במדורנו 'מנהרת הזמן' אנחנו שמים דגש על תערוכות קודמות של אמנים/יות על מנת לאפשר העמקה והבנה של הפעולות והשפה האמנותית.

.

התערוכה מי תהום של האמנית טליה רז מוצגת בימים אלה בגלריה אלפרד. היא מזמינה את הצופה לצלול אל עומקים מיתיים, פסיכולוגיים ואישיים. התערוכה חותמת טרילוגיה של מיצבים רב־תחומיים, שבהם כל תחנה התגלתה כעולם עצמאי: מהיער המכושף של "ברבורי הפרא" (אלפרד, 2020), דרך המערה האפלולית ב"קחי אותי" (לוחמי הגטאות,2021), ועד למסע אל מתחת לפני המים שמוצג בגלריה כעת.

.

במרכז כל אחת מהתערוכות הוצגה עבודת וידאו שתיעדה פרפורמנס פרטי שערכה האמנית בטבע. חלל הגלריה עבר טרנספורמציה ודימה אתרים טבעיים; שהתכתבו עם האתרים בעבודות הוידאו. יער מכושף, מבנה מפותל דמוי-מערה, ובתערוכה החדשה – קרקעית הים. נקודת המוצא לכל העבודות הללו היא אגדה שלתוכה שזרה רז רבדים ארכיטיפיים ואישיים. לאורך השנים, היא מוצאת את עצמה מזדהה עם דמויות חצויות, המצויות בתווך בין עולמות. בעבודות הפרפורמנס המצולמות שלה היא עורכת טקסים בניסיון ליצור מקום אליו הדמויות והיא יוכלו לחוש שייכות.

.

טליה רז, 2025, סטילס מתוך וידאו 'Selkie', צילום: אורי מגנוס דותן

. 

בתערוכה הראשונה שיצרה בטרילוגיה, "ברבורי הפרא", באוצרותה של טלי תמיר, יצרה רז מיצב שבו ציורי קיר גדולים כיסו את הגלריה. הקירות המצויירים המשיכו והקיפו ציורים על בדים שנתלו על גביהם. בלב התערוכה הוצגה עבודת וידאו, שבה גילמה האמנית דמות אנושית בעלת כנף ברבור במקום זרוע. הדמות ייצגה מישהו שעבר חוויה מכוננת ביקום מקביל. אף ששב ממנו, המסע שעבר הותיר בגופו חותם שאין באפשרותו למחות. בטבילה במימיו הקפואים של הנחל בו צולמה העבודה הרגישה רז שהיא מוצאת סופסוף את הכוח להחזיק בשני הקצוות שמצויים בתוכה.

.  

.  

.

לינק לצפייה בסרט המלא  9:08 דק'

–

טלי תמיר כתבה על ההצבה הטוטאלית של טליה רז: "רז הכניסה אותנו במודע ליער 'ברבורי הפרא', כשהיא יודעת היטב שהנס כריסטיאן אנדרסן נושף בעורפה ולוחש: אגדה. בעיניים פקוחות ובלב פועם היא פוסעת לבדה לתוך סבך של צמחייה ירוקה, ושוקעת בהזיה אינטימית שבה, תחת צללים רומנטיים כבדים, פוקע הסדר הטוב, נעלמות השיטות הסדורות ומפציע עולם טבעי וראשוני, חף מהבחנות ומהגדרות. כוחו המשחרר ניכר בתנומה המרפאת המסיימת את הסרט המוקרן.

.  

רז מצמיחה חלקת טבע פסטורלית נטולת שם ומקום, כשהיא מצמצמת את המרחב הירוק לגומחה קטנה בין העצים, שם מפכה נחל אנונימי ונוצרים חיבורים אינטואיטיביים בין אדם לחיה, בין גברי לנשי ובין אדם שוכן בתים לבין ציפור מקננת. ברבורי הפרא שלה אינם סיפור על אמונה ואחווה, גם לא על קללה וריפויה, אלא על החרגה מהעולם ועל קיום היברידי."

. 

טליה רז, ברבורי הפרא, דימוי הצבה מהתערוכה, שמן על בד על קירות מצויירים, צילום דפנה גזית

. 

