מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.

–

נעמה לוית, הילה שפירא: מעצבות\אמניות, חיות בניו יורק ועובדת יחד בברוקלין. בוגרות בצלאל במחלקה לאופנה וצורפות. שנה שעברה סיימנו תואר שני בלימודי קראפט בארה"ב ב Cranbrook Academy.

הילה – יוצרת בתחום הטקסטיל ואמנות לבישה. מלמדת טכנולוגיות של טקסטיל ואופנה.
נעמה – עובדת בתחום הצורפות העכשווית בשילוב של מחקר חומרי, עבודה אקספרימנטלית ליצירה של תכשיטים וחפצים. מלמדת צורפות ומלווה תכנית רזדנסי לאמניות.ים צעירים.ות בברוקלין.

בפרוייקטים המשותפים שלנו אנו יוצרות סביבה פרפורמטיבית הכוללת חוויה ושפה ויזואלית. אנחנו עוסקות ביחד ולחוד בשדה הפעולה הרחב שבין קראפט-אמנות-עיצוב בסביבת הגוף.

האקדמיה שבה סיימנו את הלימודים שנה שעברה נמצאת במדינת מישיגן, כחצי שעה מדטרויט. זו אקדמיה ותיקה עם תכנית לימודים ייחודית שמתמקדת בקראפט ועיצוב. סיימנו את הלימודים שלנו ממש תוך כדי התפרצות הקורונה במרץ 2020, ולמרות החששות וחוסר הבהירות לגבי המצב בעיר החלטנו לעבור לניו יורק ולפתוח סטודיו כאן.

מאז אנחנו פועלות ליצירת קשרים עם אמניות.ים מתחומים שונים דרך שיתופי פעולה והתחברות לקהילות של יוצרות.ים. אחרי כמה חודשים של התאקלמות מצאנו חלל עבודה, כל אחת מאיתנו עובדת בחלל שיתופי אחר בברוקלין.

לצד הוראה אנחנו משלבות עבודת מחקר בסטודיו ויוצרות אובייקטים one of a kind לתערוכות, עובדות עם לקוחות פרטיים ויוזמות אירועי אמנות. שתינו מציגות כרגע בארץ ובעולם – הילה הציגה בין היתר בשבוע העיצוב בירושלים ובביאנלה לטקסטיל באוקרינה, נעמה מציגה בתערוכת עיצוב בגרמניה ובגלריה לתכשיטים בהולנד. שתינו משתתפות בתערוכת "חפץ מעבר" במוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד ובעוד תערוכה קבוצתית בגלריה בדטרויט.

–

נעמה לוית, הילה שפירא, אובייקט לביש

–

ולאחרונה הצגתן בגלריה בברוקלין את העבודה SITE NON SPECIFIC. מה תוכלו לספר עליה?

העבודה על הפרוייקט בחודשים האחרונים כללה מחקר והתבוננות על המקום בו אנחנו חיות מנקודת המבט שלנו כמהגרות, וספיציפית כמי שכבר שנתיים לא מתאפשר להן להגיע לארץ. ההגבלות על כניסה והיציאה הפכו להיות חמורות יותר, מה שמשקף כמובן מצב פוליטי שקיים בכל העולם שמשפיע על מליוני אנשים באופן יומיומי.

מעניין אותנו לבחון את האופן שבו הגוף הנע מושפע משינויים כאלו. בתוך כך אנחנו חושבות על הגירה – של אנשים ושל חומרים, על תבנית נוף וסביבות חומריות. העבודה Site Non Specific עוסקת בשאלות של השתייכות למקום, במערכות היחסים בין אובייקט וסובייקט ובהעברה (displacement) של גוף, חפץ וחומר מנקודת מבטנו כישראליות שכרגע פועלות בחו"ל.

–

–

העבודה משלבת מיצב, פרפורמנס וחפצים לבישים בצורת בגדים ותכשיטים. המיצב הוא אסופה של חפצים שהגיעו מרחובות ניו יורק וצופו בטיח בצבע בז׳, הם מוצבים על הגג של ברוקלין מטאל וורקס, בין בניינים, דודים וצינורות. בתוך המיצב מתקיים פרפורמנס שנמשך שעה, עם אמן שמפעיל את המרחב, לובש את החפצים ומשנה את הסביבה ואת המשמעות וההקשר שלהם.

–

איך נולד הפרוייקט?

