר:

…"לא הזכרנו עדיין את רב- האמן הענק רמברנט, שלצד יצירותיו המונומנטאליות הרבה לרשום ולחרוט; אך זו משימה  למעלה מכוחי – הוא האנושי, האוהב, הגאון שיודע את עוצמתו, אך מעמיד עצמו כאחד מתוך רבים.

וכן למעלה מיכולתי לעמוד על הקו של הנדלר – הקו של הנדלר ספוג חום ואהבת אנוש למעלה מכל אמן אחר שאני מכירה, כמוהו כרמברנט שצייר את פושטי העם, את פליטי הגירוש, שהיה עצמו פליט החברה, נוגע אף מכחולו של הנדלר ביד חמה ובטוחה במטאטאי הרחוב, באמהות הנושאות את ילדיהן ונאבקות על קיומן, בנושאי המשא הכבד על גבם, משא תרתי – משמע; את האשה הוא מצייר ברגעים של חסד ואור; חסד של אהבה; הרישום שלו כלהבה חמה ומאירה בתולדות ימי הרישום.

נעילה: 29.6

גלריה יפו לאמנות ישראלית | בית האשל 14 יפו, 6802517 | www.jaffa-gallery.co.il

טל' 03 6816042 | פקס 03 5180366 | 057 5577771 | [email protected]

שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-17:00 | שישי 10:00-14:00 | שבת סגור