רז יודעת היטב שהיער שהיא מציירת – צפוף, אפלולי ושורץ חיות – הוא מוטיב רווח באמנות ובספרות, נוטף סימבוליזם רווי בתת-מודע ובכמיהה לרומנטיקה אבודה. עבודת המכחול הדשנה והאינטנסיבית ופאלטת הצבעים הכהה שלה, כמו גם העירום והארוס האורב וזומם מבין העלים והענפים, קושרים אותה במובהק לאמני האקספרסיוניזם הגרמני המוקדם – לודויג קירשנר, אוטו מולר ואריך הקל, שפרשו מהכרך המודרני אל לב היער הפראי ופיתחו שם איקונוגרפיה של טבע, ארוס ואנרגיית חיים ראשונית. אך לגבי רז היער מהווה טריטוריה טרנספורמטיבית, סובלנית להיברידיות ואדישה לדיכוטומיות. כילידת הארץ, שגדלה בנוף מקומי, היא מרחיקה אל נופים זרים ולחים, נופי-אגדות, ומקבלת על עצמה את תפקיד הנסיך שעובר מטמורפוזה, אך נלכד בין הזהויות. במשחק התפקידים של עלילת 'ברבורי הפרא', כפי שהיא מופיעה אצל אנדרסן, היא איננה האחות טובת הלב, המושיעה את אחד-עשר אחיה המקוללים בעזרת כותנות שתפרה מעלי סרפד צורבים. רז בחרה דווקא בדמותו של האח הצעיר, שנותר עם כנף ברבור צחורה אחת לאחר שאחותו לא הספיקה לארוג את השרוול האחרון של גלימות הקסם. הוא ימשיך להתנהל בעולם כנושא סטיגמטה קדושה – מנוע מלחזור אל הברבור שהיה, ובלי יכולת להשלים את גופו האנושי. יצור הכלאיים שיצרה רז, מעין אלטר-אגו מטפורי, נהנה מחירות מזהירה ומזהות מינית נזילה, אך מקושש עצים בידו האחת: האם זו האדרה של הגוף האנושי או סוג של מגבלה? האם אכן החמיץ את החסד המרפא, או שמא חמק ברגע האחרון מן הזהות ההומוגנית השלמה?

. 

טליה רז, "ברבורי הפרא" דימוי הצבה מהתערוכה, שמן על בד על קירות מצויירים, צילום: דפנה גזית

.  

טליה רז מימשה (באומץ) בחלל של גלריה אלפרד חזון אישי טוטאלי של ציור/הצבה/הקרנה, שאינו מסתפק בציורי שמן על בד התלויים על הקירות, אלא פועל גם במרווחים שביניהם. היא מציירת על הקירות ויוצרת אורגניזם סבוך, שבדומה ליער טבעי, שורשיו וענפיו משתרגים זה בזה ומשפיעים זה על זה. רז מזמינה את המבקר בתערוכה 'לחצות' את דחיסותה ולפלס בה את דרכו, כשהוא נעטף ונטען במהות הפראית. באמצעות היצירה הטוטאלית הזו היא מבקשת להראות שאמנות דומה ליער, שהיוצא מבין צלליו שונה ממה שהיה כשנכנס לתוך שביליו… ואם רוצים – האמנות היא גם קן נפשי, אלטרנטיבי ומכיל.

.  

טליה רז, ברבורי הפרא, דימוי הצבה מהתערוכה, שמן על בד על קירות מצויירים, צילום דפנה גזית

.  

בתערוכה השנייה, "קחי אותי", באוצרותה של מיכל הורביץ, יצרה האמנית מיצב שדימה מערה אפלולית. הצופים הוזמנו לסייר בסביבה מוחשכת, להאיר את דרכם בעזרת פנסים ולגלות ציורים ופסלים שהציגו עולם עמוס בשדים ובנשים. בקצה המערה הוקרנה עבודת וידאו שבה גילמה האמנית דמות ששילבה מאפיינים של אדם, ציפור ובעל חיים יונק. העבודה צולמה במערה שבה בילתה האמנית לילה לבד לפני הצילומים.

.  

הדסה כהן כתבה על התערוכה "קחי אותי": "ההתרחקות שלקחה על עצמה רז מרצון, אל מקום מגונן אך בה בעת פרוץ, הביאה אותה, לצד תחושות ראשוניות של שחרור והיפרדות מנחמת מן העולם שבחוץ, לעמוד מול כוחות הטבע ומול פחדים וקונפליקטים פנימיים. בטקס שערכה ליד מדורה בפתחה של המערה ניסתה לשוב אל מצב נפשי פרימורדיאלי ולהציף תכונות-פרא ששקעו בקרקעית התודעה שלה, להעיר את היסודות החייתיים והמיניים שבה ולהשלים עימם.

.  