הפרויקט הוא סיכום של תוכנית רזידנסי שנעמה התקבלה אליה בתחילת השנה – Emma Kreative Centrum Pforzheim

נעמה: בשל מגבלות הקורונה והמצב הפוליטי בארה"ב לא התאפשר לי לנסוע לגרמניה שם פועל הרזידנסי, כך שהשתתפתי בתוכנית מברוקלין. כשהיא הסתיימה בגרמניה לפני כמה שבועות, העבודות שלי, שבינתיים נשלחו לשם מוצגות במסגרת תערוכת הסיום. במקביל, כחלק מהתהליך העבודה על הפרוייקט הילה ואני עבדנו יחד על הפרפורמנס שמשלב עיצוב של בגדים, תכשיטים וחפצים.

–

נעמה לוית, הילה שפירא, אובייקט לביש

–

הילה: במשך תקופת הרזדינסי נעמה תיעדה ואספה חומרים וחפצים מרחבי העיר. יחד כיסינו אותם בחומר מילוי לבנייה, מעין שפכטל, ויצרנו מיצב לא קבוע שנותן הרבה מקום לשינויים בקומפוזיציה. לכל החפצים שנבחרו יש צורה שמציעה שימוש והן חלק מערכת שמשתנה ביחס למיקום החפץ וההקשר שלו. בעיצוב של החפצים הלבישים השתמשנו באותו עיקרון. ז'קט עם לולאות נחושת שמאפשר תנועה של התכשיטים התלויים עליו, כשכל הזזה של תכשיט נחושת יוצרת סאונד ייחודי ומשנה את הבגד.

נעמה: חלק חשוב מהפרוייקט הייתה ההפעלה של החפצים והחלל. עבדנו עם אמן פרפורמנס מקומי, אהרון ריקס, ועם מאיה ברן שצילמה את הפרוייקט. יחד יצרנו וידאו המתעד את ההפעלה של החפצים. לעבוד עם אנשים חיצוניים הוסיף עוד מימד לפרוייקט והכניס נקודות מבט נוספות שהתפתחו כחלק מהתהליך.
בסופו של דבר לפני כמה שבועות הפרפורמנס התקיים מול קהל, תוך שימוש בחפצים ויצירת רגעים נזילים בלי נרטיב לינארי. היה מאוד מרגש, הגיעו המון אנשים והייתה תחושה שיש צמא בעיר לאירועים פרפורמטיבים.

נעמה לוית, הילה שפירא, וידאו סטילס מתוך הפרפורמנס של אהרון ריקס

–

איזו תערוכה ראיתן לאחרונה ומה תוכלו לספר עליה?

לפני כחודש הלכנו לSpencer Brownstone Gallery לראות את התערוכה Arena של Katie Bell. אהבנו את שבירת ההפרדה המוכרת של ה white cube דרך שימוש בחלל הפנימי והחיצוני של הגלריה. התערוכה חידדה לנו מחשבות על אפשרויות של תצוגה מחוץ לגלריה. העבודות שלה השאירו עלינו רושם, הרגשנו שעברנו חוויה בזמן השהייה בחלל על הגבול שבין אינסטליישן לתצוגה קלאסית של אמנות. ההצבה הנכיחה את הזמניות של התערוכה, דברים היו מונחים\מושענים, והרצפה שימשה כבסיס להצגה, כאילו מדובר על אופציה אחת מתוך מגוון שהיו יכולות להתקיים בחלל. הצבעוניות והקומפוזיציה היו מובחנות, והפעולה של האמנית הייתה מאוד ניכרת למרות ההנחה ה"זמנית" של העבודות.

–

–

עוד משהו שתרצו לשתף?
לא היינו יכולות לעשות את הפרוייקט בסדר גודל שהוא היה בלי התמיכה של Emma Kreative Centrum Pforzheim & Brooklyn Metal Works וכמובן העבודה עם אהרון ריקס ומאיה ברן.

–

בחרו דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר!

בחרנו עבודה של אמילי קולבר, אמנית שמגדירה את עצמה כ״multimedia object maker״. היא עסוקה בשאלות שדומות לאלו שאנחנו עוסקות בהן, דרך חפצים יומיומיים שהיא מוציאה מהקשר ומעניקה להן משמעות חדשה.

Emily Culver
Implement
2015 / pine wood, silicone, leather and silver / 18.5" x 2.5" x 1"