"הלכי רוח" תערוכות חדשות במשכן לאמנות עין חרוד ★ 20.8 – 1.1
'הלכי רוח' תערוכות חדשות במשכן לאמנות עין חרוד
יונתן גולד 'לבעוט בדלי'
אוצרים: יניב שפירא, נטע גל-עצמון
הילה לביב 'לשכוח דברים יפים'
נעה רז מלמד 'דמטר ופרספונה'
מאיר אגסי '22 הלכי רוח'
אוצר: יניב שפירא
20.8 – 1.1
–
מיתולוגיה משפחתית, שאלת היחסים בין יחיד וקבוצה ועיסוק בהלכי רוח ביוגרפיים וקולקטיביים שזורים בארבע התערוכות הנפתחות במשכן לאמנות, עין חרוד; התערוכות של יוני גולד ושל נעה רז מלמד חושפות מתחים חברתיים, יחסי אמון בין יחיד, קבוצה ומערכת משפחתית או ממסדית, לצד מבט עכשווי ומפוכח על רוח החלוציות הציונית והתמורות שחלו בה במהלך השנים. התערוכה של הילה לביב מתמקדת במטען שנושאת השושלת המשפחתית שלה ובמרכזה עיסוק בזיכרון אישי, משפחתי ותרבותי. סדרת העבודות של מאיר אגסי "22 הלכי רוח" מספקת הצצה אל אוספי המשכן לאמנות ומהדהדת את מנעד התדרים של שלוש התערוכות האחרות.
–
–
מקבץ התערוכות:
יונתן גולד: לבעוט בדלי
אוצרים: יניב שפירא, נטע גל-עצמון
הדימויים של יונתן גולד שאובים מצד אחד מזיכרונות ילדות בקיבוץ ומאתוס ישראל היפה, ומצד אחר מהאינסטגרם, מסדרות טלוויזיה וממראות אקראיים ברחוב. הערבוב בין האישי לציבורי יוצר מתח בין המשכיות ומרד ובין הגוף האינדבידואלי לבין הסביבה. התערוכה המקיפה מאפשרת לעקוב אחר פרקטיקת העבודה של גולד, ובאמצעות הבחירה בחלוקה לסדרות, בהן "צבעים", "מתרחצות", "קבוצה" ו"ועדות קבלה", מתגלות וריאציות שונות על אותו נושא. אף שהוא שומר אמונים לאמת האמנותית שלו, ניכר שהוא גם "בועט בדלי" – שובר מוסכמות, מנפץ נוסטלגיות ומאיר את המציאות באור ביקורתי.
יונתן גולד, צייר, יליד 1972 חי ויוצר בתל אביב. הוא מהנציגים הבולטים של דור הביניים בציור הישראלי ופעיל בסצנה המקומית כבר מעל עשרים שנה. גולד בוגר מכללת תל חי, אוניברסיטת חיפה, המדרשה לאמנות וה'רייקס אקדמי' באמסטרדם. הוא הציג בתערוכות בארץ ובעולם, זכה במספר פרסים (בהם פרס שרת התרבות ב־2008) וכיום מלמד במחלקה לאמנות בשנקר ובמכון הטכנולוגי בחולון. הציורים שלו פיגורטיביים אך נעים על הגבול שבין הריאליסטי למופשט. גולד פיתח טכניקת ציור יוצאת דופן, בשימוש בפיגמנטים ובשעווה המבליטים את איכויות הצבע הראשוני ומקנים לציוריו מראה מט וישיר.
–
–
הילה לביב: לשכוח דברים יפים
אוצר: יניב שפירא
התערוכה הנוכחית של לביב היא החלק השלישי והמסכם בטרילוגיות התערוכות שלה מהשנים האחרונות בנושא מיתולוגיה משפחתית. כמו בשתי תערוכותיה הקודמות, גם ב"לשכוח דברים יפים" לביב לוקחת על עצמה את תפקיד 'שומרת הזיכרון' של משפחתה ומטעינה אותו בפרשנות אמנותית משלה. היא חוזרת אל בית הקיץ של המשפחה, בהמבורג , גרמניה (בית ורבורג), כדי לבחון את המטען האישי, המשפחתי והתרבותי שהוא נושא. תצלומי הבית והפארק המקיף אותו מוצגים בתערוכה בקולאז'־פיסולי בקנה מידה כמעט מציאותי, ומרכיבים מעין 'גן עדן אבוד'. לצידם מוצגים גם תצלומים ישנים שנלקחו מאלבום התמונות המשפחתי. התערוכה מלווה בטקסט פיוטי שכתבה הסופרת והעורכת יערה שחורי, המתפקד כהערות שוליים לזמן שעמד מלכת.
הילה לביב, אמנית, ילידת 1975. בעלת תואר ראשון באמנות מהמדרשה במכללת בית ברל ותואר שני באמנויות מבצלאל. לעבודותיה פן אוטוביוגרפי, והיא עוסקת בין השאר במגוון חומרים מעולמות מלאכת היד כמו גזרי נייר וניירות צלופן. העבודות של לביב כוללות קולאז'ים והצבות רחבות ממדים בחללים מסוגים מגוונים. לביב משתמשת במכניזם של חיתוך וחירור, ובשימוש בכל השאריות. באמצעות הטכניקה שפיתחה, לביב בוחנת בעת ובעונה אחת הן את החומר והן את היעלמותו או את מה שנותר אחריו.