טליה רז, קחי אותי, סטילס מתוך וידיאו, עיצוב תלבושת ומסכה טליה רז. צילום איליה מרכוס

–

לכל אורך הוידאו מלווה אותנו התחושה כי הדמות ממתינה לדבר מה העומד להתרחש. הדמות, ואולי אף האמנית עצמה, מבקשת להתמסר לציפייה, לכמיהה להיות אחד/ת עם הטבע ובכך לטשטש את הגבול שבין האנושי לחייתי ולהשיל מעליה כל עול חברתי, מגדרי או תרבותי. היא משחררת קריאה כמעט סונארית אל העולם הגדול, אל חיות-הבר הקרובות שיצרפו אותה ללהקתן או אל אמא אדמה שתאסוף אותה לחיקה, ומאפשרת לרוחות המקום לשכון בתאי גופה. כאשר השחר מפציע, כבר התחולל בה חילוף חומרים מטאפיזי ונדמה שהיא אינה כמי שהייתה. במובן מסוים, עבודת הוידאו משמשת צוהר בתערוכה, חלון סימבולי בין המלאכותי למקורי, בין מרחב המתכנס לתוך עצמו לנוף עוצר נשימה.

–

טליה רז, קחי אותי, מראה הצבה, 2021. צילום הדר סייפן

–

בשאר חלקי המערה שולטת ידה הציורית והייחודית של רז המאופיינת בדחיסות חומרית גבוהה, בצבעוניות עזה ובמשיכות מכחול רחבות. באמצעות שפה אקספרסיבית היא מאחדת רקע ודמויות, מרקמים וצורות, ויוצרת כוריאוגרפיה פנימית של סיטואציות גדושות המעודדות אותנו לעקוב אחר הפרטים הקטנים העלולים לחמוק בחשכת החלל. בעבודותיה, יוצקת רז ארכיטיפים, תכנים ביוגרפיים ופנטזיות כמוסות. נדמה כי עולה מהן נרטיב בדוי, אגדת-עם לא שלמה או משל ללא מוסר השכל.

–
בתערוכה הזו , רז הפגישה אותנו עם דמויות נשיות משוחררות, שדים ורוחות, הנמצאים בעיצומן של פעולות מיניות או טקסים לא ברורים כאשר לצד אלה, נוכחותו המובהקת של הגוף הנשי כמו מערסלת את הצופה ומדגישה את תכונותיה הרחמיות של המערה. האמנית שואפת להתחבר לכוח היוצר הבראשיתי, להתחקות אחר הציור הקדמוני ואחר שפת דימויים קולקטיבית אשר על בסיסה היא יוצרת את שפת הדימויים שלה.

–

טליה רז, קחי אותי, מראה הצבה, 2021, קרדיט צילום הדר סייפן

–

ליאור שור כתבה על התערוכה "מי תהום":

–

על חופי הצפון, במקום שבו הגלים מספרים סודות עתיקים, חיו הסֶלְקִּים. ביום היו כלבי־ים, ובלילות ירח יכלו לפשוט את עורם ולצעוד על היבשה כבני־אדם.

–

מסופר על דייג שגילה עור של כלבת ים. הוא החביא אותו, וכך כפה על הסֶלְקִּי, שהעור היה שייך לה, להישאר עימו. שנים רבות חיה לצידו, ילדה ילדים וחלק מליבה נקשר אל היבשה, אולם מעולם לא שקט הים שבתוכה.

–

כאשר מצאה שוב את שנגזל ממנה, ידעה כי הבחירה כואבת: להישאר עם אהוביה, או לשוב אל עצמה ואל מקורותיה. באומץ לב עטתה את עורה ושבה לים.

–

אומרים שבלילות סערה אפשר לראותה על סלע רחוק, מבטה נישא בגעגוע אל החוף ואל הגלים גם יחד.

–

טליה רז, "ראש אישה במים", אקוורל על נייר, 2025

–

נקודת המוצא של התערוכה הנוכחית "מי תהום" שמציגה טליה רז בגלריה אלפרד היא דמות ה"סֶלְקִי" הלקוחה מן הפולקלור הקלטי – יצורי כלאיים יפיפיים המסוגלים לנוע בין עולמות, להשיל את עורם החייתי וללבוש צורה אנושית. האגדה על הסלקי שנגזל ממנה עורה, ונלכדה בין הים ליבשה, מהדהדת שאלות על זהות ושייכות, על אובדן חופש ועל כפייה של תבניות חברתיות. עבור רז, הסלקי היא מנוף לדיון רחב ביחס לגבולות המגדר, המשפחה, המיניות ומצבי ביניים של השתנות מתמדת.

