פעם, בעולם הישן והטוב ההוא, כשפייסבוק היה שייך לאנשים ולא לחתולים ותינוקות, היתה שאלה לגבי עד כמה להיות חשופים וכנים במדיה החברתית החדשה. אחת השאלות שעניינו אותי, היתה האם פייסבוק תשחזר את היחסים בין אנשים כפי שהם במציאות, או תפתח פתח לסוג חדש של חשיפה וכנות. בעצם, שאלתי האם פייסבוק תהיה מקום שבו אפשר יהיה לכתוב גם על דברים שנמצאים מאחורי הקלעים – מחשבות, רצונות וסודות שנכון לעכשיו רק אנונימיות מאפשרת לחשוף את קיומם. גם אם התשובה לא חד משמעית, נשארה מידה מסויימת של הבטחה למצוא את התכנים האלו, להציץ למאחורי הקלעים של אנשים אחרים ולחוות מעט אינטימיות גם עם אנשים שלא יצא לנו להכיר באמת מעולם.

בשיחת פייסבוק, אם כבר, שוחחתי עם יונתן הירשלפד שנמצא ממש עכשיו במטוס בדרך מארה״ב לתל אביב כדי להיות בפתיחה של התערוכה בה הוא יציג רישומים וציורים לצד שירים של אהרון שבתאי – במסגרת השקת הספר ״זימה״ המשותף לשניהם. כבר בתחילת השיחה, הירשפלד מבהיר שמדובר מבחינתו בתערוכה חריגה: ״גוף העבודות המוזר הזה-רישומים כמו-פורנוגרפיים הוא מאד חריג בגוף העבודות שלי- שברגיל אין בו בכלל מענייני עולם התוכן הזה. אני אוהב לדבר דרך הרחקות- מיתולוגיה, דת- פילוסופיה, ופתאום זה יצא לי. 
זה אולי היה ביטוי של חרדות, אולי העובדה שאני נשוי, אולי אימת השגרה.״

–

יונתן הירשפלד

–

איך נוצר הקשר עם שבתאי, למה שירה וציורים?

״בדורות קודמים 




היה קשר חזק בין ציירים למשוררים, 




ובדור שלי אני לא מרגיש את זה. את החיבור עם אהרון  שבתאי עשה עבורי בני ציפר, אחרי נסיון להרים פרוייקטים עם כמה משוררים




 שהיו כבדים, 




טכניים ו




חששניים. 

שבתאי מיד אמר כן וקפץ למים








.״

ספר משהו מתהליך העבודה

״







קבענו, רון ברטוש שמפיק את ספר ואוצר את התערוכה, עם שבתאי בבית קפה. הבנאדם בא.




 אין לו פוזה של בנאדם חשוב, שנגיד כרגע תרגם את האיליאדה מהמקור היווני. 



מריץ אתנו בדיחות




, מכיר פיקס ת׳סצנה. 




ישבנו, רון ואני כמו שתי תלמידות בית ספר בקוקיות פעורי עיניים. 




תוך שניה הייתי מוכן להתחתן אתו.

״ 

כיף! ומשהו שאף אחד לא יודע על התערוכה?

״אף אחד לא יודע שהרישומים חתומים על ידי שנינו, שיהיו ספרים שיחולקו בפתיחה, שהתכנים אוטוביוגרפיים ושכל זה קשור לנישואין שלי ולמשפחה שלי.״

–

–

התערוכה, שנתפתחת היום בערב בגלריה צדיק, תהיה אירוע מיוחד.

–

במקום אחר, בירושלים, התערוכה ״People You May Know” של ליאת סגל תיפתח בבית הנסן ביום שבת. סגל מדברת על המנגון של פייסבוק, שמאפשר לנו להציץ כך אל חייהם של אחרים. המנגנון מתגלה ואולי מאבד כך את הכוח שלו – כמו הקוסם מארץ עוץ שנחשף מאחורי הוילון שלו כאיש פשוט בלבד. זאת תערוכת היחיד הראשונה של ליאת סגל, באוצרות של קרני ברזילי.

״לפני כחצי שנה/שנה פנו אלי ממנהלת הנסן בהצעה לתערוכת יחיד״, היא אומרת.

״אני מאד אוהבת את הנסן וכחלל לתערוכה 'סייט ספסיפיק׳ המקום עצמו הביא הרבה רעיונות. למשל על אחת מעבודות הסאונד בתערוכה, People You May Know, חשבתי כבר לפני שלוש שנים. היא חיכתה הרבה זמן למקום הנכון ומייד עם תחילת העבודה על התערוכה ידעתי שהיא תכנס.״

מה נראה בתערוכה?

‫‫‫״עבודת הסאונד (‫People You May Know 2014) מורכבת ממקבץ רמקולים תלויים בחלל הגלריה המשמיעים מונולוגים אישיים שנלקחו מדפי הפייסבוק של חברים. המשפטים האישיים מוקראים על ידי בגוף ראשון. הקול הנע בחלל נקבע על פי אלגוריתם הבוחר את מסלול התנועה בזמן אמת ומייצר תחושה שהדוברת מתהלכת בגלריה.‫‫

–

ליאת סגל

–

העבודה מראה מקום 2.0 (2014) מייצרת ביטוי פיזי לקול חסר הגוף והזהות הנע בחלל הסמוך.

מיצב הגלילים Placehold שהוקם בפטיו של בית הנסן, מציג דימוי מקודד באמצעות כאלף גלילים גמישים (מחומר המשמש במקור כאריזות למוצר קוסמטי, ומציב את השאלה האם הפכנו מאייקון לאדם פרטי וייחודי או לעוד "נתון מחקרי" במרחב הווירטואלי?

‫‫בעבודה 'מכונת כתיבה' מוצבת מכונה ממוחשבת הרושמת על רצפת הגלריה באמצעות מכחול ומים. המכונה משרבטת שמות מרשימת חברי הוירטואלים באופן חזרתי ללא הפסק, זה אחר זה שמות נכתבים ונמחקים. ״

תוכלי לתת דוגמא דרך עצמך על העידן שאת מדברת עליו, ריבוי המידע ואיך זה משפיע על הזהות?

אנחנו חשופים כל הזמן לכל כך הרבה תוכן אישי וחושפני מאד. אנחנו צורכים ומספקים אותו באופן כמעט אוטומטי. אנחנו ניזונים ממנו (feed…) בכל רגע של בדידות וריקנות וצורך במגע אנושי. 

נוצרת תחושה של שטף שחולף על פני התודעה, אנחנו קוראים טקסט אישי, מתייחסים אליו, מגיבים אליו ומיד עוברים הלאה ושוכחים אותו.״ 

תודה ליאת!

– 

כאן המקום להזכיר שבין כל הפתיחות של סוף השבוע, ביום שישי, תתקיים המכירה השנתית של אמנות למען ספריית גן לוינסקי בגלריה P8, באוצרות של רווית הררי. כל העבודות ימכרו במחיר אחיד של 1,500 ש״ח, למשך יומיים בלבד.

–

שחר טוכנר, מהמכירה השנתית למען ספריית לוינסקי

–