–
–
נעה רז מלמד: דמטר ופרספונה
אוצר: יניב שפירא
"דמטר ופרספונה" ממשיך את עיסוקה של מלמד בהוויה הקיבוצית והחלוצית. במרכז התערוכה מוקרנת עבודת הווידאו "קפיצת שמיכה" שבה מספר דורות של נשים ממשפחתה של מלמד משתתפות במה שנראה כטקס חניכה, תרגיל באומץ ובהתמסרות. דרך השימוש ב"ים השיבולים" האיקוני של הגבעטרון ושינוי האווירה של השיר, נפתח מרחב של התבוננות לאחור. מרכיב נוסף בתערוכה הוא מיצב המורכב משיבולי קש ומתפרס מן הרצפה עד לתקרה. הזוהר וריבוי גווני הזהב גורמים למיצב להיראות מתכתי כמעט ומהדהדים מיתוסים על הפיכת קש לזהב כאגדת בת הטוחן, למשל. הדימויים המרכיבים את המיצב שאולים מתוך תבליטים וציורי כדים לצד ציורים מימי הביניים וראשית הציונות, בדגש על דימויים נשיים המתארים נערות קוטפות פרחים, נשים בעבודות שדה ואיסוף שיבולים, מתפללות ורוקדות.
נעה רז מלמד, אמנית רב־תחומית, ילידת 1962. בעבודותיה יש זיקה לחדרי פלאות, לאוספים מוזיאליים, קטלוגים ומגדירי צמחים. מלמד היא זוכת פרס שרת התרבות בתחומי האמנות הפלסטית לשנת 2018, ובעלת תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת חיפה. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים וגלריות רבות בישראל. בין השאר הציגה במוזיאון תל אביב, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון הרצליה, ומוזיאון חיפה לאמנות.
–
–
מאיר אגסי: 22 הלכי רוח
אוצר: יניב שפירא
מאיר אגסי היה אשף של מילים ושל דימויים וליהטט ביניהם הן ברשימותיו והן ביצירתו האמנותית. סדרת ההדפסים "22 הלכי רוח" הפכה להיות דוגמה למהפך המושגי שחל ביצירתו בשנת 1992, עם המעבר מעיסוק בדיוקנו העצמי במגוון של מדיומים – רישום, ציור, צילום, קולאז' והדפס – לדמויות וביוגרפיות בדויות. בסדרה זו הוא 'משרטט' את דיוקנו באמצעות שמות של אמנים, משוררים וסופרים שהשפיעו עליו – קליי, פיקאסו, רותקו, בויס, טראקל; רילקה, קפקא וקוואפיס, לצד תיאור של מצבים נפשיים ופיזיים – שינה, חלום, זיכרון, פחד, דיסלקציה, שבירות, פרנויה, התמוטטות עצבים, חרדה, סקס, אהבה ומוות.
מאיר אגסי, 1947–1998, היה סופר, צייר, מתרגם, עיתונאי ומבקר אמנות. בין ספריו: "הגבעות השחורות של דקוטה" (זמורה ביתן 1987) "עננים מפלסים צורות" (הקיבוץ המאוחד, 1969), "ניירות יחיאל שמי" (א"ר הסדנה לספרים, 1998). לאחר מותו הטרגי בתאונת דרכים באנגליה, נוסד "מוזיאון מאיר אגסי" שכלל את כל מרכיבי יצירתו מכל הזמנים ובו מאות עבודות, ספרייה, ארכיון, רשימות וספרי אמן. היום "מוזיאון מאיר אגסי" הוא חלק מאוספי המשכן לאמנות, עין חרוד.
–
–
המשכן לאמנות עין חרוד
משכן לאמנות עין חרוד, הוא מוזיאון המהווה אבן שואבת לשוחרי תרבות ואמנות, לחוקרים, לאמנים ולקבוצות מטיילים מהארץ ומהעולם. ראשיתו כ"פינת אמנות" שהוקמה בקיבוץ בשנת 1938 בצריף עץ קטן ששימש אטליה של הצייר המקומי חיים אתר, יוזם המוזיאון ומקימו. אבן הפינה למבנה הקבע של המוזיאון הונחה בשנת 1948. שנים־עשר אולמות תצוגה, גני פסלים וחצרות פנימיות, ספרייה, מעבדת שימור ומחסנים הכוללים אוסף של למעלה מ-20,000 פריטי אמנות נבנו להגשמת ייעודו של המוזיאון: מקום של תיעוד ותצוגה של אמנות יהודית, ישראלית ועכשווית, מקום בו מוצעת חוויית תרבות, אמנות וחינוך לתושבי צפון הארץ ומפגש מיוחד עם שדה האמנות בישראל.
–
סיורים מודרכים בתערוכות: ימי חמישי ושישי בשעה 11:00
.
משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד ׀ טל: 04-6486038 | mueseumeinharod.org.il
שעות פתיחה: א' סגור ; ב'-ה' 9:00-16:00 ; שישי 10:00-13:00 ; שבת 10:00-14:00
מחיר כניסה: מבוגר: 40 ש"ח | ותיק, סטודנט, חייל, נכה 20 ש"ח | ילד (5-18): 15 ש"ח