– 

טליה רז, Selkie, סטילס מתוך וידאו, 2025. צילום: אורי מגנוס דותן

–

העבודות בתערוכה בונות מרחב רווי מתחים: מבנה הבמה שבגלריה מתפקד כאקווריום מדומה, סביבה מימית חיה ורוחשת אך אטומה. הוידאו מצולם בסביבה תת-ימית, מלאת עומקים פיזיים ומטפוריים שהסלקי מבליחה מתוכו כשליחה מתוך המעמקים; מעוררת תשוקה, אך גם מזכירה את הכוח של הלא־מודע לסחוף ולשוב אליו. ציורי האקוורל של רז מתארים ראשי נשים, ילדות וכלבי ים, שוב ושוב, בעדינות ורב־משמעות מקודדת; פסלים היברידיים לבנים, יצוקים בגבס, מכליאים בין איברי גוף לקונכיות. על רצפת החלל מסודרים פסלי ראש המדמים שלבי טביעה או הגחה מתוך המים. העבודות כולן מעמידות את הגוף ואת הדימוי במתח בין שקיעה והיעלמות לבין תחייה והתמרה.

– 

טליה רז, כלבי ים, אקוורל על נייר 2024

– 

ברוח קרל גוסטב יונג, שדיבר על הארכיטיפים של הלא־מודע הקולקטיבי, ניתן לזהות את הסלקי כארכיטיפית קרובה ל"בת הים", שייחודה גלום במתח בין ביוּת לבין געגוע לעולם הפראי. אצל יונג, זהו מפגש בין הצל (הדחוי) לבין ה"אני" המודע. הסלקי מגלמת את דמות ה"אחרת": נסתרת, חייתית, ומודחקת לעיתים קרובות. היא מופיעה במעמקים ככוח מאיים אך גם כמקור פוטנציאלי של חופש וטרנספורמציה.

– 

הסלקי של רז מעלה הרהורים אודות הגעגוע למהות האותנטית. הסיפורים שבהם היא נלקחת בשבי, אך בסופו של דבר חוזרת לים, מגלמים את הדחף הפנימי לחזור אל "העצמי" (Self) ואת ההתנגדות לתכתיבים חיצוניים. זהו מימוש של "האחרת": חיה־אישה שאינה נכנעת לחלוקה ברורה בין אנושי (תרבותי) לטבעי, ובכך חושפת את גבולות הזהות כפריכים, שבריריים ונזילים. המיתוס והארכיטיפים שהוא עושה בהם שימוש, מהווים עבור רז שער לחקירה של הפחדים, התשוקות והכמיהות הסמויות שמניעות אותה.

– 

טליה רז, כלב ים, אקוורל על נייר, 2025

– 

טליה רז "משוחחת" עם שורת אמניות שבחנו את היחסים בין גוף, חומר וצמתים של זהות נשית. מלואיז בורז'ואה, שהציפה את מורכבות החוויה האימהית, דרך רבקה הורן, שהשתמשה בפרפורמנס ובפרוטזות כדי להדגיש את גבולות הגוף ואת האפשרות למתוח אותם, ועד לאנה מנדיאטה, שהשתמשה בגופה כמרכיב מרכזי דרך פרפורמנס ומחוות פיזיות שיצרה בשטח, תוך מיזוג אינטימי עם יסודות הטבע. רז מתמקמת בתוך מסורת נשית־ביקורתית, המעמידה את הגוף ואת תפקודיו כזירה של שבר ושל המצאה מחדש.

–

מי תהום מייצרת חוויה מרובדת מבחינה חזותית, רגשית ותודעתית. היא נעה בין תחושת סכנה והימצאות על סף תהום, לאפשרות של לידה מחודשת. בין גוף פגיע לבין דימוי מיתי רב־עוצמה. כמו מי התהום הזורמים במעמקים ואינם נראים על פני השטח, כך גם העבודות מציעות הצצה לזרמים הנסתרים שמהם אנו שואבים את קיומנו אושר מבקשים לנסח קיום פתוח ומשתנה.

–

טליה רז, אקוורל על נייר, 2025

C

C

טליה רז "מי תהום" אוצרת: ליאור שור בגלריה אלפרד נעילה: 22.11.25

שעות פתיחה: ימים רביעי, שישי ושבת בין 10-15 ובימי חמישי בין 15-20

–

פרטים נוספים

talyaraz.com

–